משהו שאני הולך להקריא היום...
הי לכולם, כאן טום מהשטח (אל תשאלו למה, אבל הפתיחה הזאת ממש הצחיקה אותי עכשיו).
כתוצאה מכך שנפתח פאב חדש בשדרות, נוצרה קהילת סטודנטים ומקומיים תחת השם "ברברת", שעושים בערך פעם בחודש מפגש בפאב, כדי להקריא דברים שהם כתבו. היום בערב הולך להיות ערב הברברת החמישי כבר (אם אני לא טועה). מפה לשם יצרתי לעצמי שם בקרב האנשים האלה, שהרבה פעמים מצפים שאני אבוא כדי לשמוע את השטויות שאני כותב. לפעמים זה נורא רציני ועמוק, לפעמים זה ממש הומוריסטי ומטופש, ולפעמים זה גם וגם.
אז היום החלטתי לכתוב משהו מאוד ג'נדרקווירי ואישי, ולעשות משהו שעדיין לא עשיתי אי פעם - להיפתח מול כולם בצורה הכי אישית וישירה, בדיוק איפה שכואב לי.
אז אם זה סבבה, אשמח לקבל תגובות שלכם על הטקסט שלי (מומלץ לפני הלילה, כדי שאני אדע אם לעשות שינויים או אם בכלל שווה לי לעשות את הצעד האמיץ הזה ולהקריא את הטקסט בחברה שלא מורכבת בהכרח מחברי הקהילה):
הקרב על המקום בלב שלך ושל כמותך (הפנייה היא בלשון נקבה)
בממוצע, אם כי לא בדקתי את זה בצורה אמפירית מחושבת, מחצית מהזמן אני בן.
לפיכך, בממוצע, מחצית מהזמן אני מצליח להשתבץ לקטגוריה הפופולרית והנחשקת של "סטרייט" - כי אני בן שנמשך לבנות. הבעיה היא שדווקא בתור ה"סטרייט" אני תמיד אהיה מחוץ לטווח הרומנטי בשבילך.
כי למרות שאת בת שאוהבת בנים, ולמרות שאני בן שאוהב בנות, את פשוט לעולם לא תראי אותי "ככה".
כשאת מחפשת גבר, את מחפשת "גבר גבר" - כזה שיש לו את כל האיברים הנכונים. את כמובן מעדיפה אותו כך או ככה, יותר מזה ופחות מזה, אבל בשורה התחתונה את קודם כל צריכה את שק האשכים והחבר המוארך שניצב מעליו. אין מה לעשות - אלו הן דרישות הסף שלך מ"גבר", עוד הרבה לפני שאת מפעילה את מנגנוני הסינון שלך.
אז בקרב הזה על המקום בלב שלך ושל כמותך - אני תמיד אפסיד מראש, פשוט כי אין לי. אפילו בחלומות שלי אין לי. המקסימום שאני יכול להציע לך זה דיבורים על זין ביוני - כזה שגם מכין קפה ואפשר להוריד לו צלצולים.
אף פעם לא יהיה לי את "הדבר האמיתי" - אחרי הכל אני רק מחצית מהזמן בן.
אני רואה אותך ושכמותך בכל מקום - בוכות כל פעם מחדש על איזה שק אשכים וחבר מוארך שפגע בכן. ואתן ממשיכות לעבור בין שקי אשכים וחברים מוארכים, תוהות מתי יגיע ה"גבר" המושלם - זה שיש לו גם שק וחבר, וגם את כל היתר. ואני - מלא ביתר, אבל נטול השק והחבר.
את יודעת, לפעמים אני דווקא שמח שאין לי את חבילת הנתונים הבסיסית הזאת בשבילך, כי אז היית פוסלת אותי על כל יתר הדברים הפיזיים שאין לי, כמו גובה רב או שרירים. אבל אז אני נזכר בכל הדברים היפים שיכולתי להגיד לך, שאולי היו עוזרים לי לעבור את הסינון הזה. דברים כמו זה שאת אף פעם לא תרגישי שאת בצל שלי, כי אני לא גבוה מספיק. דברים כמו זה שאני אף פעם לא אוכל באמת לפגוע בך, כי אני לא חזק מספיק.
ואם במקרה את מחייכת עכשיו, אז שתדעי שאפילו כתבתי לך חמשיר:
בא לי לנשק את הרעיונות שלך
בא לי לחבק את הבחירות שלך
בא לי לרגש אותך וורבלית
בא לי לספק אותך מנטלית
ושהפיזיות תלך לעזאזל.
אבל אז אני נזכר שהחמשיר הזה יכול להאיר את יומך רק עד נקודה מסוימת, כי אין לי שק אשכים וחבר מוארך. וזה תמיד נגמר כאן, עוד הרבה לפני שמשהו בכלל יכול היה להתחיל - איתך, ועם כל היתר שכמותך.
הי לכולם, כאן טום מהשטח (אל תשאלו למה, אבל הפתיחה הזאת ממש הצחיקה אותי עכשיו).
כתוצאה מכך שנפתח פאב חדש בשדרות, נוצרה קהילת סטודנטים ומקומיים תחת השם "ברברת", שעושים בערך פעם בחודש מפגש בפאב, כדי להקריא דברים שהם כתבו. היום בערב הולך להיות ערב הברברת החמישי כבר (אם אני לא טועה). מפה לשם יצרתי לעצמי שם בקרב האנשים האלה, שהרבה פעמים מצפים שאני אבוא כדי לשמוע את השטויות שאני כותב. לפעמים זה נורא רציני ועמוק, לפעמים זה ממש הומוריסטי ומטופש, ולפעמים זה גם וגם.
אז היום החלטתי לכתוב משהו מאוד ג'נדרקווירי ואישי, ולעשות משהו שעדיין לא עשיתי אי פעם - להיפתח מול כולם בצורה הכי אישית וישירה, בדיוק איפה שכואב לי.
אז אם זה סבבה, אשמח לקבל תגובות שלכם על הטקסט שלי (מומלץ לפני הלילה, כדי שאני אדע אם לעשות שינויים או אם בכלל שווה לי לעשות את הצעד האמיץ הזה ולהקריא את הטקסט בחברה שלא מורכבת בהכרח מחברי הקהילה):
הקרב על המקום בלב שלך ושל כמותך (הפנייה היא בלשון נקבה)
בממוצע, אם כי לא בדקתי את זה בצורה אמפירית מחושבת, מחצית מהזמן אני בן.
לפיכך, בממוצע, מחצית מהזמן אני מצליח להשתבץ לקטגוריה הפופולרית והנחשקת של "סטרייט" - כי אני בן שנמשך לבנות. הבעיה היא שדווקא בתור ה"סטרייט" אני תמיד אהיה מחוץ לטווח הרומנטי בשבילך.
כי למרות שאת בת שאוהבת בנים, ולמרות שאני בן שאוהב בנות, את פשוט לעולם לא תראי אותי "ככה".
כשאת מחפשת גבר, את מחפשת "גבר גבר" - כזה שיש לו את כל האיברים הנכונים. את כמובן מעדיפה אותו כך או ככה, יותר מזה ופחות מזה, אבל בשורה התחתונה את קודם כל צריכה את שק האשכים והחבר המוארך שניצב מעליו. אין מה לעשות - אלו הן דרישות הסף שלך מ"גבר", עוד הרבה לפני שאת מפעילה את מנגנוני הסינון שלך.
אז בקרב הזה על המקום בלב שלך ושל כמותך - אני תמיד אפסיד מראש, פשוט כי אין לי. אפילו בחלומות שלי אין לי. המקסימום שאני יכול להציע לך זה דיבורים על זין ביוני - כזה שגם מכין קפה ואפשר להוריד לו צלצולים.
אף פעם לא יהיה לי את "הדבר האמיתי" - אחרי הכל אני רק מחצית מהזמן בן.
אני רואה אותך ושכמותך בכל מקום - בוכות כל פעם מחדש על איזה שק אשכים וחבר מוארך שפגע בכן. ואתן ממשיכות לעבור בין שקי אשכים וחברים מוארכים, תוהות מתי יגיע ה"גבר" המושלם - זה שיש לו גם שק וחבר, וגם את כל היתר. ואני - מלא ביתר, אבל נטול השק והחבר.
את יודעת, לפעמים אני דווקא שמח שאין לי את חבילת הנתונים הבסיסית הזאת בשבילך, כי אז היית פוסלת אותי על כל יתר הדברים הפיזיים שאין לי, כמו גובה רב או שרירים. אבל אז אני נזכר בכל הדברים היפים שיכולתי להגיד לך, שאולי היו עוזרים לי לעבור את הסינון הזה. דברים כמו זה שאת אף פעם לא תרגישי שאת בצל שלי, כי אני לא גבוה מספיק. דברים כמו זה שאני אף פעם לא אוכל באמת לפגוע בך, כי אני לא חזק מספיק.
ואם במקרה את מחייכת עכשיו, אז שתדעי שאפילו כתבתי לך חמשיר:
בא לי לנשק את הרעיונות שלך
בא לי לחבק את הבחירות שלך
בא לי לרגש אותך וורבלית
בא לי לספק אותך מנטלית
ושהפיזיות תלך לעזאזל.
אבל אז אני נזכר שהחמשיר הזה יכול להאיר את יומך רק עד נקודה מסוימת, כי אין לי שק אשכים וחבר מוארך. וזה תמיד נגמר כאן, עוד הרבה לפני שמשהו בכלל יכול היה להתחיל - איתך, ועם כל היתר שכמותך.
