לימבו תינוקות
New member
משהו שכתבתי היום לפנות בוקר
מה עושה פעיל למען חתולים בחמש לפנות בוקר?
חושב על גורה שמתה לו לפני שלוש וחצי שנים.
הם היו שלושה, ג'ינג'י,טורטית וסוג של טריקולורית עם צבעים מיוחדים.גם האמא שלהם הייתה שם באיזו רחבה לא רחוק מהבית שלי.
כולם עם דלקות עיניים.
התחלתי להאכיל אותם וגם נתתי להם אנטיביוטיקה פעמיים ביום.
השקעתי בהם את הנשמה, ככה זה תמיד שמטפלים בשבורים של הרחוב, השקעה ענקית, הקרבה.
באחד הימים הגעתי והטריקו לא הייתה.
חיפשתי אותה עד שמצאתי גופה קטנה עם הראש למטה באדמה, היא הייתה מכוסה בעלים ונס שבכלל ראיתי אותה .
הרמתי אותה, הרגשתי שהרמתי גופה אבל אז ראיתי שהיא נושמת אז רצתי איתה בטירוף למרפאה שנמצאת לא רחוק משם.
רצתי פיזית כשהיצור הקטן מרגיש חסר חיים בידיים שלי,רצתי הכי מהר שיכול.
התקשרתי למרפאה לפני שהגעתי כדי שיהיו מוכנים וכשהגעתי נתנו לי לחכות שם בחדר המתנה כשאני על סף התקף לב מפחד וסטרס והקטנה על סף מוות.
מתישהו כבר התפוצצתי מעצבים מההמתנה והבחורה שם עונה לי בשיא האדישות, עודד תרגע ..מה תרגע כשהיא מתה לי בידיים!
אני כבר לא זוכר אם היא מתה מייד או שבישרו לי בהמשך.
אני זוכר שסיפרו לי שמצאו חורים בגוף הקטן שלה, אולי כלב תפס אותה.זה ריסק אותי.
אחרי שזה קרה החלטתי לקחת את הטורטית והג'ינגי אליי
הביתה.
הם היו אצלי תקופה לא קצרה, חודשים עד שמצאתי להם בתים.
הטורטית הגיעה לבית טוב.
הג'ינג'י לא (כמובן שגיליתי זאת רק בדיעבד).
מבחינתי הרגו לי אותו למרות שזו שאימצה סיפרה איזה סיפור על מחלה.כשאמרתי לה שרוצה לשמוע מהוטרינר מה באמת קרה לו ניתקה לי.
הרגו לי את הילד.
הוא היה הילד שלי, הוא היה אצלי תקופה ארוכה, הוא היה מושלם.והרגו לי אותו.
זה היה לפני יותר משלוש שנים והיום אני מתהפך במיטה וחושב עליהם.
אני המון שנים חבר של חתולי רחוב והצלתי עשרות, יש לי הרבה יותר סיפורי הצלחה מכשלונות אבל את אלו שלא הצלחתי אני סוחב בתוכי ולא משחרר.
אם אשחרר זה כאילו הם לא היו אבל הם היו פה בעולם ואהבתי אותם.
עברו דרכי יותר מידי חתולים ואהבתי את כולם והיום אני כולי טראומות מהעשייה למענם.
אני יכול לעמוד להדיח כלים או להסתכל באינטרנט ופתאום סתם ככה רוח חתולית מהעבר באה לבקר ואז סכינים ארוכות מפלחות לי את הלב.
שמונה שנים אני מציל חתולים וזה רצח אותי.
זו המציאות שלי, של זה שאוהב אותם באמת אבל שילם ומשלם על האהבה הזו מחיר יקר.
והיום יש אצלי שני חתולים שהצלתי מהרחוב, פרח ופיץ'.
הפרוייקט הכי ארוך שלי, הם אצלי מגיל שלושה שבועות, היום בני שנה ושלושה חודשים.
והפחד שיהרגו לי גם אותם הוא משתק.
מה עושה פעיל למען חתולים בחמש לפנות בוקר?
חושב על גורה שמתה לו לפני שלוש וחצי שנים.
הם היו שלושה, ג'ינג'י,טורטית וסוג של טריקולורית עם צבעים מיוחדים.גם האמא שלהם הייתה שם באיזו רחבה לא רחוק מהבית שלי.
כולם עם דלקות עיניים.
התחלתי להאכיל אותם וגם נתתי להם אנטיביוטיקה פעמיים ביום.
השקעתי בהם את הנשמה, ככה זה תמיד שמטפלים בשבורים של הרחוב, השקעה ענקית, הקרבה.
באחד הימים הגעתי והטריקו לא הייתה.
חיפשתי אותה עד שמצאתי גופה קטנה עם הראש למטה באדמה, היא הייתה מכוסה בעלים ונס שבכלל ראיתי אותה .
הרמתי אותה, הרגשתי שהרמתי גופה אבל אז ראיתי שהיא נושמת אז רצתי איתה בטירוף למרפאה שנמצאת לא רחוק משם.
רצתי פיזית כשהיצור הקטן מרגיש חסר חיים בידיים שלי,רצתי הכי מהר שיכול.
התקשרתי למרפאה לפני שהגעתי כדי שיהיו מוכנים וכשהגעתי נתנו לי לחכות שם בחדר המתנה כשאני על סף התקף לב מפחד וסטרס והקטנה על סף מוות.
מתישהו כבר התפוצצתי מעצבים מההמתנה והבחורה שם עונה לי בשיא האדישות, עודד תרגע ..מה תרגע כשהיא מתה לי בידיים!
אני כבר לא זוכר אם היא מתה מייד או שבישרו לי בהמשך.
אני זוכר שסיפרו לי שמצאו חורים בגוף הקטן שלה, אולי כלב תפס אותה.זה ריסק אותי.
אחרי שזה קרה החלטתי לקחת את הטורטית והג'ינגי אליי
הביתה.
הם היו אצלי תקופה לא קצרה, חודשים עד שמצאתי להם בתים.
הטורטית הגיעה לבית טוב.
הג'ינג'י לא (כמובן שגיליתי זאת רק בדיעבד).
מבחינתי הרגו לי אותו למרות שזו שאימצה סיפרה איזה סיפור על מחלה.כשאמרתי לה שרוצה לשמוע מהוטרינר מה באמת קרה לו ניתקה לי.
הרגו לי את הילד.
הוא היה הילד שלי, הוא היה אצלי תקופה ארוכה, הוא היה מושלם.והרגו לי אותו.
זה היה לפני יותר משלוש שנים והיום אני מתהפך במיטה וחושב עליהם.
אני המון שנים חבר של חתולי רחוב והצלתי עשרות, יש לי הרבה יותר סיפורי הצלחה מכשלונות אבל את אלו שלא הצלחתי אני סוחב בתוכי ולא משחרר.
אם אשחרר זה כאילו הם לא היו אבל הם היו פה בעולם ואהבתי אותם.
עברו דרכי יותר מידי חתולים ואהבתי את כולם והיום אני כולי טראומות מהעשייה למענם.
אני יכול לעמוד להדיח כלים או להסתכל באינטרנט ופתאום סתם ככה רוח חתולית מהעבר באה לבקר ואז סכינים ארוכות מפלחות לי את הלב.
שמונה שנים אני מציל חתולים וזה רצח אותי.
זו המציאות שלי, של זה שאוהב אותם באמת אבל שילם ומשלם על האהבה הזו מחיר יקר.
והיום יש אצלי שני חתולים שהצלתי מהרחוב, פרח ופיץ'.
הפרוייקט הכי ארוך שלי, הם אצלי מגיל שלושה שבועות, היום בני שנה ושלושה חודשים.
והפחד שיהרגו לי גם אותם הוא משתק.
