FXCM ישראל
New member
משה שלום, על מניות הבנקים האמריקניים ב-2014
אולי זה יקרה / פינתו הכלכלית של משה שלום, ראש מחלקת מחקר FXCM ישראל
את פיצוץ בועת האינטרנט, ב-2000, חזו רבים מאוד, והיא אכן התרחשה כצפוי. העיתוי המדויק היה לא ידוע כמובן, אבל המהות הייתה ברורה: חברות בלי הכנסה לא יכולות להיסחר עם מכפילי מאות, וזאת למרות שניסו לשכנע אותנו אז ש"הפעם זה באמת שונה".
גם בועת הנדל"ן האמריקאית, ב-2007, היית תאונה שחיכתה להתרחש. משכנתאות בגובה 120% מערך הנכס, לאנשים שלא יכולים למלא טופס הכנסות, ביחד עם מחירים מאמירים, את זה קשה לפספס. גם כאן העיתוי לא היה בכיסו של אף אחד, אבל המהות כן.
בשני המקרים, למרות זיהוי האנומליה, היה צריך להשתתף במשחק הפיננסי עד שהמגמה פשוט התחלפה. הפעם, ובקשר למשבר הבא שכולם מדברים עליו ללא הרף, התמונה שונה. המהות כל כך קשה לזיהוי שכל צד (האופטימיים והפסימיים) יכול בהחלט למצוא צידוקים גדולים לטענתו.
כל המדינות אשר הנהיגו משטר השחתת המטבע, הדפסה והרחבה, גרעון תקציבי גדל, הריסה מתמדת של מעמד החוסכים, והתעלמות מהשפעות החוב על הדורות הבאים, כל המדינות האלו יכולות לתת לעצמן טפיחה על הכתף, ולהצביע על אפקט עושר גדול (שוקי המניות), אינפלציה נמוכה, צמיחה קטנה אך חיובית, ועקומת תעסוקה משתפרת.
להצטרפות לרשימת התפוצה של משה שלום, מלאו את פרטיכם כאן:
http://www.fxcm.co.il/news/47
כל המדינות אשר ניסו לשמור על רמה נאותה של יישום כלכלה אוסטרית, ולראות בפרמטרי המקרו המסורתיים ערכים לשמירה, נכוו בצמיחה שלילית, ודפלציה קשה, עם קורטוב של מהומה חברתית קשה. יפן, היא דוגמא בולטת ובוהקת לכך. המעבר מן המחנה השמרני למחנה המרחיב, הנקרא שם "אבה-נומיקס", פשוט מדהים בעוצמתו.
השאלה הגדולה נשארה אם כל קובעי המדיניות שהחליטו ללכת בשביל ההרחבה יימצאו כצודקים, ומושיעים, או שאנו לפני תופעה דומה ל-2000 או 2007, כאשר רק נשאר לברר העיתוי. לדעתי, המערכות כה מסובכות הפעם שהתשובה הזו אינה יכולה להינתן עכשיו, בצורה חד משמעית.
מה שקרה הוא שתופעות הלוואי של המדיניות המרחיבה השתלטו על הכוונות של מיישמי אותה מדיניות, וגורמות להצלחה לא מכוונת, בינתיים. למה הכוונה? הבה ניקח לדוגמא את השילוב המופלא הזה בין הדפסה, וחוסר אינפלציה. איך זה ייתכן? בספרים זה ממש לא קורה.
במציאות כן. זאת בגלל הגורמים החדשים שאתם אנו חיים: בגלל שההרחבה עצמה מכוונת למוסדות הפיננסיים, המחזירים אותה כהשקעות הוניות בבנק המרכזי, ובשווקים, הכסף אינו מגיע לכלכלה האמיתית. הרווח ללא סיכון, ביחד עם הסיכון החדש שבמתן הלוואות עקב הרגולציה של באזל 3 (וחוק דוד-פראנק בארה"ב) מונע זאת בצורה די חד משמעית.
פחות השקעות מקומיות, ובחו"ל, ביחד עם האטה בצמיחה של בתי החרושת של העולם גם יצרו פחות ביקוש לחומרי גלם (ראו מה קרה לקומפלקס הסחורות מאז 2010 ועד היום), וכך לירידת מחירים ליצרנים. כמו כן, הקצב הנמוך של השיפור בתעסוקה, ובצמיחה, גורם לגידול מזערי של הביקושים למוצרים, והשירותים, וזה ממש מקטין את יכולת המחירים לעלות.
ועכשיו השאלה הגדולה: האם כל זה יכול להוביל חזרה למסלול שגרתי של מחזור עסקי עם אחוזי ריבית נורמאליים? כאן התשובה קצת שונה מבעבר: הסבירות עדיין אומרת שלא, עקב העיוותים האדירים שנוצרו בחמש השנים שהמדיניות הזו התקיימה, אבל יש בכל זאת אפשרות קטנה שכן, עם אבל גדול.
אם המדינות המרחיבות יחזרו לשגרה, זה חייב לבוא על חשבון העולם השני. זה שאיננו בקטגוריה הזו. צמיחה, ותעסוקה, עם עלות כסף נורמאלית, יבואו בהכרח על חשבון בעלי החוב ו-או אלו הצומחים, והעסוקים, היום. דהיינו חזרה למצב של פחות מיקור חוץ, פחות גלובליזציה של אמצעי הייצור, וההון, וחזרה למירכוז פטריוטי. כדוגמת סוף שנות השלושים של המאה הקודמת.
הטכנולוגיה, והדמוקרטיזציה, של המידע נראים כמו מחסומים רציניים להסתגרות המתוארת, אבל התהליכים הדרושים לתוצאה הכלכלית הרצויה נראים כרגע הרבה יותר חזקים. ומה עם העיתוי? מתי נדע אם זה יקרה או זה יקרה?
ברור שאף אחד לא יודע על זה דבר. כמו בכל המצבים האחרים, גם כאן הדרישה שלנו מעצמנו צריכה להיות רק אחת: לדעת להגיב נכון לשינויים. מה שעומד מאחוריהם הוא רקע מעניין, אך רקע עדיין, ולא גורם לפעולה.
אולי זה יקרה / פינתו הכלכלית של משה שלום, ראש מחלקת מחקר FXCM ישראל
את פיצוץ בועת האינטרנט, ב-2000, חזו רבים מאוד, והיא אכן התרחשה כצפוי. העיתוי המדויק היה לא ידוע כמובן, אבל המהות הייתה ברורה: חברות בלי הכנסה לא יכולות להיסחר עם מכפילי מאות, וזאת למרות שניסו לשכנע אותנו אז ש"הפעם זה באמת שונה".
גם בועת הנדל"ן האמריקאית, ב-2007, היית תאונה שחיכתה להתרחש. משכנתאות בגובה 120% מערך הנכס, לאנשים שלא יכולים למלא טופס הכנסות, ביחד עם מחירים מאמירים, את זה קשה לפספס. גם כאן העיתוי לא היה בכיסו של אף אחד, אבל המהות כן.
בשני המקרים, למרות זיהוי האנומליה, היה צריך להשתתף במשחק הפיננסי עד שהמגמה פשוט התחלפה. הפעם, ובקשר למשבר הבא שכולם מדברים עליו ללא הרף, התמונה שונה. המהות כל כך קשה לזיהוי שכל צד (האופטימיים והפסימיים) יכול בהחלט למצוא צידוקים גדולים לטענתו.
כל המדינות אשר הנהיגו משטר השחתת המטבע, הדפסה והרחבה, גרעון תקציבי גדל, הריסה מתמדת של מעמד החוסכים, והתעלמות מהשפעות החוב על הדורות הבאים, כל המדינות האלו יכולות לתת לעצמן טפיחה על הכתף, ולהצביע על אפקט עושר גדול (שוקי המניות), אינפלציה נמוכה, צמיחה קטנה אך חיובית, ועקומת תעסוקה משתפרת.
להצטרפות לרשימת התפוצה של משה שלום, מלאו את פרטיכם כאן:
http://www.fxcm.co.il/news/47
כל המדינות אשר ניסו לשמור על רמה נאותה של יישום כלכלה אוסטרית, ולראות בפרמטרי המקרו המסורתיים ערכים לשמירה, נכוו בצמיחה שלילית, ודפלציה קשה, עם קורטוב של מהומה חברתית קשה. יפן, היא דוגמא בולטת ובוהקת לכך. המעבר מן המחנה השמרני למחנה המרחיב, הנקרא שם "אבה-נומיקס", פשוט מדהים בעוצמתו.
השאלה הגדולה נשארה אם כל קובעי המדיניות שהחליטו ללכת בשביל ההרחבה יימצאו כצודקים, ומושיעים, או שאנו לפני תופעה דומה ל-2000 או 2007, כאשר רק נשאר לברר העיתוי. לדעתי, המערכות כה מסובכות הפעם שהתשובה הזו אינה יכולה להינתן עכשיו, בצורה חד משמעית.
מה שקרה הוא שתופעות הלוואי של המדיניות המרחיבה השתלטו על הכוונות של מיישמי אותה מדיניות, וגורמות להצלחה לא מכוונת, בינתיים. למה הכוונה? הבה ניקח לדוגמא את השילוב המופלא הזה בין הדפסה, וחוסר אינפלציה. איך זה ייתכן? בספרים זה ממש לא קורה.
במציאות כן. זאת בגלל הגורמים החדשים שאתם אנו חיים: בגלל שההרחבה עצמה מכוונת למוסדות הפיננסיים, המחזירים אותה כהשקעות הוניות בבנק המרכזי, ובשווקים, הכסף אינו מגיע לכלכלה האמיתית. הרווח ללא סיכון, ביחד עם הסיכון החדש שבמתן הלוואות עקב הרגולציה של באזל 3 (וחוק דוד-פראנק בארה"ב) מונע זאת בצורה די חד משמעית.
פחות השקעות מקומיות, ובחו"ל, ביחד עם האטה בצמיחה של בתי החרושת של העולם גם יצרו פחות ביקוש לחומרי גלם (ראו מה קרה לקומפלקס הסחורות מאז 2010 ועד היום), וכך לירידת מחירים ליצרנים. כמו כן, הקצב הנמוך של השיפור בתעסוקה, ובצמיחה, גורם לגידול מזערי של הביקושים למוצרים, והשירותים, וזה ממש מקטין את יכולת המחירים לעלות.
ועכשיו השאלה הגדולה: האם כל זה יכול להוביל חזרה למסלול שגרתי של מחזור עסקי עם אחוזי ריבית נורמאליים? כאן התשובה קצת שונה מבעבר: הסבירות עדיין אומרת שלא, עקב העיוותים האדירים שנוצרו בחמש השנים שהמדיניות הזו התקיימה, אבל יש בכל זאת אפשרות קטנה שכן, עם אבל גדול.
אם המדינות המרחיבות יחזרו לשגרה, זה חייב לבוא על חשבון העולם השני. זה שאיננו בקטגוריה הזו. צמיחה, ותעסוקה, עם עלות כסף נורמאלית, יבואו בהכרח על חשבון בעלי החוב ו-או אלו הצומחים, והעסוקים, היום. דהיינו חזרה למצב של פחות מיקור חוץ, פחות גלובליזציה של אמצעי הייצור, וההון, וחזרה למירכוז פטריוטי. כדוגמת סוף שנות השלושים של המאה הקודמת.
הטכנולוגיה, והדמוקרטיזציה, של המידע נראים כמו מחסומים רציניים להסתגרות המתוארת, אבל התהליכים הדרושים לתוצאה הכלכלית הרצויה נראים כרגע הרבה יותר חזקים. ומה עם העיתוי? מתי נדע אם זה יקרה או זה יקרה?
ברור שאף אחד לא יודע על זה דבר. כמו בכל המצבים האחרים, גם כאן הדרישה שלנו מעצמנו צריכה להיות רק אחת: לדעת להגיב נכון לשינויים. מה שעומד מאחוריהם הוא רקע מעניין, אך רקע עדיין, ולא גורם לפעולה.