גם עליי הוא השפיע
לא יצאתי לבתי חולים אבל זה גרם לי להביט ב"מרירות" (שכחתי מה הכינוי לה בספר) בעין אחרת, המרירות כחומר ובזמנים שאני במצב יחסית סביר וסבלני אני מנסה לאתר בעצמי גרגירי מרירות ובדמיון להפוך אותם לגרגיר של חמימות, אני חושבת מקריאה פה, מהכרות עם עצמי שלאנשים פה יש דמיון עשיר ביותר, בדיוק כמו שיש לנו את היכולת לדמיין (אני לא מדברת על "להמציא" אלא על לספר לעצמנו סיפור בראש, תרחיש) אז כמו שיש לנו יכולת לדמיין תרחישים מפילים, יש לנו גם יכולת הפוכה, לפעמים נראה שאין טעם בכלל, ולמה להשלות, אבל לפעמים מה שמניע אותי לדמיין תרחישים טובים זה דווקא ההפך מאופטימיות, דווקא מן עייפות ואם כבר עייפות אז מכל מה שמוכר- גם מהתרחישים הרעים המוכרים, אז אני מדמיינת תרחישים טובים לשם השעשוע, וגם אם אני לא אודה בזה כשאני מדוכדכת ו"אנטי" - התרחישים הטובים האלה כמעט תמיד מובילים להתמקדות נכונה בעשייה שלי ביומיום. עכשיו נשאר לחפש איזשהו דרייבר יציב שיניע אותי ממצבי "אנטי" למצבי דמיון חיובי. וחשוב לי להדגיש כאן איזו נקודה, הדמיון שעושה לי טוב הוא תרחיש חיובי ולא אופטימי, בלי הפתעות וקונפטי וזיקוקי דינור אלא סתם תרחיש לא מאמלל. נדמה לי שהוא קרא לזה ביטריול? למרירות?
