משהו קצר בהשראת
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
בהלה בעדן
"מה קורה פה?" שאל המלאך דניאל כשהוא ראה את עשרות המלאכים שאורזים את חפציהם. "לאן כולם הולכים?" "מה לא שמעת?" ענתה מלאכית צעירה שנראתה ממהרת. "שמעתי מה?" "הסוף הגיע, אנחנו עוזבים" היא ענתה. "עוזבים לאן?" "לאן שאתה רוצה תילך, אני הולכת לי להוואי. יש לי חברה שמעדיפה את הקוטב הצפוני. אל תשאל, יש לה תסביך סנטה קלאוס קשה" "אבל למה? איזה סוף הגיע?" שאל המלאך דניאל שוב, הוא לא הבין מה קורה פה. "הסוף של הטוב, מה לא ידעת?" אמרה לו המלאכית, כאילו היא לא מבינה איך הוא לא שמע את החדשות האחרונות. "הטוב? הטוב איפה?" שאל המלאך דניאל. "הטוב בכול העולם כמובן! אין יותר טוב רק רוע, ועכשיו אנחנו יצאנו לפנסיה מוקדמת" אמרה המלאכית והכניסה מה שנראה כמו חבילת קלפים למזוודה. "ואין משהו לעשות?" מישהו לדבר איתו? לא יכול להיות שהכול אבוד". "אתה יכול לנסות לעשות מה שאתה רוצה" אמרה המלאכית שהתחילה להתעצבן עכשיו. "אבל בינתיים תזוז מדרכי, האוטובוס כבר נוסע ואין לי כוונה להיתקע פה אפילו דקה אחת יותר מדי". היא סיימה את דבריה והלכה במהירות אל תחנת האוטובוס. "זה לא יכול להיות" אמר לעצמו המלאך דניאל בבהלה, "הכול אבוד?" " נכון , המצב לא היה טוב כבר כמה עשורים, אבל ככה להספיק לנסות". המלאך דניאל קם על רגליו והלך אל המישהו היחידי שיכול לעזור לו, אלוהים. כשהוא הגיע לביתו של אלוהים הוא שם לב שעוזריו מתרוצצים וסוחבים מזוודות. הוא נכנס לתוך הבית והלך היישר אל משרדו של אלוהים. "אה" אמר לו אלוהים, "ציפיתי לך". "באמת?" שאל המלאך דניאל. "אני אלוהים או מה?" שאל אלוהים בקול חצי צוחק חצי מופתע. "כן, אני מניח" השיב המלאך דניאל, עדיין לא יודע מאיפה להתחיל. "תקשיב, אלוהים..." התחיל המלאך דניאל להגיד, "נתן" אמר אלוהים. "מה?" שאל המלאך דניאל, "נתן, מעכשיו זהו שמי" אמר אלוהים, אופס, נתן, אמר נתן. "מה רע בשם הקודם שלך, מה רע באלוהים?" שאל המלאך דניאל שלא האמין למשמע אוזניו. נתן הסתכל אליו, "תנסה אתה להזמין חדר במלון עם השם אלוהים. אני רוצה לראות כמה שניות יעברו עד שינתקו לך את הטלפון בפרצוף". "טוב שיהיה" אמר המלאך דניאל, הוא עדיין לא דיבר עם נתן על הנושא שבגללו הוא בא. "למה הכול נגמר? למה כולם עוזבים?" "בגלל שכול הטוב נג..." נגמר, כן שמעתי" התפרץ המלאך דניאל, "אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות את הדברים?" "תנסה אתה להגיד את זה לבחור למטה" אמר נתן. "בחור, איזה בחור?" שאל המלאך דניאל. "הבחור, הגרמני, עם השפם המצחיק והקול המעצבן, אבל אלוהים ישמור, איזה נאומים שהוא נותן!". "ובגללו, בגללו הכול נגמר?" "טוב, הוא עזר, אבל יש עוד דברים אחרים". "כמו?" "טוב יש עוני, אנשים לא אוהבים אחרים בגלל הגזע שלהם ותאמין או לו... אכפת להם גם מצבע העור... פשוט טיפשים!" "ובגלל זה אנחנו מוותרים? מוותרים על הכול?" שאל המלאך דניאל, למרות שהוא התחיל להבין את דבריו של נתן. "מה? זה לא מספיק?" שאל נתן בפליאה. "ואתה לא יכול לעשות כלום?" "אני לא, תפקידי נגמר פה. אבל אולי יש משהו... לא, זה מגוחך מדי" אמר נתן ושלל את הרעיון של עצמו. "מה? איזה רעיון?" שאל המלאך דניאל, "כל רעיון, אפילו מגוחך יהיה שווה לנסות" הוא חשב לעצמו. "טוב... אז ככה" אמר נתן וישב על כיסאו. "יש אפשרות, אפשרות קלושה, אבל עדיין אפשרות, שאתה תוכל להחליף אותי". "מה? אני? אני אהיה אלוהים?" שאל המלאך דניאל בפליאה. "טוב אתה בטח לא יכול להיות נתן" צחק נתן. "אבל, ככה סתם? בלי הכשרה, בלי שום ניסיון?" "אתה רוצה את התפקיד או לא?" שאל נתן, סבלנותו אזלה. "אני, אני מניח שכן" אמר המלאך דניאל, עדיין לא ממש מעכל את מה שהוא הסכים אליו. "מצוין!" אמר נתן וקם על רגליו. הוא הניח את ידיו על כתפיו של המלאך דניאל ואמר: "בזאת אני ,נתן, מעניק לך, המלאך דניאל, את כל כוחי ואחריותי, מי ייתן ותעשה עבודה טובה יותר ממני". המלאך דניאל, עכשיו כבר אלוהים, הרגיש תחושה של חמימות בכול גופו, תחוש של שלווה ובטחון. הוא רצה להודות לנתן אבל הוא כבר היה מחוץ לבית, הוא מיהר לאוטובוס. אז הנה המלאך דניאל הפך לאלוהים, העבודה לא הייתה קלה, לנצח את הרוע זו לא משימה פשוטה. הייתי שמח להגיד לכם בדיוק מה קרה... אבל אתם יודעים מה אומרים... השאר הוא כבר היסטוריה.
"מה קורה פה?" שאל המלאך דניאל כשהוא ראה את עשרות המלאכים שאורזים את חפציהם. "לאן כולם הולכים?" "מה לא שמעת?" ענתה מלאכית צעירה שנראתה ממהרת. "שמעתי מה?" "הסוף הגיע, אנחנו עוזבים" היא ענתה. "עוזבים לאן?" "לאן שאתה רוצה תילך, אני הולכת לי להוואי. יש לי חברה שמעדיפה את הקוטב הצפוני. אל תשאל, יש לה תסביך סנטה קלאוס קשה" "אבל למה? איזה סוף הגיע?" שאל המלאך דניאל שוב, הוא לא הבין מה קורה פה. "הסוף של הטוב, מה לא ידעת?" אמרה לו המלאכית, כאילו היא לא מבינה איך הוא לא שמע את החדשות האחרונות. "הטוב? הטוב איפה?" שאל המלאך דניאל. "הטוב בכול העולם כמובן! אין יותר טוב רק רוע, ועכשיו אנחנו יצאנו לפנסיה מוקדמת" אמרה המלאכית והכניסה מה שנראה כמו חבילת קלפים למזוודה. "ואין משהו לעשות?" מישהו לדבר איתו? לא יכול להיות שהכול אבוד". "אתה יכול לנסות לעשות מה שאתה רוצה" אמרה המלאכית שהתחילה להתעצבן עכשיו. "אבל בינתיים תזוז מדרכי, האוטובוס כבר נוסע ואין לי כוונה להיתקע פה אפילו דקה אחת יותר מדי". היא סיימה את דבריה והלכה במהירות אל תחנת האוטובוס. "זה לא יכול להיות" אמר לעצמו המלאך דניאל בבהלה, "הכול אבוד?" " נכון , המצב לא היה טוב כבר כמה עשורים, אבל ככה להספיק לנסות". המלאך דניאל קם על רגליו והלך אל המישהו היחידי שיכול לעזור לו, אלוהים. כשהוא הגיע לביתו של אלוהים הוא שם לב שעוזריו מתרוצצים וסוחבים מזוודות. הוא נכנס לתוך הבית והלך היישר אל משרדו של אלוהים. "אה" אמר לו אלוהים, "ציפיתי לך". "באמת?" שאל המלאך דניאל. "אני אלוהים או מה?" שאל אלוהים בקול חצי צוחק חצי מופתע. "כן, אני מניח" השיב המלאך דניאל, עדיין לא יודע מאיפה להתחיל. "תקשיב, אלוהים..." התחיל המלאך דניאל להגיד, "נתן" אמר אלוהים. "מה?" שאל המלאך דניאל, "נתן, מעכשיו זהו שמי" אמר אלוהים, אופס, נתן, אמר נתן. "מה רע בשם הקודם שלך, מה רע באלוהים?" שאל המלאך דניאל שלא האמין למשמע אוזניו. נתן הסתכל אליו, "תנסה אתה להזמין חדר במלון עם השם אלוהים. אני רוצה לראות כמה שניות יעברו עד שינתקו לך את הטלפון בפרצוף". "טוב שיהיה" אמר המלאך דניאל, הוא עדיין לא דיבר עם נתן על הנושא שבגללו הוא בא. "למה הכול נגמר? למה כולם עוזבים?" "בגלל שכול הטוב נג..." נגמר, כן שמעתי" התפרץ המלאך דניאל, "אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות את הדברים?" "תנסה אתה להגיד את זה לבחור למטה" אמר נתן. "בחור, איזה בחור?" שאל המלאך דניאל. "הבחור, הגרמני, עם השפם המצחיק והקול המעצבן, אבל אלוהים ישמור, איזה נאומים שהוא נותן!". "ובגללו, בגללו הכול נגמר?" "טוב, הוא עזר, אבל יש עוד דברים אחרים". "כמו?" "טוב יש עוני, אנשים לא אוהבים אחרים בגלל הגזע שלהם ותאמין או לו... אכפת להם גם מצבע העור... פשוט טיפשים!" "ובגלל זה אנחנו מוותרים? מוותרים על הכול?" שאל המלאך דניאל, למרות שהוא התחיל להבין את דבריו של נתן. "מה? זה לא מספיק?" שאל נתן בפליאה. "ואתה לא יכול לעשות כלום?" "אני לא, תפקידי נגמר פה. אבל אולי יש משהו... לא, זה מגוחך מדי" אמר נתן ושלל את הרעיון של עצמו. "מה? איזה רעיון?" שאל המלאך דניאל, "כל רעיון, אפילו מגוחך יהיה שווה לנסות" הוא חשב לעצמו. "טוב... אז ככה" אמר נתן וישב על כיסאו. "יש אפשרות, אפשרות קלושה, אבל עדיין אפשרות, שאתה תוכל להחליף אותי". "מה? אני? אני אהיה אלוהים?" שאל המלאך דניאל בפליאה. "טוב אתה בטח לא יכול להיות נתן" צחק נתן. "אבל, ככה סתם? בלי הכשרה, בלי שום ניסיון?" "אתה רוצה את התפקיד או לא?" שאל נתן, סבלנותו אזלה. "אני, אני מניח שכן" אמר המלאך דניאל, עדיין לא ממש מעכל את מה שהוא הסכים אליו. "מצוין!" אמר נתן וקם על רגליו. הוא הניח את ידיו על כתפיו של המלאך דניאל ואמר: "בזאת אני ,נתן, מעניק לך, המלאך דניאל, את כל כוחי ואחריותי, מי ייתן ותעשה עבודה טובה יותר ממני". המלאך דניאל, עכשיו כבר אלוהים, הרגיש תחושה של חמימות בכול גופו, תחוש של שלווה ובטחון. הוא רצה להודות לנתן אבל הוא כבר היה מחוץ לבית, הוא מיהר לאוטובוס. אז הנה המלאך דניאל הפך לאלוהים, העבודה לא הייתה קלה, לנצח את הרוע זו לא משימה פשוטה. הייתי שמח להגיד לכם בדיוק מה קרה... אבל אתם יודעים מה אומרים... השאר הוא כבר היסטוריה.
תגובה לסיפור
הבעיה עם הסיפור הזה היא שדווקא כשמתחיל להיות מעניין - אתה מפסיק
תראה, הרעיון ההתחלתי טוב. אפשר לקחת את זה להמון מקומות. ממש חבל שהפסקת איפה שהפסקת, כי אתה משאיר את הרעיון לחלוטין לא ממומש, והקורא נשאר מתוסכל. לדעתי כדאי לך לפתח את זה הלאה, אחרת זה רק רעיון, לא סיפור. הערות קטנות:
לאן שאתה רוצה תילך תלך. וגם יותר הגיוני להפוך את המשפט - "לך לאן שאתה רוצה".
" נכון , המצב לא היה טוב כבר כמה עשורים, אבל ככה להספיק לנסות". המלאך דניאל קם על רגליו והלך אל המישהו היחידי שיכול לעזור לו, אלוהים. כאן, מכיוון שהוא חושב את הדברים לעצמו אין לדעתי צורך במרכאות. ומעבר לזה, החלק השני של המשפט לא ברור - "אבל ככה להספיק לנסות". אין לי מושג מה זה אומר או במה זה קשור לשאר המשפט. וחוצמזה - הייתי משנה ל"והלך אל היחיד שיכול לעזור לו". תוותר על "מישהו", זה רק מסרבל את המשפט.
הבעיה עם הסיפור הזה היא שדווקא כשמתחיל להיות מעניין - אתה מפסיק
הגרסה המשופרת
"מה קורה פה?" שאל המלאך דניאל כשהוא ראה את עשרות המלאכים שאורזים את חפציהם. "לאן כולם הולכים?" "מה לא שמעת?" ענתה מלאכית צעירה שנראתה ממהרת. "שמעתי מה?" "הסוף הגיע, אנחנו עוזבים" היא ענתה. "עוזבים לאן?" "לאן שאתה רוצה תילך, אני הולכת לי להוואי. יש לי חברה שמעדיפה את הקוטב הצפוני. אל תשאל, יש לה תסביך סנטה קלאוס קשה" "אבל למה? איזה סוף הגיע?" שאל המלאך דניאל שוב, הוא לא הבין מה קורה פה. "הסוף של הטוב, מה לא ידעת?" אמרה לו המלאכית, כאילו היא לא מבינה איך הוא לא שמע את החדשות האחרונות. "הטוב? הטוב איפה?" שאל המלאך דניאל. "הטוב בכול העולם כמובן! אין יותר טוב רק רוע, ועכשיו אנחנו יצאנו לפנסיה מוקדמת" אמרה המלאכית והכניסה מה שנראה כמו חבילת קלפים למזוודה. "ואין משהו לעשות?" מישהו לדבר איתו? לא יכול להיות שהכול אבוד". "אתה יכול לנסות לעשות מה שאתה רוצה" אמרה המלאכית שהתחילה להתעצבן עכשיו. "אבל בינתיים תזוז מדרכי, האוטובוס כבר נוסע ואין לי כוונה להיתקע פה אפילו דקה אחת יותר מדי". היא סיימה את דבריה והלכה במהירות אל תחנת האוטובוס. "זה לא יכול להיות" אמר לעצמו המלאך דניאל בבהלה, "הכול אבוד?" נכון , המצב לא היה טוב כבר כמה עשורים, אבל ככה להפסיק לנסות. המלאך דניאל קם על רגליו והלך אל המישהו היחידי שיכול לעזור לו, אלוהים. כשהוא הגיע לביתו של אלוהים הוא שם לב שעוזריו מתרוצצים וסוחבים מזוודות. הוא נכנס לתוך הבית והלך היישר אל משרדו של אלוהים. "אה" אמר לו אלוהים, "ציפיתי לך". "באמת?" שאל המלאך דניאל. "אני אלוהים או מה?" שאל אלוהים בקול חצי צוחק חצי מופתע. "כן, אני מניח" השיב המלאך דניאל, עדיין לא יודע מאיפה להתחיל. "תקשיב, אלוהים..." התחיל המלאך דניאל להגיד, "נתן" אמר אלוהים. "מה?" שאל המלאך דניאל, "נתן, מעכשיו זהו שמי" אמר אלוהים, אופס, נתן, אמר נתן. "מה רע בשם הקודם שלך, מה רע באלוהים?" שאל המלאך דניאל שלא האמין למשמע אוזניו. נתן הסתכל אליו, "תנסה אתה להזמין חדר במלון עם השם אלוהים. אני רוצה לראות כמה שניות יעברו עד שינתקו לך את הטלפון בפרצוף". "טוב שיהיה" אמר המלאך דניאל, הוא עדיין לא דיבר עם נתן על הנושא שבגללו הוא בא. "למה הכול נגמר? למה כולם עוזבים?" "בגלל שכול הטוב נג..." נגמר, כן שמעתי" התפרץ המלאך דניאל, "אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות את הדברים?" "תנסה אתה להגיד את זה לבחור למטה" אמר נתן בהבעת ייאוש. "בחור, איזה בחור?" שאל המלאך דניאל. "הבחור, הגרמני, עם השפם המצחיק והקול המעצבן, אבל אלוהים ישמור, איזה נאומים שהוא נותן!". "ובגללו, בגללו הכול נגמר?" "טוב, הוא עזר, אבל יש עוד דברים אחרים". "כמו?" "טוב יש עוני, מלחמות, מחלות, פשע, אנשים לא אוהבים אנשים אחרים בגלל הגזע שלהם ותאמין או לא... אכפת להם גם מצבע העור... פשוט טיפשים!" "ובגלל זה אנחנו מוותרים? מוותרים על הכול?" שאל המלאך דניאל, למרות שהוא התחיל להבין את דבריו של נתן. "מה? זה לא מספיק?" שאל נתן בפליאה. "ואתה לא יכול לעשות כלום?" "אני לא, תפקידי נגמר פה. גם אלוהים, כלומר נתן, צריך לעודות בתבוסה. אבל אולי יש משהו... לא, לא, זה מגוחך מדי" אמר נתן ושלל את הרעיון של עצמו. "מה? איזה רעיון?" שאל המלאך דניאל, "כל רעיון, אפילו מגוחך יהיה שווה לנסות" הוא חשב לעצמו. "טוב... אז ככה" אמר נתן וישב על כיסאו. "יש אפשרות, אפשרות קלושה, אבל עדיין אפשרות, שאתה תוכל להחליף אותי". "מה? אני? אני אהיה אלוהים?" שאל המלאך דניאל בפליאה. "טוב אתה בטח לא יכול להיות נתן" צחק נתן. "אבל, ככה סתם? בלי הכשרה, בלי שום ניסיון?" "אתה רוצה את התפקיד או לא?" שאל נתן, סבלנותו אזלה. "אני, אני מניח שכן" אמר המלאך דניאל, עדיין לא ממש מעכל את מה שהוא הסכים אליו. "מצוין!" אמר נתן וקם על רגליו. הוא הניח את ידיו על כתפיו של המלאך דניאל ואמר: "בזאת אני ,נתן, מעניק לך, המלאך דניאל, את כל כוחי ואחריותי, מי ייתן ותעשה עבודה טובה יותר ממני". המלאך דניאל, עכשיו כבר אלוהים, הרגיש תחושה של חמימות בכול גופו, תחושה של שלווה ובטחון. הוא רצה להודות לנתן אבל הוא כבר היה מחוץ לבית, הוא מיהר לאוטובוס. אלוהים החדש ישב על כיסאו החדש והתחיל להרים טלפונים, בתוך זמן קצר רוב המלאכים חזרו לתפקידם הקודם וישיבת חרום התנהלה. "יש למטה מלחמה" אמר אלוהים ליועציו המלאכים. "לא מספיק גדולה" אמר המלאך אריאל. אלוהים ושאר היועצים הסתכלו עליו בחוסר הבנה. "מה זאת אומרת לא מספיק גדולה?" שאל אלוהים, כשהוא חושש שהמלאך אריאל איבד את שפיותו בזמן חופשתו הקצרה. "צריך להלחם באש עם אש!" אמר המלאך אריאל ודפק את ידו על השולחן בחוזקה. "אתה יכול להרחיב?" שאל אלוהים, בראשו הוא כבר תכנן לקרוא לרופא האלוהי שייתן חוות דעת מהירה. "אם אנחנו רוצים לסיים את מה שקורה למטה... אנחנו צריכים להכניס את הצבא הכי חזק כדי לסיים את המלאכה. אחרת זה יכול להימשך עוד שנים רבות". אלוהים ושאר היועצים חשבו מספר דקות על ההצעה של המלאך אריאל. מרגע לרגע ההצעה נראתה יותר הגיונית ופחות טיפשית. "אוקיי, אני מוכן לתת לזה הזדמנות" אמר אלוהים. ההחלטה התקבלה והמדינה הגדולה הצטרפה למלחמה. אז הנה, המלאך דניאל הפך לאלוהים, העבודה לא הייתה קלה, לנצח את הרוע זו לא משימה פשוטה. הייתי שמח להגיד לכם בדיוק מה קרה... אבל אתם יודעים מה אומרים... השאר הוא כבר היסטוריה.
"מה קורה פה?" שאל המלאך דניאל כשהוא ראה את עשרות המלאכים שאורזים את חפציהם. "לאן כולם הולכים?" "מה לא שמעת?" ענתה מלאכית צעירה שנראתה ממהרת. "שמעתי מה?" "הסוף הגיע, אנחנו עוזבים" היא ענתה. "עוזבים לאן?" "לאן שאתה רוצה תילך, אני הולכת לי להוואי. יש לי חברה שמעדיפה את הקוטב הצפוני. אל תשאל, יש לה תסביך סנטה קלאוס קשה" "אבל למה? איזה סוף הגיע?" שאל המלאך דניאל שוב, הוא לא הבין מה קורה פה. "הסוף של הטוב, מה לא ידעת?" אמרה לו המלאכית, כאילו היא לא מבינה איך הוא לא שמע את החדשות האחרונות. "הטוב? הטוב איפה?" שאל המלאך דניאל. "הטוב בכול העולם כמובן! אין יותר טוב רק רוע, ועכשיו אנחנו יצאנו לפנסיה מוקדמת" אמרה המלאכית והכניסה מה שנראה כמו חבילת קלפים למזוודה. "ואין משהו לעשות?" מישהו לדבר איתו? לא יכול להיות שהכול אבוד". "אתה יכול לנסות לעשות מה שאתה רוצה" אמרה המלאכית שהתחילה להתעצבן עכשיו. "אבל בינתיים תזוז מדרכי, האוטובוס כבר נוסע ואין לי כוונה להיתקע פה אפילו דקה אחת יותר מדי". היא סיימה את דבריה והלכה במהירות אל תחנת האוטובוס. "זה לא יכול להיות" אמר לעצמו המלאך דניאל בבהלה, "הכול אבוד?" נכון , המצב לא היה טוב כבר כמה עשורים, אבל ככה להפסיק לנסות. המלאך דניאל קם על רגליו והלך אל המישהו היחידי שיכול לעזור לו, אלוהים. כשהוא הגיע לביתו של אלוהים הוא שם לב שעוזריו מתרוצצים וסוחבים מזוודות. הוא נכנס לתוך הבית והלך היישר אל משרדו של אלוהים. "אה" אמר לו אלוהים, "ציפיתי לך". "באמת?" שאל המלאך דניאל. "אני אלוהים או מה?" שאל אלוהים בקול חצי צוחק חצי מופתע. "כן, אני מניח" השיב המלאך דניאל, עדיין לא יודע מאיפה להתחיל. "תקשיב, אלוהים..." התחיל המלאך דניאל להגיד, "נתן" אמר אלוהים. "מה?" שאל המלאך דניאל, "נתן, מעכשיו זהו שמי" אמר אלוהים, אופס, נתן, אמר נתן. "מה רע בשם הקודם שלך, מה רע באלוהים?" שאל המלאך דניאל שלא האמין למשמע אוזניו. נתן הסתכל אליו, "תנסה אתה להזמין חדר במלון עם השם אלוהים. אני רוצה לראות כמה שניות יעברו עד שינתקו לך את הטלפון בפרצוף". "טוב שיהיה" אמר המלאך דניאל, הוא עדיין לא דיבר עם נתן על הנושא שבגללו הוא בא. "למה הכול נגמר? למה כולם עוזבים?" "בגלל שכול הטוב נג..." נגמר, כן שמעתי" התפרץ המלאך דניאל, "אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות את הדברים?" "תנסה אתה להגיד את זה לבחור למטה" אמר נתן בהבעת ייאוש. "בחור, איזה בחור?" שאל המלאך דניאל. "הבחור, הגרמני, עם השפם המצחיק והקול המעצבן, אבל אלוהים ישמור, איזה נאומים שהוא נותן!". "ובגללו, בגללו הכול נגמר?" "טוב, הוא עזר, אבל יש עוד דברים אחרים". "כמו?" "טוב יש עוני, מלחמות, מחלות, פשע, אנשים לא אוהבים אנשים אחרים בגלל הגזע שלהם ותאמין או לא... אכפת להם גם מצבע העור... פשוט טיפשים!" "ובגלל זה אנחנו מוותרים? מוותרים על הכול?" שאל המלאך דניאל, למרות שהוא התחיל להבין את דבריו של נתן. "מה? זה לא מספיק?" שאל נתן בפליאה. "ואתה לא יכול לעשות כלום?" "אני לא, תפקידי נגמר פה. גם אלוהים, כלומר נתן, צריך לעודות בתבוסה. אבל אולי יש משהו... לא, לא, זה מגוחך מדי" אמר נתן ושלל את הרעיון של עצמו. "מה? איזה רעיון?" שאל המלאך דניאל, "כל רעיון, אפילו מגוחך יהיה שווה לנסות" הוא חשב לעצמו. "טוב... אז ככה" אמר נתן וישב על כיסאו. "יש אפשרות, אפשרות קלושה, אבל עדיין אפשרות, שאתה תוכל להחליף אותי". "מה? אני? אני אהיה אלוהים?" שאל המלאך דניאל בפליאה. "טוב אתה בטח לא יכול להיות נתן" צחק נתן. "אבל, ככה סתם? בלי הכשרה, בלי שום ניסיון?" "אתה רוצה את התפקיד או לא?" שאל נתן, סבלנותו אזלה. "אני, אני מניח שכן" אמר המלאך דניאל, עדיין לא ממש מעכל את מה שהוא הסכים אליו. "מצוין!" אמר נתן וקם על רגליו. הוא הניח את ידיו על כתפיו של המלאך דניאל ואמר: "בזאת אני ,נתן, מעניק לך, המלאך דניאל, את כל כוחי ואחריותי, מי ייתן ותעשה עבודה טובה יותר ממני". המלאך דניאל, עכשיו כבר אלוהים, הרגיש תחושה של חמימות בכול גופו, תחושה של שלווה ובטחון. הוא רצה להודות לנתן אבל הוא כבר היה מחוץ לבית, הוא מיהר לאוטובוס. אלוהים החדש ישב על כיסאו החדש והתחיל להרים טלפונים, בתוך זמן קצר רוב המלאכים חזרו לתפקידם הקודם וישיבת חרום התנהלה. "יש למטה מלחמה" אמר אלוהים ליועציו המלאכים. "לא מספיק גדולה" אמר המלאך אריאל. אלוהים ושאר היועצים הסתכלו עליו בחוסר הבנה. "מה זאת אומרת לא מספיק גדולה?" שאל אלוהים, כשהוא חושש שהמלאך אריאל איבד את שפיותו בזמן חופשתו הקצרה. "צריך להלחם באש עם אש!" אמר המלאך אריאל ודפק את ידו על השולחן בחוזקה. "אתה יכול להרחיב?" שאל אלוהים, בראשו הוא כבר תכנן לקרוא לרופא האלוהי שייתן חוות דעת מהירה. "אם אנחנו רוצים לסיים את מה שקורה למטה... אנחנו צריכים להכניס את הצבא הכי חזק כדי לסיים את המלאכה. אחרת זה יכול להימשך עוד שנים רבות". אלוהים ושאר היועצים חשבו מספר דקות על ההצעה של המלאך אריאל. מרגע לרגע ההצעה נראתה יותר הגיונית ופחות טיפשית. "אוקיי, אני מוכן לתת לזה הזדמנות" אמר אלוהים. ההחלטה התקבלה והמדינה הגדולה הצטרפה למלחמה. אז הנה, המלאך דניאל הפך לאלוהים, העבודה לא הייתה קלה, לנצח את הרוע זו לא משימה פשוטה. הייתי שמח להגיד לכם בדיוק מה קרה... אבל אתם יודעים מה אומרים... השאר הוא כבר היסטוריה.
תגובה רצינית
אוקי שאלתי אותך לפני, ולכן אני הולכת להיות ממש רעה למה אתה כותב "קטע קטן ונחמד" למה אתה כותב אם אין לך רעיון? משעמם? אין לך מה לעשות עם אצמך? אתה יודע לכתוב. כתיבת קטעים "חביבים" היא אומנם תרגול נחמד, אבל כבר ראינו שאתה יכול יותר טוב. הבאת קטעים שלא השקעתה בהם היא מבחינת זלזול בנו כקוראים. בסיפור הזה לא השקעתה לא מחשבה, לא תכנון, לא טיפת רגשות. לקחתה נושא מאוד עמוק ומעוד רציני ועשית ממנו "קטע קצר ודי קליל" אני כותבת בסעיפים, כך שאם אתה מגיב נוכל להבין מי מאיתנו מדבר על מה) א) אז מה הרעיונות שיש לך כאן? 1 ) טוב נגד הרע. 2) עדן מתייאש מבני אדם. 3) טיפשות האנשים באנטגוניזם אחד נגד השני. כל אחד מהם יכול לשמש ליצירה שלמה מפני עצמו. מה אתה עושה? מפתיר של אחד מהרעיונות בחצי שורה " אין יותר טוב רק רוע" ""טוב יש עוני, מלחמות, מחלות, פשע, אנשים לא אוהבים אנשים אחרים בגלל הגזע שלהם ותאמין או לא... אכפת להם גם מצבע העור... פשוט טיפשים!"" (נעזוב את העניין שאי אפשר "לקנות" אף אחד מהמשפטים הללו. הראשון בלתי אפשרי (אבל זה כבר דיון אחר) והשני משפט שילד יכול לתת כנימוק, לא ישות עליונה) או שאל תכנס אל תוך הרעיונות האלו בכלל, או שתתייחס אליהם ברצינות. אכפת לך מהנושאים האלו? אתה יכול למצוא בהם נקודות הזדהות? תמצא ותכתוב. לא ממש אכפת לך? אל תתעסק בהם. (מה שאתה עושה, דומה לכתיבה על פיגוע רק כדי לספר איזה אוטו מגניב היה לאחד הדמויות). עניני תוכן ב) אתה מדבר על "אי אפשר לשנות דברים" ואז אומר שמה שמונע שינוי זה " הבחור, הגרמני, עם השפם המצחיק והקול המעצבן". היטלר היה מניע השינוי. למה אתה חושב שהוא לא שאב לטוב? הוא שאב לטוב, רק לא בשביל שאר העולם. גרמניה פרחה וסגסגה בתקופתו, עמו יצא מתוך משבר שלא היה כמותו אל תוך סגסוג וצמיחה. אין בעיה שתציג אותו בתור "נציג השטן" עלי אדמות, הבעיה היא שהוא לא ניסה להביא ארמגדון לעולם, לצערנו הרב הוא היה מונע על ידי כוונות טובות בלבד(אבל במושגים שלו). (מכיר את הפתגם, הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות?). ג) הרמיזה שלך בסוף היא לפצצת אטום ולכניסת ארה"ב למלחמה? ארה"ב לא נכנסה לקרב כי היה להם אכפת מה קורא באירופה, היא לא נכנסה לקרב כי היא פחדה שהמלחמה תיגרר למשך שנים היא נכנסה כי: * הקרב התחיל לחדור אל תוך שטחה (פרל הרבור) * היא ראתה שהיא עלולה להפסיד את אירופה לידי הקומוניסטים. אם אתה רוצה לעשות הקבלות, אז למה שלא תערב את שאול בעניין? תיצור הקבלות עד הסוף. תקביל מלחמת עולם שניה למלחמת שמיים נגד גיהינום.(סתם רעיון, אני בטוחה שאתה תוכל לחשוב גם על רעיונות אחרים) תראה, אם אתה רוצה לכתוב משהו קליל, סבבה, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אז אל תכניס פנימה דברים שהסיפור הזה לא יכול לסחוב. אם אתה רוצה לכתוב משהו שיהיה בו גם רעיון רציני, ביקורת וקצת בשר, אז תשב ותחשוב על כל נקודה שאתה מכניס לסיפור. "מבאס"? אין מה לעשות, רוצה לכתוב "חביב" תרגיש חופשי להמשיך.
אוקי שאלתי אותך לפני, ולכן אני הולכת להיות ממש רעה למה אתה כותב "קטע קטן ונחמד" למה אתה כותב אם אין לך רעיון? משעמם? אין לך מה לעשות עם אצמך? אתה יודע לכתוב. כתיבת קטעים "חביבים" היא אומנם תרגול נחמד, אבל כבר ראינו שאתה יכול יותר טוב. הבאת קטעים שלא השקעתה בהם היא מבחינת זלזול בנו כקוראים. בסיפור הזה לא השקעתה לא מחשבה, לא תכנון, לא טיפת רגשות. לקחתה נושא מאוד עמוק ומעוד רציני ועשית ממנו "קטע קצר ודי קליל" אני כותבת בסעיפים, כך שאם אתה מגיב נוכל להבין מי מאיתנו מדבר על מה) א) אז מה הרעיונות שיש לך כאן? 1 ) טוב נגד הרע. 2) עדן מתייאש מבני אדם. 3) טיפשות האנשים באנטגוניזם אחד נגד השני. כל אחד מהם יכול לשמש ליצירה שלמה מפני עצמו. מה אתה עושה? מפתיר של אחד מהרעיונות בחצי שורה " אין יותר טוב רק רוע" ""טוב יש עוני, מלחמות, מחלות, פשע, אנשים לא אוהבים אנשים אחרים בגלל הגזע שלהם ותאמין או לא... אכפת להם גם מצבע העור... פשוט טיפשים!"" (נעזוב את העניין שאי אפשר "לקנות" אף אחד מהמשפטים הללו. הראשון בלתי אפשרי (אבל זה כבר דיון אחר) והשני משפט שילד יכול לתת כנימוק, לא ישות עליונה) או שאל תכנס אל תוך הרעיונות האלו בכלל, או שתתייחס אליהם ברצינות. אכפת לך מהנושאים האלו? אתה יכול למצוא בהם נקודות הזדהות? תמצא ותכתוב. לא ממש אכפת לך? אל תתעסק בהם. (מה שאתה עושה, דומה לכתיבה על פיגוע רק כדי לספר איזה אוטו מגניב היה לאחד הדמויות). עניני תוכן ב) אתה מדבר על "אי אפשר לשנות דברים" ואז אומר שמה שמונע שינוי זה " הבחור, הגרמני, עם השפם המצחיק והקול המעצבן". היטלר היה מניע השינוי. למה אתה חושב שהוא לא שאב לטוב? הוא שאב לטוב, רק לא בשביל שאר העולם. גרמניה פרחה וסגסגה בתקופתו, עמו יצא מתוך משבר שלא היה כמותו אל תוך סגסוג וצמיחה. אין בעיה שתציג אותו בתור "נציג השטן" עלי אדמות, הבעיה היא שהוא לא ניסה להביא ארמגדון לעולם, לצערנו הרב הוא היה מונע על ידי כוונות טובות בלבד(אבל במושגים שלו). (מכיר את הפתגם, הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות?). ג) הרמיזה שלך בסוף היא לפצצת אטום ולכניסת ארה"ב למלחמה? ארה"ב לא נכנסה לקרב כי היה להם אכפת מה קורא באירופה, היא לא נכנסה לקרב כי היא פחדה שהמלחמה תיגרר למשך שנים היא נכנסה כי: * הקרב התחיל לחדור אל תוך שטחה (פרל הרבור) * היא ראתה שהיא עלולה להפסיד את אירופה לידי הקומוניסטים. אם אתה רוצה לעשות הקבלות, אז למה שלא תערב את שאול בעניין? תיצור הקבלות עד הסוף. תקביל מלחמת עולם שניה למלחמת שמיים נגד גיהינום.(סתם רעיון, אני בטוחה שאתה תוכל לחשוב גם על רעיונות אחרים) תראה, אם אתה רוצה לכתוב משהו קליל, סבבה, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אז אל תכניס פנימה דברים שהסיפור הזה לא יכול לסחוב. אם אתה רוצה לכתוב משהו שיהיה בו גם רעיון רציני, ביקורת וקצת בשר, אז תשב ותחשוב על כל נקודה שאתה מכניס לסיפור. "מבאס"? אין מה לעשות, רוצה לכתוב "חביב" תרגיש חופשי להמשיך.
אוקיי..
אני נושם... נשאר רגוע... עדיין נושם... ומגיב... אין לי כוונה לשבת כל היום ולכתוב קטעים רצינים, בעלי משמעות, עלילה מפותחת, וען תכנון מראש. לפעמים אני מעדיף פשוט לשבת ולכתוב לי משהו קצר. כתבתי משהו בדיוני וקצר. לא רציתי להיכנס לכול מה שקרה באותה התקופה כי כבר נאמר מספיק ב60 שנה האחרונות. ציינתי את היטלר ואת הגזענות באמריקה כדי שהקורא יבין על איזה תקופה אני מדבר. פשוט רציתי לכתוב שבזמן מסוים במהלך ההסטוריה המצב נראה כל כך חרא שאפילו אלוהים עצמו רצה לעזוב. ולא התכוונתי לפצצת האטום... זה היה פארל הארבור שהכניס את ארה"ב למלחמה. אז בקיצור... לא כל דבר צריך ךהיות בעל סוף, אמצע, התחלה, דמויות רציניות, עלילה מפותחת ועוד... לפעמים דברים יכולים להיות גם פחות מזה. אני הראתי את הסיפור הזה להרבה אחרים והתגובות נעו בין "נחמד" ל"גאוני". אני לא מזלזל בתגובה שלך (למרות שהיא הייתה מאוד תוקפנית) אני מעריך כל תגובה שהיא. ובקשר לסעיפים... באמת אפשר לעשות ספרים עם אלפי עמודים על כל אחד מהם... אז מה? זה לא מתפקידי לספר על בעיות העולם, רציתי פשוט להזכיר אותם כדי שהקורא יכנס לראש של אלוהים ושל המלאכים שהרימו ידיים. זהו קטע קצר וסטירי, לא חיבור לאוניברסיטה שדן במלחמת העולם השנייה ותוצאותיה.
אני נושם... נשאר רגוע... עדיין נושם... ומגיב... אין לי כוונה לשבת כל היום ולכתוב קטעים רצינים, בעלי משמעות, עלילה מפותחת, וען תכנון מראש. לפעמים אני מעדיף פשוט לשבת ולכתוב לי משהו קצר. כתבתי משהו בדיוני וקצר. לא רציתי להיכנס לכול מה שקרה באותה התקופה כי כבר נאמר מספיק ב60 שנה האחרונות. ציינתי את היטלר ואת הגזענות באמריקה כדי שהקורא יבין על איזה תקופה אני מדבר. פשוט רציתי לכתוב שבזמן מסוים במהלך ההסטוריה המצב נראה כל כך חרא שאפילו אלוהים עצמו רצה לעזוב. ולא התכוונתי לפצצת האטום... זה היה פארל הארבור שהכניס את ארה"ב למלחמה. אז בקיצור... לא כל דבר צריך ךהיות בעל סוף, אמצע, התחלה, דמויות רציניות, עלילה מפותחת ועוד... לפעמים דברים יכולים להיות גם פחות מזה. אני הראתי את הסיפור הזה להרבה אחרים והתגובות נעו בין "נחמד" ל"גאוני". אני לא מזלזל בתגובה שלך (למרות שהיא הייתה מאוד תוקפנית) אני מעריך כל תגובה שהיא. ובקשר לסעיפים... באמת אפשר לעשות ספרים עם אלפי עמודים על כל אחד מהם... אז מה? זה לא מתפקידי לספר על בעיות העולם, רציתי פשוט להזכיר אותם כדי שהקורא יכנס לראש של אלוהים ושל המלאכים שהרימו ידיים. זהו קטע קצר וסטירי, לא חיבור לאוניברסיטה שדן במלחמת העולם השנייה ותוצאותיה.
גם תשובה../images/Emo4.gif
קודם כל, כל הכבוד על ההצלחה להישאר רגוע
כפי שאמרתי אם אתה רוצה לכתוב דברים קלילים, חסרי משמעות, תיהנה. ואם התגובות שאתה רוצה לקבל זה "נחמד" עד "גאוני" לבריאות. (כבר נאמר לא מעט על התגובות מהסוג הזה) רק תזהיר פעם הבאה שאין טעם להגיב לך תגובה רצינית. התגובה שלי היתה להבהיר דבר אחד יש הבדל שמיים וארץ בין מה שאתה כותב כרגע,לבין סיפור שכתוב טוב. ואני לא מתכוונת שאתה כותב רע (דווקא להפך), זה נחמד, זה עדיין חביב. אבל כאשר משהו לא מושקע, אין מה לעשות, מרגישים. יפה אמרת: "לפעמים אני מעדיף פשוט לשבת ולכתוב לי משהו קצר" אם אתה כותב למגירה, או לעצמך, אתה השופט היחיד. אבל אתה מפרסם בפורום. נותן את סיפורך לאנשים, ומה לעשות, רוב האנשים רוצים משהו יותר טוב מ"קליל וחביב". אין שום בעיה עם לשבת חמש דקות, לכתוב משהו קצר וחביב. אבל למה לרוץ ולפרסם? תשאיר אותו בסיפריה במחשב. תן לו לשכב שבוע, ואז תחזור, ותשאל את עצמך עם הוא עדיין טוב? האם ניתן לשפר? האם ניתן להפוך אותו למשהו לא סתם "חביב", אלא "טוב", או אולי, אפילו "טוב מאוד"? אביב, אין לי שום כוונה להעליב, או לפגוע אבל ממש לא נעים לראות זלזול שכזה בכתיבה.
קודם כל, כל הכבוד על ההצלחה להישאר רגוע
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.