משהו ששלחו לי באי מייל
מה תאמר לילדך הקטן אם ישאל אותך: "אבא, גם אתה יכול להרוג אותי?" מה תאמר לילדך הקטן אם ישאל אותך: "אבא, גם אתה יכול להרוג אותי?" בוודאי תאמץ אותו אל חיקך, תלטף אותו ותאמר: "כמובן שלא". הוא ייעתר לליטוף, אבל ספק אם לבו ישקוט. הוא נבון, ילדך, ומיטיב להקיש היקשים מן המאורעות שעליהם מספרת הטלוויזיה: אם האבא של הודיה רצח אותה, אז למה לא האבא שלי? אבא שלי גדול, נורא חזק, ולפעמים כועס ומפחיד. פעם נפלט לך מהפה המשפט: "אתה כל כך מרגיז אותי, עד שאני רוצה להרוג אותך". נדמה לך ששכח, אבל הוא לא. כיוון שכך, לא די בחיבוק ובצחוק של ביטול. צריך להסביר, וזה בכלל לא פשוט. זה לא פשוט, מפני שאין בנמצא תשובה שתסביר את ההבדל בינך לבין אביה של הודיה. טוב היה אילו יכולת לומר לילדך שלאנשים הרוצחים את ילדיהם יש ניבים מחודדים או זנב נסתר, או שהם מזילים רוק מזווית פיהם, או שיש להם מבט משונה. טוב היה אילו יכולת לומר לו שהאנשים האלה והנשים האלה הם משוגעים, כלומר שהם נתקפו במחלה מהסוג המכונה "מחלות רוח", ושיש מעט מאוד בריות כאלה בעולם שלנו. למרבה הצער, תשובה כזאת תהיה שקר, שהרי הצד הכי מפחיד בסיפור הזה הוא העדרם של סימני אזהרה והעדרו של הסבר. טוב, הסבר כלשהו, הסבר שאינו מסביר דבר, כבר ניתן מפי פסיכולוגים המופיעים באמצעי התקשורת. הם אומרים שרוצחי ילדיהם הם אנשים שאין ביכולתם להזדהות עם הזולת. פסיכופטים. אז מה? במה מועיל תיאורה של התופעה, או הסבר על מידת נדירותה, להרגעתו של ילדך? האמת היא שיש אנשים רבים מאוד שמענים את ילדיהם, ויש אנשים לא רבים ההורגים את ילדיהם, ואין בידיעת האמת הזאת כדי לשכך את פחדיו של הילד שלך. דבר לא ישכך אותם מלבד כוחה המופלא של השכחה, בצירוף האמון השורר ביניכם. אם הילד שלך פוחד ממך, אתה בעיניו רוצחו האפשרי.
מה תאמר לילדך הקטן אם ישאל אותך: "אבא, גם אתה יכול להרוג אותי?" מה תאמר לילדך הקטן אם ישאל אותך: "אבא, גם אתה יכול להרוג אותי?" בוודאי תאמץ אותו אל חיקך, תלטף אותו ותאמר: "כמובן שלא". הוא ייעתר לליטוף, אבל ספק אם לבו ישקוט. הוא נבון, ילדך, ומיטיב להקיש היקשים מן המאורעות שעליהם מספרת הטלוויזיה: אם האבא של הודיה רצח אותה, אז למה לא האבא שלי? אבא שלי גדול, נורא חזק, ולפעמים כועס ומפחיד. פעם נפלט לך מהפה המשפט: "אתה כל כך מרגיז אותי, עד שאני רוצה להרוג אותך". נדמה לך ששכח, אבל הוא לא. כיוון שכך, לא די בחיבוק ובצחוק של ביטול. צריך להסביר, וזה בכלל לא פשוט. זה לא פשוט, מפני שאין בנמצא תשובה שתסביר את ההבדל בינך לבין אביה של הודיה. טוב היה אילו יכולת לומר לילדך שלאנשים הרוצחים את ילדיהם יש ניבים מחודדים או זנב נסתר, או שהם מזילים רוק מזווית פיהם, או שיש להם מבט משונה. טוב היה אילו יכולת לומר לו שהאנשים האלה והנשים האלה הם משוגעים, כלומר שהם נתקפו במחלה מהסוג המכונה "מחלות רוח", ושיש מעט מאוד בריות כאלה בעולם שלנו. למרבה הצער, תשובה כזאת תהיה שקר, שהרי הצד הכי מפחיד בסיפור הזה הוא העדרם של סימני אזהרה והעדרו של הסבר. טוב, הסבר כלשהו, הסבר שאינו מסביר דבר, כבר ניתן מפי פסיכולוגים המופיעים באמצעי התקשורת. הם אומרים שרוצחי ילדיהם הם אנשים שאין ביכולתם להזדהות עם הזולת. פסיכופטים. אז מה? במה מועיל תיאורה של התופעה, או הסבר על מידת נדירותה, להרגעתו של ילדך? האמת היא שיש אנשים רבים מאוד שמענים את ילדיהם, ויש אנשים לא רבים ההורגים את ילדיהם, ואין בידיעת האמת הזאת כדי לשכך את פחדיו של הילד שלך. דבר לא ישכך אותם מלבד כוחה המופלא של השכחה, בצירוף האמון השורר ביניכם. אם הילד שלך פוחד ממך, אתה בעיניו רוצחו האפשרי.
