משהו שתרגמתי לפני יותר משנה.. ../images/Emo29.gif
ועכשיו נזכרתי בו (ותודה לתמים) כאן המקור... FRIENDS WITHOUT FACES (and some that do) We sit and we type, and we stare at our screens We all have to wonder, what this possibly means. With our mouse we roam, through the rooms in a maze Looking for something or someone, as we sit in a daze. We chat with each other, we type all our woes Small groups we do form, and gang up on our foes. We wait for somebody, to type out our name We want recognition, but it is always the same. We give kisses and hugs, and sometimes flirt In IMs we chat deeply, and reveal why we hurt. We do form friendships - but - why we don´t know But some of these friendships, will flourish and grow. Why is it on screen, we can be so bold Telling our secrets, that have never been told. Why is it we share, the thoughts in our mind With those we can´t see, as though we were blind. The answer is simple, it is as clear as a bell. We all have our problems, and need someone to tell. We can´t tell real people, but tell someone we must So we turn to the ´puter, and to those we can trust. Even though it is crazy, the truth still remains They are Friends Without Faces, and odd little names. Take this week to have fun and be sure to let those "friends without faces" know how much you appreciate them. וזה התרגום שלי: חברים בלי פנים (וחלק שכן) אנחנו יושבים וכותבים, בוהים במרקע כל מה שנותר הוא להבין מה הכוונה משוטטים עם העכבר, בחדרי המבוכים מחפשים מישהו או משהו, ועדיין נבוכים אנחנו מצ´וטטים בינינו, כותבים את הבעיות קבוצות קטנות מתגבשות, כנגד כל הצרות מחכים למישהו, כדי לכתוב את השם רוצים הכרה, אבל תמיד הכל זהה מחבקים, מנשקים, לפעמים אפילו פלירטוט בהודעות המיידיות מגלים את הפגיעות אנחנו יוצרים חברויות, ולא יודעים שהן יגדלו וירקיעו לשחקים על המסך הכל כל-כך ברור מספרים את הסודות, שמעולם לא סופרו ואנחנו את מחשבותינו שבראש משחררים בפני הבלתי נראים, ממש כמו עוורים התשובה היא פשוטה, צלולה כאגם לכולנו יש בעיות, שצריך לספרן להגיד לאדם אמיתי - אי אפשר, אך זהו הכרח אז פונים למחשב ולאלו שבהם נבטח למרות שזה משוגע, האמת תישאר הם חברים בלי פרצוף, וכינוי מזדמן קח את השבוע הזה ותכייף, ותדאג שכל ה"חברים בלי פנים" ידעו כמה אתה מעריך אותם. --- אשמח להארות / הערות / שינויים... בשורות טובות, אסתי.
ועכשיו נזכרתי בו (ותודה לתמים) כאן המקור... FRIENDS WITHOUT FACES (and some that do) We sit and we type, and we stare at our screens We all have to wonder, what this possibly means. With our mouse we roam, through the rooms in a maze Looking for something or someone, as we sit in a daze. We chat with each other, we type all our woes Small groups we do form, and gang up on our foes. We wait for somebody, to type out our name We want recognition, but it is always the same. We give kisses and hugs, and sometimes flirt In IMs we chat deeply, and reveal why we hurt. We do form friendships - but - why we don´t know But some of these friendships, will flourish and grow. Why is it on screen, we can be so bold Telling our secrets, that have never been told. Why is it we share, the thoughts in our mind With those we can´t see, as though we were blind. The answer is simple, it is as clear as a bell. We all have our problems, and need someone to tell. We can´t tell real people, but tell someone we must So we turn to the ´puter, and to those we can trust. Even though it is crazy, the truth still remains They are Friends Without Faces, and odd little names. Take this week to have fun and be sure to let those "friends without faces" know how much you appreciate them. וזה התרגום שלי: חברים בלי פנים (וחלק שכן) אנחנו יושבים וכותבים, בוהים במרקע כל מה שנותר הוא להבין מה הכוונה משוטטים עם העכבר, בחדרי המבוכים מחפשים מישהו או משהו, ועדיין נבוכים אנחנו מצ´וטטים בינינו, כותבים את הבעיות קבוצות קטנות מתגבשות, כנגד כל הצרות מחכים למישהו, כדי לכתוב את השם רוצים הכרה, אבל תמיד הכל זהה מחבקים, מנשקים, לפעמים אפילו פלירטוט בהודעות המיידיות מגלים את הפגיעות אנחנו יוצרים חברויות, ולא יודעים שהן יגדלו וירקיעו לשחקים על המסך הכל כל-כך ברור מספרים את הסודות, שמעולם לא סופרו ואנחנו את מחשבותינו שבראש משחררים בפני הבלתי נראים, ממש כמו עוורים התשובה היא פשוטה, צלולה כאגם לכולנו יש בעיות, שצריך לספרן להגיד לאדם אמיתי - אי אפשר, אך זהו הכרח אז פונים למחשב ולאלו שבהם נבטח למרות שזה משוגע, האמת תישאר הם חברים בלי פרצוף, וכינוי מזדמן קח את השבוע הזה ותכייף, ותדאג שכל ה"חברים בלי פנים" ידעו כמה אתה מעריך אותם. --- אשמח להארות / הערות / שינויים... בשורות טובות, אסתי.