משהו שמרתיח אותי

עינת12

New member
משהו שמרתיח אותי

לא קשור, מצד שני מאד קשור לפורום. אני מדפיסה כאן (אין לי סורק) הודעה מידיעות אחרונות של היום: מאת דוד רגב, כתב לענייני חברה כותרת ראשית: "האוצר משאיר אותנו מבודדים" כותרת משנה 1: כך טוענים ארגוני הנכים בעקבות התנגדות האוצר לחוק לשיפור נגישותם של מוסדות ציבור * שר האוצר משסביר את עמדתו בעלות הגבוהה של החוק, הנאמדת ב-4.5 מיליארד שקל כותרת משנה 2: "משרד האוצר מותיר אותנו בבידוד חברתי", מאשימים בארגוני הנכים. זאת שבעקבות התנגדותו של שר האוצר להצעת חוק העוסקת בשיפור הנגישות של מוסדות ציבור, שאותה מקדמת ועדת הרווחה של הכנסת. הסיבה להתנגדות, כמו תמיד היא כספית. קשה להיות נכה בישראל. רבים ממומסדות הציבור בארץ אינם מותאמים לצרכיהם של אנשים עם מוגבלויות -- אין בהם דרכי גישה לכיסאות גלגלים, מעליות מיוחדות וכד' -- ולכן שירותים רבים חסומים בפניהם. בוועדת העבודה והרווחה החליטו לסייע לציבור הנכים, ובחודשים האחרונים מקדמים שם הצעת חוק העוסקת בשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. לאחרונה קיבלה הועדה מספר החלטות משמעותיות בנושא שיפור נגישותם של מוסדות ציבוריים. הוועדה קבעה כי כל מוסד ציבורי יהיה נגיש לאנשים מובלים. בנוסף אושרו בין השאר סעיפים הקובעים כי הימנעות משיפור הנגישות תוגדר כעבירה שהקנס עליה הוא 67 אלף שאל. עוד נקבע שאפלייתם של נכים בכניסה למבני ציבור תגרור קנס של 130 אלף שקל. במשרד האוצר מיהרו להסתייג מהצעת החוק, בטענה שהעלויות שלו צפויות להגיע ל-4.5 מיליארד שקל. שלשום, זמן קצר לפני תחילת הדיון בוועדה, הודיע משרד האוצר על התנגדותו להצעת החוק בגלל עלותו. במכתב שנשלח ליו"ר הוועדה, ח"כ שאול יהלום, מודיע שר האוצר בנימין נתניהו שיתקצב את החוק ב-700 מיליון שקל בלבד. במהלך ישיבת הוועדה דרשו נציגי משרד האוצר שרק מוסדות חינוך שבהם לומדים בפועל תלמידים הלוקים במוגבלויות גופניות יזכו לתקצוב לצורך שיפור הנגישות שלהם, ואיימו כי אם דרישתם לא תתקבל, יתנגדו לחוק. דברם אלה זכו לביקורת נוקבת של נציגי ארגוני הנכים בוועדה. "ההצעה שלהם היא אבסורדית", אומר יואב קריים, מראשי מטה מאבק הנכים. " אם התלמיד לומד במגמה הומנית, ישפרו רק את נגישות הכיתות של השמגמה? ומה יקרה אחרי שהתלמיד יסיים ללמוד? ומה יהיה עם מורים נכים או ורים נכים המגיעים לבתי-הספר? "הנגישות היא לב ליבו של החוק ושיפור הנגישות במוסדות חינוך הוא לב ליבה של הנגישות. התנגדות האוצר היא למעשה בידוד חברתי של אנשים עם מוגבלויות, והיא משאירה אותנו מאחורי הגדר". בתום הישיבה ביקש ח"כ יהלום מנציגי האוצר ללכת לקראת הנכים להגיע להסכמה על תקצוב הצעת החוק. ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי השר נתניהו תומך בהצעת החוק, אולם במהלך הדיונים נעשו בה שינויים, שהביאו לעלויות גבוהות בהרבה. השר הורה לאנשי משרדו לקיים דיונים רציפים עם יו"ר הוועדה, כדי לאפשר הצבעה על אישור החוק בהקדם.
 
העובדה שזה מרתיח אותך...

אומרת שאת בעד עזרה לחלשים. שזה חיובי
. מאד חיובי... גם אני בעד מה שעובר לי בראש בהזדמניות שאני נחשף לפרשיות כאלו, זה, שמצד אחד הגורמים הממונים, קרי האוצר, טעונים שאין להם כסף בכדי לממן את העזרה לחלשים. ומאידך נשמעות טענות שיש כסף והכל שאלה של סדר עדיפויות והראיה היא מהוצאות כספים למטרות אחרות. אני, שאיני כלכלן ואף לא פנוי בכדי ללמוד את נושא הכנסות המדינה ואת פרטי התקציב, במי אני אמור לתמוך? למי להאמין? כשאני חושב על כך עוד מעט אז את אותה דילמה יש לי גם בנושאים אחרים. לדוגמה, הסכמי שלום [ההתנתקות] בעד ונגד. יש מנהיגים שאומרים בטוח בעד ויש שדעתם הפוכה. איך אני שאיני מומחה לבטחון ולא למדע המדינה ואין לפני את המידע המודיעיני שיש לפני הקברניטים. איך אני אמור לדעת במי לתמוך. למעשה זו שאלה על השיטה הדמוקרטית ועל מסירת ההכרעות לידי האזרחים, שלא תמיד אינם בקיאים דיים בנושאים עליהם הם אמורים להחליט. לא ידועה לי שיטת ממשל טובה יותר מדמוקרטיה. אך אני מצביע על עניין הטעון ברור.
 

SaraGubits

New member
נקודה למחשבה על מכת הארבה:

בעבר כאשר היתה מכת ארבה, אחד הרבנים של ארץ ישראל אמר שזה היה בגלל שיהודי היה רעב וכאשר איתרו אותו ותמכו בו כלכלית, המכת ארבה עברה. בימינו כל כך הרבה יהודים רעבים בגלל החוקים הדרקוניים של הממשלה, לא פלא שיש מכת ארבה. לדעתי המדינה לא דמוקרטית בכלל. הטובה של האזרח מעניינת את הקברניטים אפילו פחות מהשלג מאשתקד. הם רק סוחטים כספים לחשבון הבנק הפרטי שלהם. ואני שונאת שונאת אותם!!!
 

gלולוגית

New member
עוד משהו

היה לי מחנך בתיכון (איש גדול) שאמר שמהות הדמוקרטיה היא לא הרוב קובע אלא הגנה על זכויות המיעוט (הלא קובע מעצם הגדרת הדמוקרטיה). ויש הרבה מיעוטים ויותר מזה מיעוטים חלשים (נכים, קשישים, מוגבלים, חולים ועוד ועוד) שקשה להם להשמיע את קולם מעצם הקושי או החולשה שלהם וההתמודדות היום יומית איתה. אני בעד שינוי במיקרוקוסמיס. כל אחד בקטן, עם היכולת שלו ובעולם שלו. לבחור משהו שמדבר אלייך, לבפנים, לרגש, לבטן הרכה שלך... ולעשות עם זה משהו, קטן או גדול, משהו. גם נר אחד מאיר חדר חשוך. ויש את אותו השיר מחנוכה...
 

עינת12

New member
מורה חכם

צודק לחלוטין. אבל, וזה אבל גדול מאד לדעתי - חובת המדינה לדאוג לצרכים הבסיסיים של אזרחיה. חברה נמדדת ביחסה לחלשים. את, אני וכל אחד יכולים לעשות במיקרו, אבל איננו יכולים להקים ולתחזק ספריה לעוורים, לדאוג לכך שבכל מבנה ציבורי תהיה נגישות לנכים וכו'. זוהי חובת מדינה כלפי אזרחיה. זה שהמדינה (ואני חוששת שגם חלק גדול מהאזרחים במדינה) אינן רואים בכך זכויות, מבחינת "זכות ולא חסד", אלא משהו "מיוחד", איזושהי התחשבות מיוחדת, לדעתי זה חולני וסממן של מדינה וחברה חולות מאד.
 

gלולוגית

New member
מסכימה לחלוטין

שחובת המדינה היא כלפי כל אזרחיה, הבריאים, החולים, הנכים, הקשישים, המוגבלים וכו' וכו'. אבל, ובלי סתירה, גם מאמינה שיש לעשות יותר מלהגיד שזו חובת המדינה. אם ראית את "רישיון להרוג" שהיה בשבוע שעבר, את יודעת שלפעמים מספיקה אישה אחת חכמה ונחושה מול ממשל אטום. אבל לא לכל אחד יש את היכולת (מהרבה בחינות) להפוך עולמות, אז גם לעשיה במיקרו יש משמעות. ושוב זה לא סותר את חובת המדינה.
 
השיטה הדמוקרטית

השיטה הדמוקרטית מבוססת על ההנחה ש-1,000 אנשים חכמים יותר מאדם אחד. ההנחה הזו בעייתית מכמה סיבות:
1,000 אנשים עשויים להיות חכמים יותר מאדם אחד אם הם משתפים פעולה ומרכזים מאמצים בכיוון אחד כדי לפתור סוגיה מסויימת או להחליט החלטה מסויימת. במקרה כזה אפשר לומר שחכמתם של 1,000 האנשים היא חיבור החכמה של כל אחד מהם בנפרד, ולכן סביר שיחד הם יהיו חכמים יותר מאדם ממוצע אחד. אבל השיטה הדמוקרטית עובדת בצורה כזו שכל אדם מחליט בעצמו ואין חובה להתיעץ ולרכז מאמצים בכיוון מסויים. יוצא מכך, שכחמתם השקולה של 1,000 אנשים קרובה יותר בערכה לחכמה הממוצעת* של אותם האנשים, וזה כבר יכול להיות גם פחות מחכמתו של אדם אחד (תלוי באדם).
גם אם 1,000 אנשים מרכזים את מאמציהם בכיוון אחד, חכמתם הכוללת יכולה להיות קטנה מחכמתו של אדם אחד - תלוי מי הם ה-1,000 ומיהו האחד. ובעניין זה חשוב במיוחד לשים לב למי אנחנו בוחרים להעניק זכות הצבעה, וחשוב עוד יותר - ממי אנחנו שוללים אותה. תיאורתים, ייתכן מצב שבו שוללים את זכות ההצבעה דוקא מאותו אחד שהוא חכם יותר מ-1,000 אחרים. * הערת שוליים: שיעור בסטטיסטיקה: חכמתם השקולה של 1,000 אנשים שאינם משתפים פעולה עשויה להיות קרובה יותר לחכמת החציון של ה-1,000, ולא לחכמה הממוצעת שלהם, וזה תלוי בפיזור הנתונים (או בגודל השונות). אני לא רוצה להכנס לחישובים סטטיסטיים, אך אני גם לא אוהבת להטעות, ולכן היה חשוב לי לציין זאת.
 
למעלה