facundo te amo
New member
משהו שכתבתי בטרבלינקה.
אומנם חזרתי מהמסע ב12/9/07 אבל המחשבות מאז לא פוסקות. המסע היה משמעותי עבורי. אני נותרתי פעורת פה כאשר לא משתפים אותי לא בטקס פולין ולא בטקס יום השואה- כבר מחר אני אפנה למנהל ואני מקווה שהוא יבין לליבי. רציתי לשתף אותכם בקטע שכתבתי בטרבלינקה: בשמיים העכורים של טרבלינקה, דגל ישראל היה השמש שנתן את התקווה. הדממה החודרת , השקט המצמרר , האנדרטאות שעומדות ומסמלות קהילות וקול בכייה של הלינה, היה כמו תקיעת שופר לאות ניצחון. הרוח שנשבה הביאה איתה ניחוחות מוכרים של הבית, ריחות מוכרים של המדינה שכולנו אוהבים פתאום כל כך. ושתיקות חזקות כל כך קורעות את הלב, אדמה מגואלת בדם אנשים, גופות קבורות ביער ,מתחבאות בצל העצים . וגרון יבש הנרטב מדמעות, חשק להגיד כל כך הרבה מילים שלא נאמרות. ורק הבעות ושפת גוף מדברות בשם הנשמה, המחשבה שרצחו פה גבר, אישה וטף עוצרת את הנשימה. ומחשבות נודדות למשפחות שבבתים,פתאום מרגישים התפרצות של געגועים ובלב כל אחד אומר תודה לאלוהים. ועמדנו שם, כמו עוד הרבה משלחות שביקרו במחנות, הבעות מלאות כאב, אנשים חסרי תגובה צועדים המומים לצד דגל ישראל שייצג אותנו בגאווה. נעזרתי בפורום הזה לפני המסע ועכשיו אני רק מחזקת את הפעילות שלו. אשתדל להישאר ולתת טיפים מנסיוני האישי- "לזכור ולא לשכוח!"
אומנם חזרתי מהמסע ב12/9/07 אבל המחשבות מאז לא פוסקות. המסע היה משמעותי עבורי. אני נותרתי פעורת פה כאשר לא משתפים אותי לא בטקס פולין ולא בטקס יום השואה- כבר מחר אני אפנה למנהל ואני מקווה שהוא יבין לליבי. רציתי לשתף אותכם בקטע שכתבתי בטרבלינקה: בשמיים העכורים של טרבלינקה, דגל ישראל היה השמש שנתן את התקווה. הדממה החודרת , השקט המצמרר , האנדרטאות שעומדות ומסמלות קהילות וקול בכייה של הלינה, היה כמו תקיעת שופר לאות ניצחון. הרוח שנשבה הביאה איתה ניחוחות מוכרים של הבית, ריחות מוכרים של המדינה שכולנו אוהבים פתאום כל כך. ושתיקות חזקות כל כך קורעות את הלב, אדמה מגואלת בדם אנשים, גופות קבורות ביער ,מתחבאות בצל העצים . וגרון יבש הנרטב מדמעות, חשק להגיד כל כך הרבה מילים שלא נאמרות. ורק הבעות ושפת גוף מדברות בשם הנשמה, המחשבה שרצחו פה גבר, אישה וטף עוצרת את הנשימה. ומחשבות נודדות למשפחות שבבתים,פתאום מרגישים התפרצות של געגועים ובלב כל אחד אומר תודה לאלוהים. ועמדנו שם, כמו עוד הרבה משלחות שביקרו במחנות, הבעות מלאות כאב, אנשים חסרי תגובה צועדים המומים לצד דגל ישראל שייצג אותנו בגאווה. נעזרתי בפורום הזה לפני המסע ועכשיו אני רק מחזקת את הפעילות שלו. אשתדל להישאר ולתת טיפים מנסיוני האישי- "לזכור ולא לשכוח!"
