משהו שקראתי והתחברתי מאד ../images/Emo141.gif
מתוך הספר של רבקה נרדי - נישואים שניים... לציין כי רבקה נרדי, נמנת עם משפחה מורכבת ומנחה קורסים וסדנאות למשפחה מורכבת וערכה מחקרים וראיונות רבים לכתיבת הספר. אם חורגת - כמו פייה טובה מהאגדות או: האם נשבר המיתוס ? דניאל, כך ביקשה שאכנה אותה. הייתה נשואה 4 שנים לבעלה הראשון. הייתה בהריון, בודדה, לא מטופלת. בעלה היה עסוק בעייניו וגם טען, שחבל על הכסף. הריון הסתיים עם מות הילדה. חזרה הבייתה ומצאה את אותם כלים שהושארו. הוא היה עסוק בעינייניו . כעבור זמן רצה לנסוע ללמוד. החליטו להתגרש. הייתה חלשה מההפלה, הלכה לרופא, שלימים יהיה בעלה השני. הוא ראה אותה וידע כך יאמר לי ברצינות גמורה בשיחה. וכך נפתח לה סיפור אהבה. הקיף אותה באהבה רבה. "ככל שהתקרב מועד החתונה", משחזרת, כך פחדתי יותר " את הולכת להיות אם חורגת', הייתי מפחידה את עצמי. ראיתי אותו מתבונן בגעגועים בתמונות ילדיו. היינו אז בלונדון, הילדים שלו נשארו אצל אישתו.. כל כך פחדתי, כל הגוף כאב לי- איך זה יהיה... הרי גם לילדים יש תמונה משלהם על אם חורגת.. דיברתי איתו. הוא הבטיח לי שתמיד יהיה לצידי, אני המשכתי לפחוד- מהתגובה של אישתו, של החברים - של כולם. " ישנאו אותך!" הייתי ממשיכה ומאיימת על עצמי. התחתנו. הילדים נשארו אצל אישתו. ילדים קטנים, בני 5 ו- 7 . באנו לגור בבית, שהוריו בנו. התקבלתי כנסיכה. ראו בי פיצוי על האשה הקודמת, שלא הייתה שם ממש כמו שציפו. ההורים גרים בקומה העליונה. ונוצרים יחסים אידיאליים. דניאל מתמסרת אליהם, אליו, באופן טוטלי. טעמם - טעמה. מינהגיהם מינהגיה, צורכי הכול - מעל צרכיה שלה. דמותה באופן שקשה להסביר , אינה נמחקת. הכול אוהבים אותה. אישיותה קורנת עדנה ונתינה ללא חשבון. כובשת לה בהדרגה מעמד בכורה של מנהיגה שקטה, שהכל רוצים בבטובה ומצפים שתיתן תשובות למצבים מסןבכים. דניאל יודעת..... הילדים היו באים לביקורים. דניאל הייתה מתכוננת - בלב, במחשבה. מתכננת בקפידה את פעילותם. בחרדת קודש. כן, בחרדת קודש. כמו משימה קדושה, שאסור להיכשל בה ידעה, שיום אחד יהיו להם ילדים משלה, וכבר דאגה שמא תאהב אותם יותר מאשר את ילדיו. הנפש שלה יוצאת לנתינה של אהבה. בטיבעיות, שיש בה פלא, היא מעניקה לי גם את הראיון הזה באופן הנדיב ביותר שאפשר. יום קיץ אחד הגיע הילד עם מזוודה קטנה וביקש להישאר. רק לקיץ. אחר כך רצה עוד. האם שהייתה תמיד בנסיעות, הסימה להסדר החדש. וכך עובר ילד בן 7 לגור איתם ועכשיו היא ממש אם חורגת. דניאל נזכרת: הילד היה מאושר. פתאם גילה, שיש מישיעזור לו בשיעורים אז לא עבדתי... הייתי הולכת איתו לטייל, היינו יוצאים להרפתקאות בים. אוספים צדפים... הכל היה כמו חלום. אילן, אביו, העביר לי את כל התפקידים מעולם לא הפריע ולא התערב. באיזו שהיא דרך הרגיש, שהיידע האבהי שלו אינו מספיק. בהתחלה לא ממש אהב את בנו, שהזכיר לו את אישתו הראשונה... משהו בשפת הגוף... הוא גם פחד, שהילד יפגע בי. תמיד עמד לצידי, אני הייתי יותר חשובה לו...". דניאל, רוצה כל כך לאהוב וגם מוצאת בתוכה את כמות האהבה המספקת לכל הילדים- שלו - שלה ובכלל.... האם באמת היא שונה כל כך מכל מה שאנו מכירים ? שמא אין מדובר פה ב- דינמיקה משפחתית קבועה, אלא באנשים ביכולתם הריגשית , באופן כניסתם לנישואים, ובמודעותם לתפקיד. איכיות הקשורות לבחירה חופשית...? הדיאלוג בין דינמיקה לבין הבחירה החופשית - הוא אין סופי.. מי גובר על מי, וכי נוכל לדעת. הילד גדל בביתה של דניאל. אימו ואחותו מהגרות ליבשת אחרת. אביהם מתנתק. דניאל היא החוט המקשר את כולם. כל קיץ יגיעו האם ובתה לבקור בארץ. דניאל דואגת לקבל אותן. בשנים שיבואו נודדות האם ובתה למרחקים. היא מגיעה לביקוריה הקייצים, דניאל דואגת שיהיה לה הכל, שתרגיש כמו בבית. וכשהיא עוזבת - מתנכרת שוב, דניאל כואבת, כמו הייתה אמה , עצמה ובשרה. מאין הכוחות, מאין האהבה המובילה לכל הוויתורים? ויתורים, שאינם קורבנות? היא מסבירה ברצינות גמורה " כשלמדתי, אמרתי לעצמי: איזה מזל שלא ידעתי את כל התאוריות... כשהייתי עם הילדים, השתמשתי ברגש ובמשושים עדינים. לא היה לי הידע. הרבה חשבתי איך לעשות טוב. התעליתי מעל לחשבונות הקטנים. רציתי לתת לדברים החשובים באמת להתרחש, בלי שאהיה בעמדה של נעלבת. רציתי להיות מעל לכל וללכת קדימה- שתהיה לילד ילדות מאושרת. כן, זה היה מאד קשה. לפעמים רציתי למרוד, והמצב דרש ממני לשים עצמי בצד.. ולתת לכולם מקום... " ה- " מרד" היה מותרות, שלא הירשתה לעצמה. המשימות שלה רוקנו לחלוטין את כוחותיה. דאגה להרמוניה גם עם אישתו - להסיר מלב בעלה, שאליו חשה אסירות תודה עמוקה. להסיר מליבו דאגה. הוא הרי דואג לה בדרכו שלו. יש גם כאב רך בעיניה. על כל המרידות שוויתרה, על איזון עדין, שנשחק עם השנים, אבל העינייםאומרות גם סיפוק רב וקבלה. יודעת שהטוב שהעניקה נתן בית חם לילד שלו, בנתה את המשפחה הזו כמקום של ביטחון. יכלה להיות שם במלואה, שכן באופן פרדוכסלי, האב הביולוגי האציל עליה את תפקידו שלו. סמך עליה, שתוכל לתת לילדו את מה שהוא טינו יודע...... לסיכום: כניסתה של דניאל לנישואים, מעמדה של אסירות תודה, משפיעה על המחול, שיירקם כמחול הנישואים שלהם. ההיבלעות שלה בעולמו מתוך תחושה שהוא - הוא העיקר, מאפשרת לה לתת את תמצית מינחתה לנישואים האלה- עדנה , אהבה, מתת, והיא עושה זאת בכל הדרכים שהיא יודעת. דניאל - אם חורגת - עם כל האהבה.
מתוך הספר של רבקה נרדי - נישואים שניים... לציין כי רבקה נרדי, נמנת עם משפחה מורכבת ומנחה קורסים וסדנאות למשפחה מורכבת וערכה מחקרים וראיונות רבים לכתיבת הספר. אם חורגת - כמו פייה טובה מהאגדות או: האם נשבר המיתוס ? דניאל, כך ביקשה שאכנה אותה. הייתה נשואה 4 שנים לבעלה הראשון. הייתה בהריון, בודדה, לא מטופלת. בעלה היה עסוק בעייניו וגם טען, שחבל על הכסף. הריון הסתיים עם מות הילדה. חזרה הבייתה ומצאה את אותם כלים שהושארו. הוא היה עסוק בעינייניו . כעבור זמן רצה לנסוע ללמוד. החליטו להתגרש. הייתה חלשה מההפלה, הלכה לרופא, שלימים יהיה בעלה השני. הוא ראה אותה וידע כך יאמר לי ברצינות גמורה בשיחה. וכך נפתח לה סיפור אהבה. הקיף אותה באהבה רבה. "ככל שהתקרב מועד החתונה", משחזרת, כך פחדתי יותר " את הולכת להיות אם חורגת', הייתי מפחידה את עצמי. ראיתי אותו מתבונן בגעגועים בתמונות ילדיו. היינו אז בלונדון, הילדים שלו נשארו אצל אישתו.. כל כך פחדתי, כל הגוף כאב לי- איך זה יהיה... הרי גם לילדים יש תמונה משלהם על אם חורגת.. דיברתי איתו. הוא הבטיח לי שתמיד יהיה לצידי, אני המשכתי לפחוד- מהתגובה של אישתו, של החברים - של כולם. " ישנאו אותך!" הייתי ממשיכה ומאיימת על עצמי. התחתנו. הילדים נשארו אצל אישתו. ילדים קטנים, בני 5 ו- 7 . באנו לגור בבית, שהוריו בנו. התקבלתי כנסיכה. ראו בי פיצוי על האשה הקודמת, שלא הייתה שם ממש כמו שציפו. ההורים גרים בקומה העליונה. ונוצרים יחסים אידיאליים. דניאל מתמסרת אליהם, אליו, באופן טוטלי. טעמם - טעמה. מינהגיהם מינהגיה, צורכי הכול - מעל צרכיה שלה. דמותה באופן שקשה להסביר , אינה נמחקת. הכול אוהבים אותה. אישיותה קורנת עדנה ונתינה ללא חשבון. כובשת לה בהדרגה מעמד בכורה של מנהיגה שקטה, שהכל רוצים בבטובה ומצפים שתיתן תשובות למצבים מסןבכים. דניאל יודעת..... הילדים היו באים לביקורים. דניאל הייתה מתכוננת - בלב, במחשבה. מתכננת בקפידה את פעילותם. בחרדת קודש. כן, בחרדת קודש. כמו משימה קדושה, שאסור להיכשל בה ידעה, שיום אחד יהיו להם ילדים משלה, וכבר דאגה שמא תאהב אותם יותר מאשר את ילדיו. הנפש שלה יוצאת לנתינה של אהבה. בטיבעיות, שיש בה פלא, היא מעניקה לי גם את הראיון הזה באופן הנדיב ביותר שאפשר. יום קיץ אחד הגיע הילד עם מזוודה קטנה וביקש להישאר. רק לקיץ. אחר כך רצה עוד. האם שהייתה תמיד בנסיעות, הסימה להסדר החדש. וכך עובר ילד בן 7 לגור איתם ועכשיו היא ממש אם חורגת. דניאל נזכרת: הילד היה מאושר. פתאם גילה, שיש מישיעזור לו בשיעורים אז לא עבדתי... הייתי הולכת איתו לטייל, היינו יוצאים להרפתקאות בים. אוספים צדפים... הכל היה כמו חלום. אילן, אביו, העביר לי את כל התפקידים מעולם לא הפריע ולא התערב. באיזו שהיא דרך הרגיש, שהיידע האבהי שלו אינו מספיק. בהתחלה לא ממש אהב את בנו, שהזכיר לו את אישתו הראשונה... משהו בשפת הגוף... הוא גם פחד, שהילד יפגע בי. תמיד עמד לצידי, אני הייתי יותר חשובה לו...". דניאל, רוצה כל כך לאהוב וגם מוצאת בתוכה את כמות האהבה המספקת לכל הילדים- שלו - שלה ובכלל.... האם באמת היא שונה כל כך מכל מה שאנו מכירים ? שמא אין מדובר פה ב- דינמיקה משפחתית קבועה, אלא באנשים ביכולתם הריגשית , באופן כניסתם לנישואים, ובמודעותם לתפקיד. איכיות הקשורות לבחירה חופשית...? הדיאלוג בין דינמיקה לבין הבחירה החופשית - הוא אין סופי.. מי גובר על מי, וכי נוכל לדעת. הילד גדל בביתה של דניאל. אימו ואחותו מהגרות ליבשת אחרת. אביהם מתנתק. דניאל היא החוט המקשר את כולם. כל קיץ יגיעו האם ובתה לבקור בארץ. דניאל דואגת לקבל אותן. בשנים שיבואו נודדות האם ובתה למרחקים. היא מגיעה לביקוריה הקייצים, דניאל דואגת שיהיה לה הכל, שתרגיש כמו בבית. וכשהיא עוזבת - מתנכרת שוב, דניאל כואבת, כמו הייתה אמה , עצמה ובשרה. מאין הכוחות, מאין האהבה המובילה לכל הוויתורים? ויתורים, שאינם קורבנות? היא מסבירה ברצינות גמורה " כשלמדתי, אמרתי לעצמי: איזה מזל שלא ידעתי את כל התאוריות... כשהייתי עם הילדים, השתמשתי ברגש ובמשושים עדינים. לא היה לי הידע. הרבה חשבתי איך לעשות טוב. התעליתי מעל לחשבונות הקטנים. רציתי לתת לדברים החשובים באמת להתרחש, בלי שאהיה בעמדה של נעלבת. רציתי להיות מעל לכל וללכת קדימה- שתהיה לילד ילדות מאושרת. כן, זה היה מאד קשה. לפעמים רציתי למרוד, והמצב דרש ממני לשים עצמי בצד.. ולתת לכולם מקום... " ה- " מרד" היה מותרות, שלא הירשתה לעצמה. המשימות שלה רוקנו לחלוטין את כוחותיה. דאגה להרמוניה גם עם אישתו - להסיר מלב בעלה, שאליו חשה אסירות תודה עמוקה. להסיר מליבו דאגה. הוא הרי דואג לה בדרכו שלו. יש גם כאב רך בעיניה. על כל המרידות שוויתרה, על איזון עדין, שנשחק עם השנים, אבל העינייםאומרות גם סיפוק רב וקבלה. יודעת שהטוב שהעניקה נתן בית חם לילד שלו, בנתה את המשפחה הזו כמקום של ביטחון. יכלה להיות שם במלואה, שכן באופן פרדוכסלי, האב הביולוגי האציל עליה את תפקידו שלו. סמך עליה, שתוכל לתת לילדו את מה שהוא טינו יודע...... לסיכום: כניסתה של דניאל לנישואים, מעמדה של אסירות תודה, משפיעה על המחול, שיירקם כמחול הנישואים שלהם. ההיבלעות שלה בעולמו מתוך תחושה שהוא - הוא העיקר, מאפשרת לה לתת את תמצית מינחתה לנישואים האלה- עדנה , אהבה, מתת, והיא עושה זאת בכל הדרכים שהיא יודעת. דניאל - אם חורגת - עם כל האהבה.
