מרתק ומעורר הזדהות - אבל
אתם תהרגו אותי... אז אולי אני אתנצל קודם: יש לי נטיה להפוך כל דבר, לפקפק, לפרק ולהעמיד דברים על הראש. לא תמיד יש לי את הנימוס הבסיסי לשמור את זה לעצמי. אני חייב לשאול את השאלות וזה מה שמביא אותי גם לכאן. בחיים שלי לא הייתי מתעסק עם ליפסטיק לולא הנטיה הזאת. אז תבינו, הכוונת שלי היא לא לפגוע באף אחדת פה. אני פשוט מספר מה עולה בדעתי. ואחרי ההקדמה: האומץ והנחישות של הילד הזה באמת מעוררים הזדהות והערכה. וגם התמיכה העקבית של אמו. אבל משהו בסיפור שלה מעורר את השאלה הנצחית של "מה זה בעצם מגדר" כלומר "מה זה בעצם בן/בת", כלומר מה היחס בין ה"כותרת" ל"תוכן". המסר של הסיפור הזה, כפי שהמספרת, האמא, רוצה שנבין אותו הוא: גידלתי את סטיב בצורה פמיניסטית, ונתתי לו את כל התמיכה להיות בת שונה, אחרת, להתנהג בניגוד לכל סטראוטיפ. אבל הוא בכל זאת בן מבחינת הזהות שלו. לפיכך הוא כנראה נולד בן בגוף של בת. אלא שהסיפור יכול להיקרא אחרת: בגיל שלוש סטיב הבין שהוא אינו יכול להיות בת מבלי שהדבר יגרור, לכל הפחות, ציפיות מסוימות: הוא יכול ללבוש מכנסיים כל החיים, אבל סבתא שלו בכל זאת תקנה לו שמלה. הוא לא רוצה ללדת - אבל מספרים לו שהדבר הנפלא ביותר בלהיות בת הוא שהוא יוכל ללדת (ולרוע מזלו האמא המתחשבת שלו לא אומרת לו שהוא "חייב" ללדת, שאז הוא היה יכול לפחות להתרגז ולמרוד נגד הכפיה שלה. אלא מגלגלת את האחריות עליו "אם את רוצה את לא חייבת" ובמשתמע "זו החלטה שלך, אבל תדעי לך שאת מפסידה את הדבר היפה והחשוב ביותר בחיים"). אומרים לו שנשים וגברים יכולים לעשות הכל - אבל במקרה, דוקא אמא שלו, ולא אבא שלו, היא זאת שאחרי חמש-עשרה שנות קריירה מגדלת אותו במשרה מלאה. בקיצור - הוא מבין ש"בן", ו"בת" הן לא הגדרות ריקות, שאפשר לעשות איתן הכל - אלו הם מושגים שקשורים לציפיות מסוימות. אחרות, נחרצות פחות אולי, היו מנסות לפתור את המתח על ידי מאבק בציפיות. מאבק יומיומי ומתמיד על התוכן. הוא החליט לפתור את הסתירה על ידי שינוי הכותרת, להתאים את זהות לציפיות. הוא נכנס כך לעימות עם כל העולם - ייתכן לעימות שאותו לא צפה - אבל על נקודה אחת בלבד. כל הציפיות הסטראוטיפיות מאשרות עכשיו את הזהות החדשה שלו: האמא שלו, שמנסה להראות עד כמה הוא אכן "בן" אומרת "הוא מתנהג כבן", "הוא נתן את כל השמלות שלו לבנות אחרות". כך גם טיראל, שמנסה להגיד לנשמה-של-גבר עד כמה הוא בן, מדברת איתו על קבוצת הכדורגל. ברור - אתה משחק כדורגל - כלומר אתה בן. זו לא ביקורת!! לא על הילד הזה, לא על האמא שלו ולא על טיראל ונשמה ח"ו. זה נסיון להבין מה קורה פה. מגדר *לא* יכול להיות דבר מולד, מפני שמגדר זה תופעה חברתית, לא ביולוגית. אין ולא יכול להיות "מגדר מוחי" כמו שאין "מעמד מוחי", "לאום מוחי" או "דת מוחית". מגדר הוא ערמת הציפיות, ההתנהגויות, המשמעויות וכן הלאה שאנחנו משייכים למין כפי שהגדרנו אותו ברגע הלדה. את כל אלה אנחנו מכנסים תחת הכינוי "בן" או "בת". בלעדי הערמה הזאת, שהיא משתנה בין קבוצות חברתיות, בין פרטים, בין תקופות בחיים, הכותרת "בן" או "בת" היא נטולת משמעות. שינוי המגדר - היא הבעת עמדה לפי הערמה הזאת. זה לא אומר: 1. שהבעת העמדה היא לא כנה ושלא צריך לכבד אותה. כל אחת זכאי שיכבדו את בחירותיה ואת זהותו כפי שהיא מגדיר אותה. 2. שזהות המגדר נתונה לשינוי בכל רגע, אנחנו לא עד כדי כך נתונים לשינוי, אנחנו מתעצבותים עם הזמן, אבל הרבה מאוד דברים אצלנו מתעצבים כבר בגיל שלוש -ארבע, ובודאי עד גיל ההתבגרות. זהות מגדר - אותה עמדה שאנחנו מגבשותים לגבי "הערמה" - יכולה בהחלט להיות אחת מהן. 3. שזהות המגדר היא נטולת משמעות כשלעצמה. דווקא משום שהמגדר הוא עמדה כלפי ה"ערמה", אי אפשר לשנות את זהות המגדר מבלי שתהיה בכך איזושהיא הבעת עמדה. גם אם סטיב מחר יתחיל ללבוש שמלות ולהתאפר, אבל עדיין ישאר סטיב, תהיה לכך איזושהי משמעות, גם אם לא פשוטה ולא תמיד מובנת. 4. שזהות המגדר היא חד-משמעית. כמו שיש הרבה דרכים להיות "אשה" או "גבר" גנטיים, כך יש הרבה דרכים להיות טרנסימות. מכל הטרנסימות שאני מכיר -לכל אחד יש דרך משלה. חוץ מזה, יש "זהויות מגדר" שהן מורכבות במוצהר (נשיקה לתמונות של אדם וליטל שתלויות על לוח ליבי. סתם, אין לי). זהו, אני מצטער שזה יצא מסובך. נסיתי לכתוב הכי פשוט שאני יכול. ודבר אחרון: אם התרשמתן שאני נהנה לעשות את זה, כלומר להתחבט ולהתלבט בנושא הזה, אתם צודקות. אני יודע שזה נושא שמייסר חלק מהמשתתפותים, ואותי זה רק "מטריד". אבל זה באמת מריד אותי, ובאיזשהו מקום זה *כן* חשוב לי. חיבוקים ופרחים לכולמן
