Solinari -L- Noitari
New member
משהו שמתבשל לו באיטיות כבר כמה זמן:
נמאס. נמאס נמאס נמאס (לא משהו אישי, כמובן). דפדפתי לי (עדיין לא סיימתי. אני בעמוד 20+) בהיסטוריה של הפורום (ברוכה הבאה בוג´י!), ויש לי כמה תרעומות שלא סידתרם אותן, בסופו של דבר. אני קוראת פנטסיה (וספרים בכלל) בשביל הכיף. לא בשביל להשוות. לא בשביל ללמוד. רק את הקטע של להיות במקום אחר, במצבים שונים, באמונות שונות ועם תגובות שונות. את כל הפנטסיה של: חרבות וכשפים" (המממ... הסבר נוסף של מה זה יכול לעזור) אתם (ושוב: זה לא אישי) מגדירים את כל ה"טוב נלחם ברע. הטוב מנצח. כמה מתים. הרוב בחיים" בתור חיקוי טולקין. זה באמת כל מה שחשוב? למצוא ספר שיאפיל עליו? או שאתם קוראים ספרים בשביל ליהנות ולהירגע? אז מדי פעם יש רעיונות טובים. מדי פעם לא (ראה "קול למתים": הסתובבתי שעה וקצת בין המטבח לסלון במעגלים. ההורים לא הבינו מה קורה לי, והלכו לישון
). אז אתם לא אוהבים ספר מסויים, וכן אוהבים את טולקין. לא פעם נתקלתי במשפט: "מה? אתה אוהב את כיור הזמן?! איך אתה יכול??? סתם עוד חיקוי גרוע לטולקין!!!"-טעות. גם חיקוי יוצר עבודה מקורית. אז אתם לא אוהבים אותו. אני כן. אני גם לא אהבתי את טולקין. שמתם לב מה אני אומרת פה? (
) אני. חלק מהאנשים כאן לא טורחים להוסיף את המילה הקטנה והמיוחדת הזאת, שמשנה את העולם. במקום לראות את הצד הגרוע של ספר/סרט, נסו לראות אם יש לו תכונות חיוביות. בוא נגדיר את הסרט "הארי פוטר" (חוסר דוגמא אחרת)- הספר היה חביב לפי דעתי. הסרט יחסית לספר היה נוראי. הסרט יחסית לכל שאר הסרטים (אומללים לפי דעתי, שוב) מעוצב בצורה טובה, עם כמה חורים קטנים בקשר לזמן (TROLL IN THE... Just thought you should know... *הארי מתהלך עם הדוויג בשלג*). שר-הטבעות: אהבתי את הסרט. לא ייבש אותי כמו הספר. (וואו! נאום! גו נטע!
) ועכשיו לעוד משהו. כבדו מה שאנשים קוראים. אל תגידו "מה, אתה קורא את זה? זה גרוע!" לפני שאפילו ניסיתם את זה. אם אתם עושים את זה, אצלי זה שקול לעבירה על החוק (האאאאא... הימים שבהם חברה שלי שנאה הארי פוטר. עכשיו היא מכורה לזה ולא נותנת לי לנשום). (ועוד קצת) ועכשיו: פנטסיה VS מד"ב. כמו ששמתם לב, אני חובבת פנטסיה. כמה שיותר כבדה-הוריי. כמה שהמד,ב יותר קליל-וווויפי! אנשים אמרו שפנטסיה נעשתה משמעותית בזמן ההיפים המסוממים. לדעתי הם צודקים, אבל לא במובן שהם חושבים. אז, בשנים ההם (אךךךך.... נוטלגיה מינוסית מינוס
), אנשים התחילו להפגין פתיחות מחשבה לדברים שהם לא מבינים. אז הם קצת הקצינו עם זה, אבל עדיין... הסגנון לא מתאים לכל אחד. מתאים יותר לחולמניים, בהכללה מוקצנת. אנשים שיותר מחפשים תוכן ותשובות, יכולים לקרוא ספרים מציאותיים יותר. בבקשה. גם אני נהנית מכמה כאלה, וכבר עברתי שינוי מחשבה בספרים (ראה הנסיך הקטן. קראתי פעמיים. פעם ראשונה לא הצלחתי לסיים אותו. בפעם השנייה בלעתי אותו. והניגוד- שר"ה. בפעם הראשונה הכרחתי את עצמי לסיים אותו. בפעם השנייה לא יכלתי להמשיך לקרוא את הפרק הראשון [וניסיתי]). זאת ההגדרה שלי למד"ב-דבר שמדבר על העתיד ועל הטכנולוגיה. מסביר את חלק מהשאלות הברורות, אך מתכוון להביא שאלות חדשות. מנסה להגיד שלא גילינו הכל, ושהכל קיים (ע"ע מזרונים מעופשים ומרפרפים) איפשהו שם בחוץ (צא בחוץ!) פנטסיה-מנסה להביא את נקודת המבט לאירועים שקיימים היום להסתכל בצורה אחרת. כמו שלטרי פראצ´ט יש עלילה (ברוב המקרים), אז כך גם בספרים אחרים. ("מה המשמעות של כל... זה?"). ובכן, סיימתי את טיעוני. מצפה לתגובות ולצעקות. ועכשיו אני חוזרת ל"סופת החרבות" שבשעה טובה ומוצלחת, נזרק על ידי בשעה שישנתי. הוריי. מרפי עד הסוף. *Na´atz The Black *Crow
נמאס. נמאס נמאס נמאס (לא משהו אישי, כמובן). דפדפתי לי (עדיין לא סיימתי. אני בעמוד 20+) בהיסטוריה של הפורום (ברוכה הבאה בוג´י!), ויש לי כמה תרעומות שלא סידתרם אותן, בסופו של דבר. אני קוראת פנטסיה (וספרים בכלל) בשביל הכיף. לא בשביל להשוות. לא בשביל ללמוד. רק את הקטע של להיות במקום אחר, במצבים שונים, באמונות שונות ועם תגובות שונות. את כל הפנטסיה של: חרבות וכשפים" (המממ... הסבר נוסף של מה זה יכול לעזור) אתם (ושוב: זה לא אישי) מגדירים את כל ה"טוב נלחם ברע. הטוב מנצח. כמה מתים. הרוב בחיים" בתור חיקוי טולקין. זה באמת כל מה שחשוב? למצוא ספר שיאפיל עליו? או שאתם קוראים ספרים בשביל ליהנות ולהירגע? אז מדי פעם יש רעיונות טובים. מדי פעם לא (ראה "קול למתים": הסתובבתי שעה וקצת בין המטבח לסלון במעגלים. ההורים לא הבינו מה קורה לי, והלכו לישון
(זו מחמאה - אני לא מזלזל בך חס וחלילה).