משהו שאולי יפתיע מישהו
כשאנשים זרים שואלים אותי את "השאלה" (למה את ל...?) כבר מזמן הבחנתי שלא משנה איזו תשובה יש לי, הנאום הוא תמיד אותו הנאום. לאחריו נכנסת הדובר/ת לקהות חושים ומתנדנדת לה לאיטה לדרכה בטוחה שהשתכנעתי משנינות דבריה ומקסמה האישי . אחרי שנשאלת השאלה הגורלית כל מה שיש לעשות הוא להעמיד פני מקשיבה. ולהנהן. כדי שיהיה לי מעניין אני ממציאה כל פעם סיבה אחרת ל"מחדל" שלי. אבל הנאום לא משתנה. יש לי תיאוריה, שמדובר בסוג של פרוטוקול ולא מעורבת פה חשיבה פעילה. שלכאן מספיק מוח כמו שיש לציפור או לחרק. זה מרושע מצידי אבל ככה יותר קל בחיים. חוץ מזה, זה לא שהאנשים האלו באמת מסוגלים להבין אותי. אז מרחמים אני חוסכת לי ולהם מאמץ. מי כאן כל הזמן כותב שאיינשטיין אמר שהטיפשות היא אינסופית ? הוא צודק כואב להודות בזה.
כשאנשים זרים שואלים אותי את "השאלה" (למה את ל...?) כבר מזמן הבחנתי שלא משנה איזו תשובה יש לי, הנאום הוא תמיד אותו הנאום. לאחריו נכנסת הדובר/ת לקהות חושים ומתנדנדת לה לאיטה לדרכה בטוחה שהשתכנעתי משנינות דבריה ומקסמה האישי . אחרי שנשאלת השאלה הגורלית כל מה שיש לעשות הוא להעמיד פני מקשיבה. ולהנהן. כדי שיהיה לי מעניין אני ממציאה כל פעם סיבה אחרת ל"מחדל" שלי. אבל הנאום לא משתנה. יש לי תיאוריה, שמדובר בסוג של פרוטוקול ולא מעורבת פה חשיבה פעילה. שלכאן מספיק מוח כמו שיש לציפור או לחרק. זה מרושע מצידי אבל ככה יותר קל בחיים. חוץ מזה, זה לא שהאנשים האלו באמת מסוגלים להבין אותי. אז מרחמים אני חוסכת לי ולהם מאמץ. מי כאן כל הזמן כותב שאיינשטיין אמר שהטיפשות היא אינסופית ? הוא צודק כואב להודות בזה.