משהו שכתבתי לפני כשנה...
והחלטתי לחשוף בעקבות המכתב לאמא שתועה ומיוסרת כתבה.[מתוך קבלת פנים במחלקת מיון גן עדן/ גיהינום] נעים להכיר , מיכל. הבחורה הדפוקה ביותר שקמה בשנים האחרונות לעם היהודי. אין לה אלוהים , היא עושה מה שבא לה והורסת את כל סביבתה, כולל את עצמה. מיחאו כפיים ! קבלו אותה! מיכל, מה יש לך להגיד להגנתך? אני מצטערת מצטערת מצטערת! כל חיי היו טעות אחת גדולה. שיקרתי , הייתי אטומה לסביבתי , חטאתי , חשבתי מחשבות אסורות ועשיתי את הגיהינום לכל הקרובים לי. ברור לי שאין כפרה על הדברים הללו. עשו איתי מה שתמצאו לנכון. הרגתי את עצמי. מגיע לי גיהינום רק על העניין הזה. אבל אני רק רוצה לספר את הנסיבות! אני לא יודעת ממתי זה התחיל ולמה , אבל כבר שנים אני בתהליך התאבדות מתמשך. אם תביטו בארכיון תוכלו לראות שזעקתי אלפי פעמים לאלוהים שיהרוג אותי כבר. בכל פעם שהתרוממתי (או ניסיתי להתרומם) , נפלתי ברעש חבטה איום. משהו היה רקוב בכל הממלכה הזו. אף פעם לא היה לי ביטחון עצמי. פעם זה בלט יותר כלפי חוץ, עם השנים למדתי להסתיר את זה טוב טוב. גם את הריקבון הגדול ביותר , אפשר לכסות באריזה פוטוגנית , מסתבר. כמה זמן זה נמשך? אולי שנתיים לא הייתה לי נשמה. הביטחון העצמי והמצפון שלי יצאו לחופשה ארוכה. עד למותי , למעשה. שכחתי מכל האידיאולוגיות שלי ונהגתי בצורה מרושעת למדי לסביבתי. לא שרציתי , אבל הכבדות מנעה ממני לעשות הרבה מאד דברים. לא עזרתי בשום דבר, נמנעתי מללכת למפגשים חברתיים ורק ישבתי וריחמתי על עצמי. "שמישהו יעזור לי!" זעקתי. ואף אחד לא הקשיב. הגעתי למסקנה שעדיף לשמור הכל בפנים. עדיף שאף אחד לא ידע מה קורה איתי. בושה גדולה לאיזה מצב התדרדרתי... לא היה לי שום דבר נגד אף אחד , רק נגד עצמי. חבל לי שבגלל שהענשתי את עצמי , יש עכשיו הרבה אנשים סובלים. בטח לכולם יש עכשיו נקיפות מצפון של "ידענו ולא עשינו כלום". והאמת היא שזו בכלל לא אשמתם. בחורה דכאונית רוצה עזרה. היא לא מספרת לאף אחד על כך , ובכ"ז רוצה שיגישו לה סיוע. מה לעשות , אין להם טלפתיות מיוחדות. הם חשבו שהיא סתם מטורללת קצת. וכך יצא שאף אחד לא ראה את הסימנים הרבים בדרך. אסור להתאבד. אתם חושבים שלא ידעתי את זה? ידעתי , וזה לא מנע ממני לנסות שוב ושוב. עד שהצלחתי. וכך , ביום סתמי של חורף , קיפחתי את חיי. הסתיים הדיון. השופט יחליט את החלטתו בעוד שעה קלה. והוא חזר מהר יחסית ופסק : "היא אשמה. אין על מה להתדיין בכלל. לגיהינום! מייד! " והאמת , עדיף לה להיות בתוך הזפת הרותחת הזו , מאשר לחזור החזרה לחייה.
והחלטתי לחשוף בעקבות המכתב לאמא שתועה ומיוסרת כתבה.[מתוך קבלת פנים במחלקת מיון גן עדן/ גיהינום] נעים להכיר , מיכל. הבחורה הדפוקה ביותר שקמה בשנים האחרונות לעם היהודי. אין לה אלוהים , היא עושה מה שבא לה והורסת את כל סביבתה, כולל את עצמה. מיחאו כפיים ! קבלו אותה! מיכל, מה יש לך להגיד להגנתך? אני מצטערת מצטערת מצטערת! כל חיי היו טעות אחת גדולה. שיקרתי , הייתי אטומה לסביבתי , חטאתי , חשבתי מחשבות אסורות ועשיתי את הגיהינום לכל הקרובים לי. ברור לי שאין כפרה על הדברים הללו. עשו איתי מה שתמצאו לנכון. הרגתי את עצמי. מגיע לי גיהינום רק על העניין הזה. אבל אני רק רוצה לספר את הנסיבות! אני לא יודעת ממתי זה התחיל ולמה , אבל כבר שנים אני בתהליך התאבדות מתמשך. אם תביטו בארכיון תוכלו לראות שזעקתי אלפי פעמים לאלוהים שיהרוג אותי כבר. בכל פעם שהתרוממתי (או ניסיתי להתרומם) , נפלתי ברעש חבטה איום. משהו היה רקוב בכל הממלכה הזו. אף פעם לא היה לי ביטחון עצמי. פעם זה בלט יותר כלפי חוץ, עם השנים למדתי להסתיר את זה טוב טוב. גם את הריקבון הגדול ביותר , אפשר לכסות באריזה פוטוגנית , מסתבר. כמה זמן זה נמשך? אולי שנתיים לא הייתה לי נשמה. הביטחון העצמי והמצפון שלי יצאו לחופשה ארוכה. עד למותי , למעשה. שכחתי מכל האידיאולוגיות שלי ונהגתי בצורה מרושעת למדי לסביבתי. לא שרציתי , אבל הכבדות מנעה ממני לעשות הרבה מאד דברים. לא עזרתי בשום דבר, נמנעתי מללכת למפגשים חברתיים ורק ישבתי וריחמתי על עצמי. "שמישהו יעזור לי!" זעקתי. ואף אחד לא הקשיב. הגעתי למסקנה שעדיף לשמור הכל בפנים. עדיף שאף אחד לא ידע מה קורה איתי. בושה גדולה לאיזה מצב התדרדרתי... לא היה לי שום דבר נגד אף אחד , רק נגד עצמי. חבל לי שבגלל שהענשתי את עצמי , יש עכשיו הרבה אנשים סובלים. בטח לכולם יש עכשיו נקיפות מצפון של "ידענו ולא עשינו כלום". והאמת היא שזו בכלל לא אשמתם. בחורה דכאונית רוצה עזרה. היא לא מספרת לאף אחד על כך , ובכ"ז רוצה שיגישו לה סיוע. מה לעשות , אין להם טלפתיות מיוחדות. הם חשבו שהיא סתם מטורללת קצת. וכך יצא שאף אחד לא ראה את הסימנים הרבים בדרך. אסור להתאבד. אתם חושבים שלא ידעתי את זה? ידעתי , וזה לא מנע ממני לנסות שוב ושוב. עד שהצלחתי. וכך , ביום סתמי של חורף , קיפחתי את חיי. הסתיים הדיון. השופט יחליט את החלטתו בעוד שעה קלה. והוא חזר מהר יחסית ופסק : "היא אשמה. אין על מה להתדיין בכלל. לגיהינום! מייד! " והאמת , עדיף לה להיות בתוך הזפת הרותחת הזו , מאשר לחזור החזרה לחייה.
