משהו שהפריע לי היום בארוחת הצהריים עם ההורים שלי

[חסוי 29]

משהו שהפריע לי היום בארוחת הצהריים עם ההורים שלי

אני בן 29 עם תסמונת אספרגר. היום בארוחה אמא שלי הציעה לי משהו לאכול - היא שאלה אותי " אתה רוצה את זה ? " , אבל שכחה גם להגיד את שמי. למשל אם קוראים לי רועי אז היא לא שאלה אותי " רועי , אתה רוצה ? " אלא " אתה רוצה ? ".
היא לא אספרגרית, אבל יש לה קווים פסיכוטיים.
עניתי לה בחזרה " את צריכה להגיד את השם שלי ", " אם את לא אומרת את השם שלי עדיף שלא תציעי לי שום דבר ". ממש כאילו באתי לחנך אותה.
הרגשתי שהיא מתייחסת אליי כמו כלב.האם אני מגזים בגישה שלי למה שקרה היום ? או שאמא שלי הבעייתית פה ולא אני ?
נכון שהיא אוהבת ודואגת אותי לי ככל יכולתה, חוץ כמובן מהמיניות והזוגיות שלי שפה לדעתי היא פחות יחסית ליכולות שלה.

 

[חסוי 29]

ורק שתידעו אני גר עם ההורים שלי

 

[TikvaBonneh]

יחסים עם אמא

גם גיסי, שהוא אספרגר, גר עם אמו עד שנפטרה. גם להם היה בדיוק את אותו סוג מריבות שאתה מתאר. לדעתי זו טעות לגור עם ההורים בגיל הזה.
אני לא מכירה אותך אישית, אבל הגיס שלי הרגיש מושפל מלהיות במשפחה בתפקיד הילד בגיל מבוגר.
זה נראה כמו פיתרון טוב ונוח, אבל זה לא.

 

[חיבוקיתוש]

בתקשורת בין אנשים לא תמיד אומרים את השם של השני

גם אתה כשענית לה לא אמרת אמא, אם את לא אומרת את השם שלי אל תציעי לי...נכון? אז אם לך מותר לפנות אליה באת למה לה אסור לפנות אליך רק באתה?

 

[גלמיש1]

בבית כשבני משפחה מדברים אחד עם השני בדרך כלל אין צורך לומר

את השם של כל אחד.
ולא רק בבית - אם מדברים אל מישהו שנמצא לידך, או שאתה מסתכל עליו, הוא יבין שאתה שואל אותו גם בלי שתקרא בשמו.
ככה שאני לא רואה כל סיבה להעלב מזה.
יתרה מזאת - הילדים שלי כועסים (או פשוט צוחקים עלי) כשאני קוראת בשם אבל בשם הלא נכון. כשיש 3 ילדים זה קורה לי מדי פעם. ופעם אפילו קראתי לבת שלי בשם של הכלבה (הכלבה היתה ליד וכנראה באותו רגע משכה את עיני, ככה שהראש התבלבל).
תאמין לי - זה לא אומר כלום. אני מאד אוהבת את כל ילדי (וגם את הכלבה, אבל קצת פחות).
דוקא לכלבה צריך לקרוא בשם כי אחרת היא לא מבינה שאני מתיחסת אליה.
אז אני חושבת שהפרשנות שלך לא נכונה, ולא מיטיבה אתך.
אם אתה יודע שאמא שלך אוהבת אותך ודואגת לך - אל תתפוס אותה בקטנות. גם כי כולנו טועים ומתבלבלים לפעמים, וגם היא כנראה כבר לא מאד צעירה, וגם הגיל עושה אותנו קצת יותר מבולבלים.
&nbsp
בהמשך למה שתקוה אמרה , יתכן שכדאי לחשוב על מגורים אחרים, לא בבית. יש דירות בקהילה שמתאימות לאספרגרים ואני יודעת על אנשים שמאד מרוצים בהן. שווה לברר.
&nbsp