משהו שגרם לי לחייך

sara131

New member
משהו שגרם לי לחייך

כשבתי היתה כבת שנתיים בתקופה בה קיבלנו את הבשורה המרה כי היא סובלת מתסמונת נדירה בשם אנג'למן נפלו עלי השמים. באותה תקופה בעלי פגש תיירת - ישראלית לשעבר שנשאה לגרמני נוצרי אחרי שבעלה הראשון עזב אותה - אביו של בנה המפגר בעל תסמונת דאון היה בזמן הפגישה כבן 21. לאחר שיחה ארוכה עם בעלי התיירת הזמין אותה ואת בעלה ובנה לכוס קפה אצלנו בבית. באותה פגישה היא אמרה לי שאני חייבת להבין כי אמא לילד/ילדה חריג/ה חייבת להיות מיוחדת במינה ולכן קיבלה את אותו/ה ילד/ה חריג/ה. כמובן שבאותו זמן אמרתי לבעלי ולעצמי (לאחר עזיבתם את ביתנו) כי אני מוכנה להיות אשה רגילה העיקר שלא תהיה לי בת חריגה. עם הזמן הבנתי עד כמה היא צודקת. ולמה אני מספרת לכם - כי במכתבה הסיפור האישי של הגב' גם כן אמא ענה לה אורית - את אשה מיוחדת - דבר שהעלה בפני חיוך. יש בקישור המצ"ב כתבה על בחירתו של אלוהים את אותה אמא שאמורה להיות אם לילד חריג - סתם נחמד לקרוא ולהאמין שאכן כך הדבר. חג שמח
 
למעלה