חוקי ההאבקות על קצה המזלג...
הסגנון היווני-רומי (שאין לו אגב שום קשר לסגנון ההאבקות ביוון ורומא...) נבדל מהסגנון החופשי בכך שאסור להשתמש ברגליים ואסור לתפוס אותן. קרב האבקות כולל 2 סיבובים של 3 דקות נטו כ"א. ישנם 2 מצבי פתיחה לחידוש הקרב אחרי הפסקה: 1. עמידה 2. פרטר - ספורטאי שביצע עבירה מוענש בכך שהוא צריך לעמוד "על ארבע", מה שמקנה יתרון ליריבו. המטרה בהאבקות היא להפיל את היריב ולהצמיד את גבו למזרן במשך כמה שניות, דבר שגורם לניצחון מידי (כמו איפון בג'ודו). עבור הפלה ללא ריתוק ניתן לקבל ניקוד. במקרה שאין הכרעה בנוק אאוט בסיום הזמן מנצח מי שמוביל בנק', אם יש מצב של שויון מאריכים את הקרב עד הנוק-אאוט או הנקודה הבאה. קרב עשוי להסתיים לפני הזמן גם במקרה שאחד המתאבקים מוביל ביתרון של 10 נק'. מבנה התחרות: בתחרות האולימפית יש 20 מתחרים שמוגרלים ל-2 בתים של 4 ו-4 בתים של 3. המתאבקים מתחרים בשלב הראשון נגד כל יתר היריבים בבית (בבית של 4 יש 3 קרבות, בבית של 3 יש רק 2). המנצחים בבתים של 4 עולים ישר לחצי גמר. המנצחים בבתים של 3 עולים לרבע גמר ומתחרים נגד מנצחים בבתים אחרים על עליה לחצי גמר. בקיצור... לכולם יש 3 קרבות עד חצי גמר, ובד"כ מספיק הפסד אחד כדי לצאת מהמאבק על המדליות, אם כי ייתכן מצב שבבתים יהיה שויון במס' הנצחונות ואז יש עדיפות למי שניצח בריתוק או השיג יותר נק'. המנצחים בחצי הגמר מתחרים בגמר על מדליות הזהב והכסף, המפסידים מתחרים בקרב על הארד. יש גם קרב דירוג על מקומות 5-6 בין המפסידים ברבע גמר. יתר המתחרים מדורגים לפי המאזן שלהם בשלב הבתים, ו-2 הראשונים זוכים בתעודות של מקומות 7-8. כל הנתונים נכונים לאולימפיאדת סידני, ואני לא אחראי אם היו שינויים מאז כי אני לא עוקב אחרי הענף בין אולימפיאדות (וזה אחד הענפים האולימפיים הפחות אהובים עלי...) הערה לסיום... החידוש העיקרי באולימפיאדת אתונה הוא הוספת תחרויות האבקות לנשים. הנשים מתחרות רק בסגנון חופשי, ב-4 קטגוריות משקל לעומת 7 בכל סגנון אצל הגברים (ירידה של משקל אחד לעומת סידני... הגברים משלמים את מחיר שויון המינים...)
