משהו שכתבתי. :]
"אינטרנט-שסתום שחרור הלחץ של כל פסיכופטי העולם. מדובר באיום הקיומי העז ביותר מאז ההשכלה." (מתוך מאמר של דודי זילברשלג,חרדי, המו"ל של העיתון "בקהילה) אני יודעת,זה הכול עניין של דעה וכל אדם רשאי לחנך את ילדיו כפי שהוא חושב לנכון,אז בסדר אני מקבלת,אבל יש הבדל בין חינוך לשטיפת מוח. לפני כמה חודשיים באו אלינו הדודים החרדים משוויץ,מהסוג הכבד,אלה שכמעט ולא אוכלים כלום אלה אם 20 רבנים לפחות בדקו את הכשרות ,והילדים המקסימים שלהם בגילאי 2-4 מכוסים בשכבות,אמצע הקיץ,פאקינג יולי!! יש לי חולשה כזאת לילדים ומיד התחלתי לחפש כל מיני צעצועים ובובות בכל מיני מזוודות שצברו שכבות של אבק.לבסוף שמצאתי כמה בובות שהיא לא תוכל לבלוע,או לשבור או להכניס לעין. אמא שלה,שהיא גם דודה שלי החלה מושכת את הבובות מידי ומחביאה אותן מעיניה של ביתה. מסתבר שלילדה אסור לראות בובות צבעוניות מידי,מצוירות מידי,אתם יודעים למה?! כדי שהדמיון שלה לא יתפתח!! זה רק אני או שזה נשמע מטורף?! בעצם הם יוצרים שיבוטים קטנים,שנולדים בעקבות מצוות של האל "פרו ורבו" וגם על ההשרצה הזאת אין לי זכות להעביר ביקורת,אבל כשמשפחה מולידה 10 ילדים וברשותה לכלכל רק 4,זה כבר בעיה שלי כי בסופו של דבר זה אבא שלי שמשלם עליהם. אני מתנגדת לדעה של אותו דודי זילברשלג שרואה בהשכלה משהו פסיכוטי ,הפחד הזה שלו מידע. אני מתנגדת לכפיית הדת,אדם שלא מאמין בזה חייב להתחתן ע"י רב על מנת שיהיה נשוי בחוק,אדם חייב לעשות ברית מילה ,אבל עזבו אני פולשת למקומות אחרים. ואיך זה שבשנים האחרונות מספר רב של חוזרים בתשובה הם צעירים שניסו את הכול,גראס,אל אס די ,נסעו להודי,איבדו את שפיותם,את ממונם,חלקם אפילו פשעו ונכנסו לכלא...ולבסוף הגיעו אל הדת כנראה כי הם הגיעו למסקנה שהטריפ הטוב ביותר וגם הזול ביותר טמון בדת,קיום מצוות צייתני משחרר אותם סוף כל סוף מאחריות ובהתעסקות בשאלות יסוד כגון:מה אני? מי אני? מאין באתי? ולאן אני הולך? אמונה היא מצב של סימום המקובל על כל משטר חברתי ודתי. זה בערך,תעשה,תשמע,תשתוק. נולדתי למשפחה עם אימא מאמינה ואבא שהמילה "אמונה" לא נמצאת באוצר המילים שלו. הדת לא היוותה גורם כלשהו בחיים שלי,עד שיום אחד,באחד מימי הסליחות ה 12.10.97הוזמנתי ע"י חברה של המשפחה ללוותה לבית הכנסת,הסכמתי. בית הכנסת היה בשבילי משהו חדש,מסקרן. התיישבנו לנו מאחורי וילון עם עוד כמה נשים בשמלות ארוכות,נשים מכל הגילאים,צעירות מבוגרות.נשים רגילות,חשבתי לעצמי. הבטתי בסקרנות בגברים הלבושים שכבות,בכובעים ובזקניהם הארוכים, ואז התחילה התפילה שאז נשמעה לי כמו מלמול בלתי פוסק,והקול יצר מן כוח בחלל. באיזשהו שלב ראיתי את כל הנשים מתחילות לקרוא משהו מספר,והגברת שבאתי עמה לחשה לי שיש לי הזדמנות לבקש כל דבר שאחפוץ בו,אך עליי לעשות משהו למען ה"שם",כך היא קראה לו. הייתי אז בכיתה ג` מאוהבת קשות בינאי, מתוודה לראשונה :] לא עבר זמן רב עד שהחלטתי מה לבקש,אך מה אני אעשה בשבילו? לא ידעתי בדיוק איזה דברים עושים בשביל הדבר הזה שקוראים לו "השם" ,לא הכרתי אותו ולא ידעתי מה הוא אוהב. בזמן שאני חושבת קלטו עיני את המזוזה ,מצופה זהב שהייתה על משקוף הכניסה. וככה,לאחר מס` דקות היה בידי משאלה והבטחה. אם יגשים את משאלתי,להיות חברה של ינאי,הבטחתי שאתחיל לנשק את מזוזה,לחשתי זאת מספר פעמים ואפילו נישקתי את ידיי כמו שאר הנשים. נחשו מה?! כן ,כן .כעבור שבוע ינאי הציע לי חברות! חברות של ממש! עזבו שבקושי העברנו שלום,היה לי חבר ואין דבר נפלא מזה בכיתה ג` אחרי שבוע נפרדנו,ממש דרמה אבל אני קיימתי את הבטחתי. וזהו מאז האמנתי.בשלב שהבנתי שטולי הבובה שלי היא כנראה לא אח קטן שפשוט אוהב לשתוק הרבה,וכשגילית שפיית השיניים היא בעצם אימא שלי,התחלתי להעלות השערות לגבי אלוהים. עברו כמה שנים מאז אותו יום והוא המשיך להוות חלק מחיי.האמת שזה היה נחמד ונוח,הייתי מדברת אליו בכל פעם שנתקלתי בבעיה,ואיכשהו זה היה מרגיע אותי.בשלב מסוים שהתחלתי לשאול יותר מידי שאלות ולא כל כך קיבלתי תשובות,זה קטע כזה של אמונה. הבנתי שאולי אין איזו ישות ששומרת עליי אבל האמונה שלי גרמה לי להרגיש טוב,הבנתי שאלוהים קיים אם אני מרגישה שהוא קיים ולא כל כך משנה לי אם זה בדיה,זה עושה לי טוב וזה מה שחשוב. בישבילי,אלוהים מהווה את הפיה ה"בוגרת" שלי,שעוזרת לי בכל פעם שקצת קשה. אנשים חושבים שאי אמונה באלוהים זה אלטרנטיבה לאמונה במדע ושלכל דבר ישנו הסבר רציונאלי ואמפירי. למה אף אחד לא מטיל פקפוק בקיומו של הזמן? המושג אהבה?! מישהו ראה את זה פעם?! נגע בזה פעם?! אני חושבת שבחברה הישראלית מערבית שאנחנו חיים קיים בלבול מאד גדול בכל הנוגע לסוגיית האמונה. אנשים חילוניים צופים בחרדים לובשי השחורים , ורואים בהם סמל לשליליות :פרימיטיביים , אוכלי חינם, פרזיטיים, וכל אותם קונוטציות שליליות מושלכות ישירות על הדת שעולה כתוצאה מאסוציאציה עימם, ועם הסלידה מן הדת בא הסלידה מאלוהים, ופה מתחיל הבלגן.
"אינטרנט-שסתום שחרור הלחץ של כל פסיכופטי העולם. מדובר באיום הקיומי העז ביותר מאז ההשכלה." (מתוך מאמר של דודי זילברשלג,חרדי, המו"ל של העיתון "בקהילה) אני יודעת,זה הכול עניין של דעה וכל אדם רשאי לחנך את ילדיו כפי שהוא חושב לנכון,אז בסדר אני מקבלת,אבל יש הבדל בין חינוך לשטיפת מוח. לפני כמה חודשיים באו אלינו הדודים החרדים משוויץ,מהסוג הכבד,אלה שכמעט ולא אוכלים כלום אלה אם 20 רבנים לפחות בדקו את הכשרות ,והילדים המקסימים שלהם בגילאי 2-4 מכוסים בשכבות,אמצע הקיץ,פאקינג יולי!! יש לי חולשה כזאת לילדים ומיד התחלתי לחפש כל מיני צעצועים ובובות בכל מיני מזוודות שצברו שכבות של אבק.לבסוף שמצאתי כמה בובות שהיא לא תוכל לבלוע,או לשבור או להכניס לעין. אמא שלה,שהיא גם דודה שלי החלה מושכת את הבובות מידי ומחביאה אותן מעיניה של ביתה. מסתבר שלילדה אסור לראות בובות צבעוניות מידי,מצוירות מידי,אתם יודעים למה?! כדי שהדמיון שלה לא יתפתח!! זה רק אני או שזה נשמע מטורף?! בעצם הם יוצרים שיבוטים קטנים,שנולדים בעקבות מצוות של האל "פרו ורבו" וגם על ההשרצה הזאת אין לי זכות להעביר ביקורת,אבל כשמשפחה מולידה 10 ילדים וברשותה לכלכל רק 4,זה כבר בעיה שלי כי בסופו של דבר זה אבא שלי שמשלם עליהם. אני מתנגדת לדעה של אותו דודי זילברשלג שרואה בהשכלה משהו פסיכוטי ,הפחד הזה שלו מידע. אני מתנגדת לכפיית הדת,אדם שלא מאמין בזה חייב להתחתן ע"י רב על מנת שיהיה נשוי בחוק,אדם חייב לעשות ברית מילה ,אבל עזבו אני פולשת למקומות אחרים. ואיך זה שבשנים האחרונות מספר רב של חוזרים בתשובה הם צעירים שניסו את הכול,גראס,אל אס די ,נסעו להודי,איבדו את שפיותם,את ממונם,חלקם אפילו פשעו ונכנסו לכלא...ולבסוף הגיעו אל הדת כנראה כי הם הגיעו למסקנה שהטריפ הטוב ביותר וגם הזול ביותר טמון בדת,קיום מצוות צייתני משחרר אותם סוף כל סוף מאחריות ובהתעסקות בשאלות יסוד כגון:מה אני? מי אני? מאין באתי? ולאן אני הולך? אמונה היא מצב של סימום המקובל על כל משטר חברתי ודתי. זה בערך,תעשה,תשמע,תשתוק. נולדתי למשפחה עם אימא מאמינה ואבא שהמילה "אמונה" לא נמצאת באוצר המילים שלו. הדת לא היוותה גורם כלשהו בחיים שלי,עד שיום אחד,באחד מימי הסליחות ה 12.10.97הוזמנתי ע"י חברה של המשפחה ללוותה לבית הכנסת,הסכמתי. בית הכנסת היה בשבילי משהו חדש,מסקרן. התיישבנו לנו מאחורי וילון עם עוד כמה נשים בשמלות ארוכות,נשים מכל הגילאים,צעירות מבוגרות.נשים רגילות,חשבתי לעצמי. הבטתי בסקרנות בגברים הלבושים שכבות,בכובעים ובזקניהם הארוכים, ואז התחילה התפילה שאז נשמעה לי כמו מלמול בלתי פוסק,והקול יצר מן כוח בחלל. באיזשהו שלב ראיתי את כל הנשים מתחילות לקרוא משהו מספר,והגברת שבאתי עמה לחשה לי שיש לי הזדמנות לבקש כל דבר שאחפוץ בו,אך עליי לעשות משהו למען ה"שם",כך היא קראה לו. הייתי אז בכיתה ג` מאוהבת קשות בינאי, מתוודה לראשונה :] לא עבר זמן רב עד שהחלטתי מה לבקש,אך מה אני אעשה בשבילו? לא ידעתי בדיוק איזה דברים עושים בשביל הדבר הזה שקוראים לו "השם" ,לא הכרתי אותו ולא ידעתי מה הוא אוהב. בזמן שאני חושבת קלטו עיני את המזוזה ,מצופה זהב שהייתה על משקוף הכניסה. וככה,לאחר מס` דקות היה בידי משאלה והבטחה. אם יגשים את משאלתי,להיות חברה של ינאי,הבטחתי שאתחיל לנשק את מזוזה,לחשתי זאת מספר פעמים ואפילו נישקתי את ידיי כמו שאר הנשים. נחשו מה?! כן ,כן .כעבור שבוע ינאי הציע לי חברות! חברות של ממש! עזבו שבקושי העברנו שלום,היה לי חבר ואין דבר נפלא מזה בכיתה ג` אחרי שבוע נפרדנו,ממש דרמה אבל אני קיימתי את הבטחתי. וזהו מאז האמנתי.בשלב שהבנתי שטולי הבובה שלי היא כנראה לא אח קטן שפשוט אוהב לשתוק הרבה,וכשגילית שפיית השיניים היא בעצם אימא שלי,התחלתי להעלות השערות לגבי אלוהים. עברו כמה שנים מאז אותו יום והוא המשיך להוות חלק מחיי.האמת שזה היה נחמד ונוח,הייתי מדברת אליו בכל פעם שנתקלתי בבעיה,ואיכשהו זה היה מרגיע אותי.בשלב מסוים שהתחלתי לשאול יותר מידי שאלות ולא כל כך קיבלתי תשובות,זה קטע כזה של אמונה. הבנתי שאולי אין איזו ישות ששומרת עליי אבל האמונה שלי גרמה לי להרגיש טוב,הבנתי שאלוהים קיים אם אני מרגישה שהוא קיים ולא כל כך משנה לי אם זה בדיה,זה עושה לי טוב וזה מה שחשוב. בישבילי,אלוהים מהווה את הפיה ה"בוגרת" שלי,שעוזרת לי בכל פעם שקצת קשה. אנשים חושבים שאי אמונה באלוהים זה אלטרנטיבה לאמונה במדע ושלכל דבר ישנו הסבר רציונאלי ואמפירי. למה אף אחד לא מטיל פקפוק בקיומו של הזמן? המושג אהבה?! מישהו ראה את זה פעם?! נגע בזה פעם?! אני חושבת שבחברה הישראלית מערבית שאנחנו חיים קיים בלבול מאד גדול בכל הנוגע לסוגיית האמונה. אנשים חילוניים צופים בחרדים לובשי השחורים , ורואים בהם סמל לשליליות :פרימיטיביים , אוכלי חינם, פרזיטיים, וכל אותם קונוטציות שליליות מושלכות ישירות על הדת שעולה כתוצאה מאסוציאציה עימם, ועם הסלידה מן הדת בא הסלידה מאלוהים, ופה מתחיל הבלגן.