משהו שהרבה זמן רציתי לשאול...

[נטעש]

משהו שהרבה זמן רציתי לשאול...

האם הפרדה בין הדמון לאדם היא כמו נשיקת סוהרסן (מהארי פוטר)? נשיקת סוהרסן לפי דבריו של סיריוס בלק היא לקיחת הנשמה ז"א שחיים אבל בלי הנשמה. במצפן הזהוב (אני לא זוכרת בידיוק באיזה ספר בטירולוגיה בעצם) היה כתוב תיאור דומה של בלק על ההפרדה רק שזה יותר לבני אדם מבוגרים. גם הרוחות עושות אותו דבר לאדם כמו לסוהרסן... (נ.ב: אם יש פרט לא נכון לפי הנ"ל תגידו לי, טוב??)

 

[האבק]

נשיקת הסוהרסן הורגת, לא?

עד כמה שאני זוכר, כשסוהרסן נותן למישהו את ה'נשיקה', נשאבת הנשמה והבן אדם מת. לעומת זאת - האכלנים יצרו סכין מיוחדת (הגליוטינה הכסופה) שמפרידה את הקשר הבלתי נראה בין הדמון לבן האדם. ראינו שכשעשו את זה למבוגרים הם פשוט נעשו אדישים, חסרי מודעות - פשוט המשרתים האולטימטיביים.

 

[נטעש]

הנשיקה לא ממש הורגת

בלק הסביר שם, זה יותר גרוע ממוות. זה לחיות בלי הנשמה שלך. בלי האישיות שלך. זה כמו זומבי.

 

[האבק]

אם כך אז זה בהחלט דומה

אפשר לראות שגם המבוגרים שהופרדו מהדמונים שלהם היו אדישים, מאין זומבים כאלו. אבל אני בספק אם פולמן לקח השראה מה"פ או להפך.

 

[Anne of green gables]

לא, לאו דווקא השראה זה מזה, אבל

מעניין לראות איך שני הסופרים רואים את הנשמה, או יותר נכון את העדרה - הנשמה היא תמצית החיים והאישיות, ובלעדיה האדם נהיה זומבי.

לה"פ4 אחרי שהסוהרסנים נישקו את ברטי קראוץ' הבן - הוא הפך חסר תועלת לגמרי, ואי אפשר היה לגבות ממנו עדות. זו הסיבה שדמבלדור קיבל כזה חום על פאדג'.

 

[גברת קולטר]

לא,

הנשיקה לא הורגת, אתה פשוט הופך להיות ללא נשמה... [אבל אתה חי]-

 

[Anne of green gables]

זה נשמע מאוד הגיוני.

גם התיאור של אנשים אחרי נשיקת סוהרסן ואחרי קיטוע דמונים - דומה. אני מקבילה את הדמון לנשמה של האדם, ומאוד מצא חן בעיני הרעיון של ההתגשמות החיצונית שלה כחיה. לגבי הרפאים (אני מניחה שאליהם התכוונת כשכתבת "רוחות") - אני לא כל כך זוכרת מה הם עושים.

 

[נטעש]

תודה על תיקון..

רוחות-רפאים.. זה קצת מבלבל... תודה על התיקון ובאמת אין לי בעיה שיתקנו אותי.

 

[Fairywitch]

הדמון הוא לא כל הנשמה- רק חלק ממנה.

או מקביל לה, אבל כך שהוא הכרחי לקיומה. לדעתי גם של הנשמה וגם של התודעה.

 

[האבק]

../images/Emo32.gifפאנפיק ישן-חדש: ירושלים של אבק

שמונה עשרה שנים חלפו מאז תבוסת הסמכות והשבת האבק. ליירה הצליחה לחסל סופית את המגיסטריום והפכה לדמות נערצת בעולמה, אך הדברים לא היו פשוטים כל כך בעולמו של ויל, הוא עולמנו שלנו - רוב הדתות סירבו להכיר במות הסמכות, ותומכי רפובליקת השמיים מצויים במאבק מתמיד נגדן. ויל נקלע להסתבכות במהלך ביקור בישראל, בעוד שליירה פוגשת בשני זרים שהגיעו לאוקספורד ויחד איתם מגיעה למקום חדש. [לסיפור]

 

[Anne of green gables]

שאלת מושגים:

האם המגיסטריום הוא הסמכות, או שהסמכות משתייכת אל המגיסטריום?

 

[האבק]

לא זה ולא זה ../images/Emo13.gif

המגיסטריום הוא בעצם ארגונים שצמחו מתוך האפיפיורות: בתי דין, קולג'ים ומועצות, אשר לא תמיד היו מאוחדים ולפעמים התעוררו ביניהם יריבויות עזות. דרך אירוגנים אלה צמחו כמעט תמיד גופים פרטיים, לדוגמא: ארגון ההקרבה (האכלנים). [מתוך האנציקלופדיה שבאתר Hdm.co.il] הפיפיוריות עצמה נפלה ועברה מרומא לז'נווה, ומשם צמחו ארגונים ששולטים בעצם בכל אורחי החיים (ממשלה, משפטים, דת, לימודים וכו' וכו')

 

[Fairywitch]

לדעתי- כן ולא.

נשיקת סוהרסן מוציאה מהאדם את נשמתו, והוא נותר מעין קליפה ריקה חסרת רגש ותודעה. הדמון הוא חלק מהתודעה+נשמה, ופרידה ממנו כאילו קורעת את החלק הזה. אבל האדם לא נותר כמו קליפה. ליירה הרגישה היטב את הפרידה, זה כאב לה פיזית, רגשית ורוחנית- אם לא הייתה לה נשמה או אם היא הייתה כמו קליפה חסרת תוכן- היא לא הייתה חשה כאב כזה. לעומת זאת- אחרי שהבנתי בזכות הפורום פה שיש הבדל בין פרידה מהדמון לקיטוע- אני חושבת שקיטוע כן דומה לנשיקת סוהרסן, כי הילד ההוא הסתובב כמו רוח רפאים, והיה תלוש ואפאתי למדי, לכל דבר מלבד הדמון האבודה (אוי, זה קטע כ"כ עצוב

). מה קרה לו אח"כ? הוא מת בלעדיה, לא?

 

[Fairywitch]

אני בפרק הזה עכשיו, אגב.

קריאה שנייה

 

[האבק]

טוני מקאריוס מת בסוף, כן

וזה באמת היה חלק עצוב. אחרי שהזכרתם לי מה נשיקת הסוהרסן עושה, אני בהחלט מסכים שהקיטוע והנשיקה דומים מאד. אני חושב שגם הנשיקה די דומה למה שהרפאים עושים לבני אדם מבוגרים.

 

[Fairywitch]

../images/Emo45.gif

שזה די הזכיר לי קיטוע גם כשקראתי. אותה השפעה. מעניין שאפילו ברפאים קולטר שלטה. נושא לדיון בפני עצמו...

 

[Fairywitch]

*שזה=זה