משהו שקרה לי כשהייתי סטודנט בארה"ב
לפני כמה שנים טובות הייתי סטודנט בארה"ב, וכדי לפרנס את עצמי עבדתי כשומר לילה בתחנת הטלוויזיה המקומית.
זו הייתה עבודה מושלמת בשבילי, שכן במילא הייתי מבלה את הלילות מול הספרים והלימודים, וככה הייתי עושה את אותו הדבר בדיוק ורק מקבל על זה תשלום. יושב לי לבד בבניין הריק לומד בשקט, ורק מדי פעם עושה סיבוב "פטרול" בין האולפנים, חדרי ההלבשה ומשרדי האולפן כדי לחלץ עצמות.
אבל הייתה סיבה נוספת שבגללה ממש אהבתי את העבודה הזאת... בכל לילה בחצות התחנה שידרה בשידור חי את מהדורת חצות של החדשות המקומיות. זו היתה מהדורה קצרה של סיכום חדשות היום שבסופה כמקובל הופיעה החזאית כשברקע שלה מסך גדול והגישה את תחזית מזג האוויר ללילה ולמחר.
היא הייתה פצצה, אלילה... גוף מושלם, שיער שחור ארוך וחלק, תמיד בנעלי עקב גבוה, גרביונים וחצאיות קצרות, אני הייתי מביט מהופנט במסך ומיותר לציין ששתי הדקות שבהן הגישה את התחזית היו כמעט פסגת היום שלי. וכשהייתה עוברת ליידי הייתי מצטמרר בכל הגוף.
כמובן שהיא כיכבה חזק גם בכל הפנטזיות הבי די אס אמיות שלי.
כשהייתה מסתיימת מהדורת הלילה, כל צוות האולפן היה מתארגן בזריזות, מכבים הכל, וממהרים להספיק לרכב ההסעה שהיה לוקח אותם לפיזור בבתים. והאולפן שלפני רגע היה הומה ושוקק חיים נותר ריק ושקט, הממלכה הפרטית שלי. ואז התחיל הכיף האמיתי, אני הייתי נועל את דלתות הכניסה ודוהר במהירות לחדר ההלבשה שנמצא בקומה שמתחת לאולפן שם בתוך הבלגן של הבגדים שהוחלפו בחופזה, חיכה לי זוג נעלי העקב שלפני דקות ראיתי במסך את האלילה שלי מגישה בהן את התחזית. והן עדיין חמימות מחום גופה ומדיפות את ריחה המשכר והסולייה שלהן קרירה על הלחי שלי והעקב דק ומתריס והקצה שלו מתכתי וקר. אני רואה את הסימנים שהשאירו אצבעות רגליה האלוהיות בתוך הנעל, ואני מוציא לשון ארוכה ומצליח להרגיש את המליחות ואת הטעם שלה. כולי סחרחורת וזקפה כואבת מלקק ומנקה בלשוני את הנעליים וגומר בצורה מטורפת.
כשנרגעתי וחזרה אלי נשימתי, הייתי לוקח טישו, מעלים ומנקה את הסימנים מהנעליים ויכול לחזור רגוע מסופק ומרוצה לעמדת השמירה שלי בכניסה לאולפן.
מה שקרה ברביעי בינואר, ליל חורף קר, שינה את חיי לעד.
זה התחיל כעוד ערב של הכנות למהדורת חדשות שגרתית, האלילה שלי הייתה לבושה בחצאית שחורה ארוכה, חולצה לבנה ומגפי עור ארוכים עם עקב גבוה כמובן, השיער הארוך שלה היה משוך ואחור בקוקו הדוק, קצת המראה של עורכת הדין הקשוחה. את המגפיים האלה הכרתי טוב, כבר יצא לי "לפגוש" אותן מקרוב.
חיכיתי בסבלנות לסיום החדשות המקומיות המשמימות, הגיע זמן תחזית מזג האוויר. היא נראה נהדר על המסך, היא אהבה את המצלמה והמצלמה החזירה לה אהבה בגדול. נגמרה המהדורה, ליל מנוחה לכולם, ומתחילה ההתקפלות המהירה מהאולפן.
נשארתי לבד, הדלתות ננעלו ואני ממהר לחדר ההלבשה. זוג המגפיים השחורים מחכה לי שם, מונח על הכיסא, אני רואה דבר נוסף, והלב שלי מתחיל לדפוק בפראות, כולי בסחרחורות ובזיעה קרה, וזה מתגבר ככל שאני מתקרב אל המגפיים. כשאני ממש קרוב, אני מתכופף ורואה פתקית כתובה בכתב יד, צמודה למגף.
בראש הפתקית מצוייר סמיילי מחייך , לידו מצוייר חץ ארוך, ומתחת לו בכתב עגול של אישה :
"You missed a spot..."
לפני כמה שנים טובות הייתי סטודנט בארה"ב, וכדי לפרנס את עצמי עבדתי כשומר לילה בתחנת הטלוויזיה המקומית.
זו הייתה עבודה מושלמת בשבילי, שכן במילא הייתי מבלה את הלילות מול הספרים והלימודים, וככה הייתי עושה את אותו הדבר בדיוק ורק מקבל על זה תשלום. יושב לי לבד בבניין הריק לומד בשקט, ורק מדי פעם עושה סיבוב "פטרול" בין האולפנים, חדרי ההלבשה ומשרדי האולפן כדי לחלץ עצמות.
אבל הייתה סיבה נוספת שבגללה ממש אהבתי את העבודה הזאת... בכל לילה בחצות התחנה שידרה בשידור חי את מהדורת חצות של החדשות המקומיות. זו היתה מהדורה קצרה של סיכום חדשות היום שבסופה כמקובל הופיעה החזאית כשברקע שלה מסך גדול והגישה את תחזית מזג האוויר ללילה ולמחר.
היא הייתה פצצה, אלילה... גוף מושלם, שיער שחור ארוך וחלק, תמיד בנעלי עקב גבוה, גרביונים וחצאיות קצרות, אני הייתי מביט מהופנט במסך ומיותר לציין ששתי הדקות שבהן הגישה את התחזית היו כמעט פסגת היום שלי. וכשהייתה עוברת ליידי הייתי מצטמרר בכל הגוף.
כמובן שהיא כיכבה חזק גם בכל הפנטזיות הבי די אס אמיות שלי.
כשהייתה מסתיימת מהדורת הלילה, כל צוות האולפן היה מתארגן בזריזות, מכבים הכל, וממהרים להספיק לרכב ההסעה שהיה לוקח אותם לפיזור בבתים. והאולפן שלפני רגע היה הומה ושוקק חיים נותר ריק ושקט, הממלכה הפרטית שלי. ואז התחיל הכיף האמיתי, אני הייתי נועל את דלתות הכניסה ודוהר במהירות לחדר ההלבשה שנמצא בקומה שמתחת לאולפן שם בתוך הבלגן של הבגדים שהוחלפו בחופזה, חיכה לי זוג נעלי העקב שלפני דקות ראיתי במסך את האלילה שלי מגישה בהן את התחזית. והן עדיין חמימות מחום גופה ומדיפות את ריחה המשכר והסולייה שלהן קרירה על הלחי שלי והעקב דק ומתריס והקצה שלו מתכתי וקר. אני רואה את הסימנים שהשאירו אצבעות רגליה האלוהיות בתוך הנעל, ואני מוציא לשון ארוכה ומצליח להרגיש את המליחות ואת הטעם שלה. כולי סחרחורת וזקפה כואבת מלקק ומנקה בלשוני את הנעליים וגומר בצורה מטורפת.
כשנרגעתי וחזרה אלי נשימתי, הייתי לוקח טישו, מעלים ומנקה את הסימנים מהנעליים ויכול לחזור רגוע מסופק ומרוצה לעמדת השמירה שלי בכניסה לאולפן.
מה שקרה ברביעי בינואר, ליל חורף קר, שינה את חיי לעד.
זה התחיל כעוד ערב של הכנות למהדורת חדשות שגרתית, האלילה שלי הייתה לבושה בחצאית שחורה ארוכה, חולצה לבנה ומגפי עור ארוכים עם עקב גבוה כמובן, השיער הארוך שלה היה משוך ואחור בקוקו הדוק, קצת המראה של עורכת הדין הקשוחה. את המגפיים האלה הכרתי טוב, כבר יצא לי "לפגוש" אותן מקרוב.
חיכיתי בסבלנות לסיום החדשות המקומיות המשמימות, הגיע זמן תחזית מזג האוויר. היא נראה נהדר על המסך, היא אהבה את המצלמה והמצלמה החזירה לה אהבה בגדול. נגמרה המהדורה, ליל מנוחה לכולם, ומתחילה ההתקפלות המהירה מהאולפן.
נשארתי לבד, הדלתות ננעלו ואני ממהר לחדר ההלבשה. זוג המגפיים השחורים מחכה לי שם, מונח על הכיסא, אני רואה דבר נוסף, והלב שלי מתחיל לדפוק בפראות, כולי בסחרחורות ובזיעה קרה, וזה מתגבר ככל שאני מתקרב אל המגפיים. כשאני ממש קרוב, אני מתכופף ורואה פתקית כתובה בכתב יד, צמודה למגף.
בראש הפתקית מצוייר סמיילי מחייך , לידו מצוייר חץ ארוך, ומתחת לו בכתב עגול של אישה :
"You missed a spot..."
