אני רוצה לבקש משהו
מאז המבצע האחרון המוח שלי נשאב קצת יותר מדי לפוליטיקה ואיבדתי את הצפון קצת.
החלטתי בימים האחרונים להתרחק מהנושא שמושך אותי כמו זבוב לאור.
אתה מסכים שאם תרצה להמשיך את הדיון אז נעשה אותו בהודעות פרטיות ?
אני יודע שיש לך הרבה מה להגיד, והרבה מה לחדש לי, וזה נכון גם ליואב או לכל מי שרוצה
לדבר על הנושא. אגיד את קצה המזלג שלי, כדי שיהיה למי שקורא את ההודעות שלי אפשרות לאבחן
אם יש לו איתי קרקע משותפת לדיון, אשמח להשאיר מייל למי שרוצה לדבר קצת.
איני עובד אלילים. לא מימין ולא משמאל. לא זהבה גלאון, לא אילן גלאון, לא פרס ולא רבין.
אני מוחה על הדוקטורינה השמאלנית שטוענת שכל המלחמה עד 67 הייתה מוצדקת ומאז
לא מוצדקת, ועל התורה הימנית שטוענת שהערבים מאז ומתמיד נולדו עם חגורות נפץ.
בעיני, ישנם שני נושאים, הזוכים לטיפול בעייתי בישראל:
1. לימוד ההיסטוריה של המלחמות.
2. לימוד התרבות, לימוד התנ"ך, לימוד היהדות.
בעיני:
הנושא הראשון צריך לעמוד בביקורת מתמדת ואינסופית, והיא צריכה לנתב את רגשי האשם שהמלחמה
תמיד יוצרת, למקום של למידה ותיקון, ולא למקום של הדחקה.
הנושא השני צריך לבוא ממקום של אהבה, ולא רק מהמקום הלחוץ של הצדקת קיומנו.
אפשר לראות את כל התנ"ך כהצדקת הקיום היהודי, אפשר גם להתייחס ללמידה כזאת בביקורת,
במיוחד אחרי שכבר יש לנו מדינה ששואפת להיות דמוקרטית ומסודרת.
הסקאלה הזאת, בין הצדקת קיומנו, ההישרדות הלחוצה, לבין המקום השלם והרגוע היותר, ההתקעות
וההתחפרות העמוקה בצד הימני של הסקאלה הזאת, גורמת לעיוותים, הקצנה, שיטחיות, בורות, שנאה, ואלימות.
ממנה נגזר הזרם החילוני שמתכחש לגמרי למוצאו, זרם שרואה את המנהגים והתרבות היהודים כמדכאים.
מכאן נגזרת הבעלות השתלטנית של הפלגים הדתיים על התרבות שלנו, בגללה כל אומן שידבר על משה, הקב"ה,
ועל פסוקים מהתנ"ך יראה כמסטיקן מוזר, לחילוני המצוי.
שים לב איזה התייחסות מקבל JESUS בכל המוזיקה שאנחנו שומעים. אצלנו זה שמור להזויים
בלבד. כל אומן שפתאום החליט לחבוש כיפה נראה מייד חשוד. ההשטחה הגיעה לכל מקום, לתנ"ך, ליהדות,
לתרבות, למין, להיסטוריה, לספרות, הכל נגוע בה.
זה כמובן בכלליות, מי שרוצה להמשיך לדבר, שישלח הודעה, אשלח לו מייל, ונדבר.
סאלאמאת כל טוב, ויום טוב.
