זה העלה לי עוד משהו
בגלל שכולנו אותה הנשמה הכאב שאנו חשים הוא כאב אחד, אותו כאב אפילו שברוך ה', אני לא מכירה אישית אף אחד ממי שנפגע בפיגועים שהיו, ויהי רצון שלא יהיו יותר אף פעם אני מרגישה כאב, כאילו אני ושלי נפגעו איך מסבירים את זה? את הגופים אני לא מכירה הרי אבל את הנשמות כן כך גם יהודים בגולה כשיהודים בארץ נפגעים (ולהפך, אם משהו קורה ליהודים שאינם גרים בארץ, אנו מרגישים כאב גדול כאן) הם חווים כאב נורא איך זה? אף כי הם ובני ביתם אינם חווים את זה ואינם בחרדה או סכנה יומיומית ואני מאוד מקווה שעליהם כל זה יפסח (למרות שלצערנו לא חסרים גילויי שנאת יהודים בחו"ל) בכל זאת - האבדן והצער והפגיעה הם של כולנו וכך גם - התפילה, הבקשה, הדמעות הם של כולנו יש מי שיטען ויגיד שההפרדה הזו, הצורה הזו של ההבדלה בין ישראל לעמים זו בדיוק הסיבה למה שמתרחש בכל הדורות - שנאת יהודים באשר הם. אני סבורה אחרת נכון שכולנו אנושות אחת נכון שכולנו נבראנו בצלם נכון שיש מקום לכבד כל אדם שה' ברא, לא רק כל אדם - אלא כל יצור ודבר גם את החי הצומח והדומם אבל לפי אמונתי יש מה שמחבר בינינו ומפריד אותנו מהעמים לא בתור גזענות או אפלייה אלא בתור תפקיד בבריאה וכך, לא יעזור בית דין ישראל יישארו נפרדים מהעמים בין אם הם רוצים או לא כך אני רואה את זה עד אשר נצליח למלא את הייעוד שלנו בבריאה ובמקום סתם להיות או סתם להיות ככל העמים להיות אור לעצמנו ואור לגויים מה שנדמה שרובנו מאוד רחוקים ממנו היום כך אני מאמינה ויש מי שיגיד שאמונה זו היא בדיוק מקור צרותינו ובשל כל זה אנו נרדפים ושנואים בכל הדורות וזו טעות ויש אותי שאני חושבת אחרת וחופש האמונה, הדיבור המחשבה והמעשה נתונים לכולנו והלוואי ונצליח תמיד לכוון לכוונת הבורא ית' ולעשות את רצונו כמה שיותר טוב