משהו (תקשור כנראה) שקיבלתי תוך כדי שיחה עם חברה קרובה מאוד
דיברתי איתה על הסתתרות אחרי סטנדרטים (הרצון לסטנדרט) וחוסר שקט
ותוך כדי שאני משוחחת איתה עלו לי התובנות האלה שכמובן הרצון לסטנדרט אצלה היה הסתתרות מהפחד להתמודד ולהודות בפני עצמה שהיא לא מוכנה לוותר על הצד "האפל" בתוכה. שזה אומר שאנחנו תמיד רוצים או שואפים להגיע לאותה אהבה ללא תנאי לאותו שקט נפשי שיהיה תמידי ושיהיה חלק מאורח החיים שלנו, תוך כדי שיחה איתה אני מבינה שבעצם זה לא באמת הרצון האמיתי שלנו לא כרגע, לא בעידן הזה לא בתקופת ההתמודדות הזאת שלנו, משום שלוותר על הצד השלילי שבתוכנו בעצם זה לוותר על חלק מהותי מתוכנו למרות שהבסיס שלנו הוא אור טהור עדיין כאן אנחנו חווים דואליות בין האור והחושך ובלי אותו חושך בעצם לא באמת נחפש את האור לא נבין ונעריך אותו באמת, הרעש החיצוני שמגיע דרך הפרעות בחיים שלנו דרך קשיים והתמודדיות לפעמים לא פשוטות משאיר בתוכנו את אותו חלק בלתי נפרד מאיתנו את אותו חלק שהוא מהמהות שלנו כבני אדם, ואני מדגישה בני אדם ולא נשמות, המהות שלנו היא לדעת לנתב את החיים שלנו בין 2 אותם חלקים מהותיים בתוכנו, לפעמים אחד גובר על השני וזה גם בסדר, העיקר לא לוותר על אחד מהם.
הרגעים של השקט של האור הם רגעים חשובים בחיים שלנו כי הם נותנים לנו את הכוח להמשיך הלאה, לשאוף לזה, לחיות, לשאוף לכך שזה יהיה חלק גדול יותר בחיים שלנו, אותם רגעים שאנו משיגים לדוגמא בחוויה רוחנית או חיבוק אוהב, או לראות את השקיעה במלוא הדרה ועוד...
אבל הכי חשוב הוא לא להילחם בצד האפל שבתוכנו לא לוותר עליו משום שעצם הויתור עליו כפי שציינתי זה ויתור על חלק מהותי בתוכנו ולכן אנחנו לא באמת מצליחים להיות שם רק באור, כי אנחנו בתוכנו יודעים שאנחנו לא יכולים לוותר באמת ועד הסוף כבני אדם על אותו חלק. ולכן אנחנו מייצרים המון רעש (קשיים) בחיינו.
המילים הגדולות האלה של לחיות רק באור ובאהבה ללא תנאי די מפחידות אותנו מצד אחד משום שראשית אנחנו לא יודעים כבני אדם איך זה לחיות ככה ואנחנו גם לא רוצים באמת לוותר על חלקים מהותיים בתוכנו, ואם יגידו לכם אחרת זה שקר עצמי (סליחה).
אז אנחנו לא צריכים לוותר על שום חלק בתוכנו, אנחנו רק צריכים להיות מודעים לו להבין אותו ולנתב את החיים שלנו בצורה כזאת שאנחנו יודעים שהוא חלק בלתי נפרד מאתנו ושהוא שם מעין מפקח שלנו שנמצא כל הזמן על המשמר כדי לעזור לנו ולדחוף אותנו קדימה, כדי להגשים את החלומות שלנו, כדי לשאוף לטפס בסולם הרוחני שלנו והכי חשוב לחיות.
לכן הגיע הזמן לוותר על המלחמה הזאת ולחיות בשלום עם עצמנו ועם מה שהחיים מביאים לנו
דיברתי איתה על הסתתרות אחרי סטנדרטים (הרצון לסטנדרט) וחוסר שקט
ותוך כדי שאני משוחחת איתה עלו לי התובנות האלה שכמובן הרצון לסטנדרט אצלה היה הסתתרות מהפחד להתמודד ולהודות בפני עצמה שהיא לא מוכנה לוותר על הצד "האפל" בתוכה. שזה אומר שאנחנו תמיד רוצים או שואפים להגיע לאותה אהבה ללא תנאי לאותו שקט נפשי שיהיה תמידי ושיהיה חלק מאורח החיים שלנו, תוך כדי שיחה איתה אני מבינה שבעצם זה לא באמת הרצון האמיתי שלנו לא כרגע, לא בעידן הזה לא בתקופת ההתמודדות הזאת שלנו, משום שלוותר על הצד השלילי שבתוכנו בעצם זה לוותר על חלק מהותי מתוכנו למרות שהבסיס שלנו הוא אור טהור עדיין כאן אנחנו חווים דואליות בין האור והחושך ובלי אותו חושך בעצם לא באמת נחפש את האור לא נבין ונעריך אותו באמת, הרעש החיצוני שמגיע דרך הפרעות בחיים שלנו דרך קשיים והתמודדיות לפעמים לא פשוטות משאיר בתוכנו את אותו חלק בלתי נפרד מאיתנו את אותו חלק שהוא מהמהות שלנו כבני אדם, ואני מדגישה בני אדם ולא נשמות, המהות שלנו היא לדעת לנתב את החיים שלנו בין 2 אותם חלקים מהותיים בתוכנו, לפעמים אחד גובר על השני וזה גם בסדר, העיקר לא לוותר על אחד מהם.
הרגעים של השקט של האור הם רגעים חשובים בחיים שלנו כי הם נותנים לנו את הכוח להמשיך הלאה, לשאוף לזה, לחיות, לשאוף לכך שזה יהיה חלק גדול יותר בחיים שלנו, אותם רגעים שאנו משיגים לדוגמא בחוויה רוחנית או חיבוק אוהב, או לראות את השקיעה במלוא הדרה ועוד...
אבל הכי חשוב הוא לא להילחם בצד האפל שבתוכנו לא לוותר עליו משום שעצם הויתור עליו כפי שציינתי זה ויתור על חלק מהותי בתוכנו ולכן אנחנו לא באמת מצליחים להיות שם רק באור, כי אנחנו בתוכנו יודעים שאנחנו לא יכולים לוותר באמת ועד הסוף כבני אדם על אותו חלק. ולכן אנחנו מייצרים המון רעש (קשיים) בחיינו.
המילים הגדולות האלה של לחיות רק באור ובאהבה ללא תנאי די מפחידות אותנו מצד אחד משום שראשית אנחנו לא יודעים כבני אדם איך זה לחיות ככה ואנחנו גם לא רוצים באמת לוותר על חלקים מהותיים בתוכנו, ואם יגידו לכם אחרת זה שקר עצמי (סליחה).
אז אנחנו לא צריכים לוותר על שום חלק בתוכנו, אנחנו רק צריכים להיות מודעים לו להבין אותו ולנתב את החיים שלנו בצורה כזאת שאנחנו יודעים שהוא חלק בלתי נפרד מאתנו ושהוא שם מעין מפקח שלנו שנמצא כל הזמן על המשמר כדי לעזור לנו ולדחוף אותנו קדימה, כדי להגשים את החלומות שלנו, כדי לשאוף לטפס בסולם הרוחני שלנו והכי חשוב לחיות.
לכן הגיע הזמן לוותר על המלחמה הזאת ולחיות בשלום עם עצמנו ועם מה שהחיים מביאים לנו