מאוד מאוד חמור!!
החברה הישראלית היא חברת "חוק". כבר יש בעיות גדולות עם מה שקרוי המאפיה הרוסית שיובאה, עם פשיעה ישראלית ("מקורית"...) מאורגנת או לא, עם סמים שמצליחים להגיע מהמזרח הקרוב והרחוק (= בענין זה יהודים-ערבים מוסלמים-פלסטינים-אירנים - כככככולם מתקשרים יופי!!). אם נוסיף על אלה חוקים פרימיטיביים של ימי הביניים (שקיימים, כאלה או אחרים, גם במגזר הדתי יהודי קיצוני) - אז אפשר לוותר על האמירה שזו חברת חוק. פעילות הפרקליטות, בתי המשפט וכל הנוגעים בדבר צריכה להיות יסודית מהירה ובעיקר עם מתן עונשים כבדים מאוד מאוד (ללא חנינות והנחות אם מדובר בפשיעה על רקע חירות האדם!!). אבל יש גם את הצד החינוכי. את זה שצריך להגיע מאנשי קהילה, רבנים, מופתים, מורים ומשפחה - חינוך על עיקרון שיויון של נשים. אני מוצא שהחברה הערבית מאוד דו-פרצופית בענין זה. כל גבר ערבי שההורמונים מתפקדים אצלו מחפש מין. כמובן אפשר לפרוק אותו מחוץ למגזר הערבי-מוסלמי. אבל אם מתאהבים בבחורה ערבית מוסלמית ועוד חושבים ברצינות לבנות עימה חיים משותפים -כלומר יחסי מין הופכים לחובה ממש בימינו, לפני הנישואין על מנת לבחון התאמות - לבחורה כזאת (בעיניינו)"מותר". אבל אם היא אחותינו במקרה - אז זה סיפור אחר. אז זה מיד "כבוד המשפחה". -------------------------- לא הייתי רוצה שאחותי תהפוך לזונת הכפר. בכל מקרה - לפחות בתשלום ומתוך בחירה שלה. לא הייתי שמח על כך, הייתי מנסה להניע אותה מזה ובשום פנים לא הייתי פוגע בגופה או חייה. בשלב מסויים הייתי עומד לצידה ולא נגדה ומשתדל לשמור עליה. כל זה בגלל זכויות בסיסיות שיש לה כאדם לבחור את חייה היא. אם היא היתה מביאה בעיות לחיי (סרסורים, סמים, מכות איומים וכו') - יכול להיות שהייתי מחליט על ניתוק קשר - אבל בשום פנים ואופן לא הייתי מתנהג בניגוד לחוק, כאשר אני מתבסס, כאילו, על חוקים מימי הביניים אם לא גרוע מזה... אני מזכיר שגם לנשים יש צרכים מיניים. אני מזכיר שגם לנשים (ללא קשר למין!) יש צורך להתרועע עם גברים. זה ממש בגלל הורמונים שיש לגברים בעור. בגלל זה עוד לא "חולל" כלום. אני מזכיר שיש מצבים נאורולוגיים/פסיכיאטריים בהם האדם (גבר או אישה) זקוקים למגעים מיניים תכופים, אפילו מספר פעמים ביום תוך כדי תחלופה של הפרטנרים. זה מצב שהוא לא נחשב כ"נורמה" - אבל אם זה מה שמאפשר לאדם לתפקד כראוי והוא אינו פוגע באחרים - עבורי זה נחשב כנורמה "שלו/שלה" ואני מקבל. בוודאי אין כאן סיפור של "כבוד" שחולל, זה או אחר. אני שואל מה דעתכם. מה דעתכם על העובדה שאני מוציא את כל הענין מאיזור של "דת, מסורת, פולקלור" ומעביר את זה לאיזורים של חירות האדם, מדינת חוק, צרכים אישיים, התאמה להשתנות הזמנים או לחלופין התקדמות מדע הרפואה. אשמח לשמוע דעות נוספות. בוקר טוב יהודה
