משהו שכתבתי שם אחרי אושוויץ...
נעל בלט כל כך הרבה נעליים יש באושוויץ. נשים, גברים וילדים באפיסת כוחות צועדים יחפים כשכל כך הרבה נעליים מתאספות ללא שימוש במחסנים. רק נעל אחת תפסה אותי. נעל בלט לבנה וקטנטנה שנלקחה בוודאי מילדה בת 4 לכל היותר. ילדה שחלמה להיות בלרינה. ילדה שאהבה לרקוד. ככה היא יצרה. יצרה את עצמה. יצרה לעצמה עולם שהיא אוהבת. עולם של ריקוד. עולם של שמחה. עולם של כיף. עולם טוב יותר. קצין אחד, אולי קצינה שגם חלמה להיות בלרינה פעם, הרשו לעצמם לגנוז עולם. עולם שלם של ילדה קטנה שלא הפסיקה לחלום. ילדה שלא הפסיקה ליצור. ילדה שבוודאי לא הפסיקה לרקוד. ילדה כל כך קטנה וכל כך, כל כך אנושית. את נעל הבלט של אושוויץ אני לוקחת איתי כסמל לתמימות, לחלומות ולעולמות שנוצרו ונגנזו ברגע. מאחורי כל נעל יש אדם. יש סיפור. יש עולם שיצר לעצמו. אם לא נשמר את אותם סיפורים ועולמות, רסיס יחיד וחשוב מהעולם שלנו עצמנו יחסר.
נעל בלט כל כך הרבה נעליים יש באושוויץ. נשים, גברים וילדים באפיסת כוחות צועדים יחפים כשכל כך הרבה נעליים מתאספות ללא שימוש במחסנים. רק נעל אחת תפסה אותי. נעל בלט לבנה וקטנטנה שנלקחה בוודאי מילדה בת 4 לכל היותר. ילדה שחלמה להיות בלרינה. ילדה שאהבה לרקוד. ככה היא יצרה. יצרה את עצמה. יצרה לעצמה עולם שהיא אוהבת. עולם של ריקוד. עולם של שמחה. עולם של כיף. עולם טוב יותר. קצין אחד, אולי קצינה שגם חלמה להיות בלרינה פעם, הרשו לעצמם לגנוז עולם. עולם שלם של ילדה קטנה שלא הפסיקה לחלום. ילדה שלא הפסיקה ליצור. ילדה שבוודאי לא הפסיקה לרקוד. ילדה כל כך קטנה וכל כך, כל כך אנושית. את נעל הבלט של אושוויץ אני לוקחת איתי כסמל לתמימות, לחלומות ולעולמות שנוצרו ונגנזו ברגע. מאחורי כל נעל יש אדם. יש סיפור. יש עולם שיצר לעצמו. אם לא נשמר את אותם סיפורים ועולמות, רסיס יחיד וחשוב מהעולם שלנו עצמנו יחסר.