משוחררת!!!!
אז ככה, ההודעה הזו ממש לא מתכוונת להיות הודעה של "יאי כיף לי השתחררתי" אלא קצת מעבר..
קודם כל, אני רוצה להודות לפורום הזה, מאז שהגעתי אליו הספיקו להתחלף כבר שלוש מנהלות ובכל זאת הוא תמיד נשאר פעיל ועוזר.
הפורום הזה עזר לי במהלך השירות בכל כך הרבה דברים שהם הרבה מעבר לסתם ייעוצים (דברים אישיים וצבאיים שונים..)
זה פורום מדהים וכל הכבוד לכל מי שנמצא בו ועוזר, אלו ששואלים- תמשיכו, זה תורם המון ועוזר המון בהמשך השירות.
זה לא מובן מאליו שיהיה פורום כזה וצריך לנצל אותו לעזור ולהיעזר בו כמה שרק אפשר.
אני אישית יכולה לומר לכם שאמנם השתחררתי היום אבל אני לא מתכוונת להיעלם, אני אנסה לעזור פה כמה שרק אוכל..
בכל מקרה, כתבתי את ההודעה כי אני רוצה לשתף אתכם בתהליך שעברתי, שתבינו שאתם ממש לא לבד.
לפני בערך שלוש שנים וחצי קיבלתי צו ראשון, ידעתי מלכתחילה שאקבל פטור עקב בעיה רפואית שיש לי, ישר בצו הראשון הודעתי להם שברצוני להתחיל בתהליך ההתנדבות.
שנה וחצי. כןכן. שנה וחצי עד שאישרו לי את ההתנדבות (וגם זה היה אחרי מאמצים רבים, התעסקות מבפנים קצת, בעיות בהצבה בבסיס אליו הייתי מיועדת, הצעה לדחות את הגיוס ועוד ועוד בעיות ודברים שבתכלס, יכולים להוציא לך את החשק להתנדב..).
אני יודעת שהרבה מכם נמצאים עכשיו במהלך תהליך ההתנדבות וכן, לפעמים זה מייאש ומתחילים לחשוב אולי עדיף לוותר.. אני ממש לא נגד שירות לאומי,
אני חושבת שכל מקום אליו תבחרו להתנדב יהנה מהעזרה שלכם ושכל המוסדות האלו חשובים במידה זהה כך שמהבחינה הזו, כל מקום בו תבחרו להתנדב וכל דרך שתבחרו לתרום היא ראויה.
אבל אם לפני שהתחלתם את תהליך התנדבות, לפני שהגעתם לגיל בו צריך להחליט איפה להתנדב, כבר ידעתם בתוככם שבגיל 18 אתם רוצים להתגייס ולהיות כמו כל אחד אחר, אל תוותרו, אל תישברו בגלל חירפונים ובירוקרטיה. כשתביטו לאחור, סיכוי סביר שאתם תבינו כמה המאמצים האלו היו חשובים ומשתלמים.
שלא תחשבו שהיה לי שירות קל, שישר הגעתי למקום חלומותיי ושהעברתי שנתיים על מי מנוחות.
הייתי צריכה לשרת בשלושה בסיסים עד שהגעתי לבסיס המתאים לי, בתחילה הרגשתי שאני לא עושה את מה שרציתי, שהתנדבתי בשביל לתרום ואני פשוט יושבת ולא עושה כלום כל היום- הגשתי טופס 55 וביקשתי לעבור.
בבסיס השני עם הזמן עקב הבעיה הרפואית קיבלתי פטור והייתי צריכה לעזוב (בנוסף לחוסר התחשבות מצד המפקד לגבי הפטור והבעיה שלי שגם אלו הוסיפו)- עברתי בסיס.
רק לבסוף כשהגעתי לבסיס השלישי, הגעתי לבסיס המושלם בשבילי. אנשים מדהימים, מפקדים מעולים ומסגרת שיודעת להתחשב בפטורים ויודעת לנהוג במתנדבים ולהתחשב כשצריך (כמובן גם לא בקטע של אפלייה לא מוצדקת לטובת מתנדבים שאיני מסכימה איתה).
מה שאני מנסה להגיד זה, שגם אם אתם עוברים את תהליך ההתנדבות, גם אם אתם כבר בצבא ומתלבטים אם לנסות להתיר את השירות או משהו, אם אתם מרגישים שדי, אתם לא יכולים יותר עם המסגרת הזו, היא קשה מדי, מייאשת, לא מתחשבת או כל דבר אחר.. במקום להתייאש, במקום לנסות לעזוב, במקום להתבאס, תנסו לשנות, בין עם בשיחה עם המפקד, בשיחה עם תא מתנדבים, בהגשת טופס 55 או בשינוי תפקיד באותו המקום.
אל תוותרו על משהו שהיה לכם כל כך חשוב, גם אם יהיו מכשולים בדרך, בסוף בע"ה תגיעו לנקודת הניצחון וכשתגיעו, תתגאו בעצמכם שעשיתם את זה, שלא וויתרתם ואולי אפילו שהגעתם למקום הטוב ביותר עבורכם.
טוב חפרתי קצת..
מאחלת המון הצלחה לכולכם,
גל
אז ככה, ההודעה הזו ממש לא מתכוונת להיות הודעה של "יאי כיף לי השתחררתי" אלא קצת מעבר..
קודם כל, אני רוצה להודות לפורום הזה, מאז שהגעתי אליו הספיקו להתחלף כבר שלוש מנהלות ובכל זאת הוא תמיד נשאר פעיל ועוזר.
הפורום הזה עזר לי במהלך השירות בכל כך הרבה דברים שהם הרבה מעבר לסתם ייעוצים (דברים אישיים וצבאיים שונים..)
זה פורום מדהים וכל הכבוד לכל מי שנמצא בו ועוזר, אלו ששואלים- תמשיכו, זה תורם המון ועוזר המון בהמשך השירות.
זה לא מובן מאליו שיהיה פורום כזה וצריך לנצל אותו לעזור ולהיעזר בו כמה שרק אפשר.
אני אישית יכולה לומר לכם שאמנם השתחררתי היום אבל אני לא מתכוונת להיעלם, אני אנסה לעזור פה כמה שרק אוכל..
בכל מקרה, כתבתי את ההודעה כי אני רוצה לשתף אתכם בתהליך שעברתי, שתבינו שאתם ממש לא לבד.
לפני בערך שלוש שנים וחצי קיבלתי צו ראשון, ידעתי מלכתחילה שאקבל פטור עקב בעיה רפואית שיש לי, ישר בצו הראשון הודעתי להם שברצוני להתחיל בתהליך ההתנדבות.
שנה וחצי. כןכן. שנה וחצי עד שאישרו לי את ההתנדבות (וגם זה היה אחרי מאמצים רבים, התעסקות מבפנים קצת, בעיות בהצבה בבסיס אליו הייתי מיועדת, הצעה לדחות את הגיוס ועוד ועוד בעיות ודברים שבתכלס, יכולים להוציא לך את החשק להתנדב..).
אני יודעת שהרבה מכם נמצאים עכשיו במהלך תהליך ההתנדבות וכן, לפעמים זה מייאש ומתחילים לחשוב אולי עדיף לוותר.. אני ממש לא נגד שירות לאומי,
אני חושבת שכל מקום אליו תבחרו להתנדב יהנה מהעזרה שלכם ושכל המוסדות האלו חשובים במידה זהה כך שמהבחינה הזו, כל מקום בו תבחרו להתנדב וכל דרך שתבחרו לתרום היא ראויה.
אבל אם לפני שהתחלתם את תהליך התנדבות, לפני שהגעתם לגיל בו צריך להחליט איפה להתנדב, כבר ידעתם בתוככם שבגיל 18 אתם רוצים להתגייס ולהיות כמו כל אחד אחר, אל תוותרו, אל תישברו בגלל חירפונים ובירוקרטיה. כשתביטו לאחור, סיכוי סביר שאתם תבינו כמה המאמצים האלו היו חשובים ומשתלמים.
שלא תחשבו שהיה לי שירות קל, שישר הגעתי למקום חלומותיי ושהעברתי שנתיים על מי מנוחות.
הייתי צריכה לשרת בשלושה בסיסים עד שהגעתי לבסיס המתאים לי, בתחילה הרגשתי שאני לא עושה את מה שרציתי, שהתנדבתי בשביל לתרום ואני פשוט יושבת ולא עושה כלום כל היום- הגשתי טופס 55 וביקשתי לעבור.
בבסיס השני עם הזמן עקב הבעיה הרפואית קיבלתי פטור והייתי צריכה לעזוב (בנוסף לחוסר התחשבות מצד המפקד לגבי הפטור והבעיה שלי שגם אלו הוסיפו)- עברתי בסיס.
רק לבסוף כשהגעתי לבסיס השלישי, הגעתי לבסיס המושלם בשבילי. אנשים מדהימים, מפקדים מעולים ומסגרת שיודעת להתחשב בפטורים ויודעת לנהוג במתנדבים ולהתחשב כשצריך (כמובן גם לא בקטע של אפלייה לא מוצדקת לטובת מתנדבים שאיני מסכימה איתה).
מה שאני מנסה להגיד זה, שגם אם אתם עוברים את תהליך ההתנדבות, גם אם אתם כבר בצבא ומתלבטים אם לנסות להתיר את השירות או משהו, אם אתם מרגישים שדי, אתם לא יכולים יותר עם המסגרת הזו, היא קשה מדי, מייאשת, לא מתחשבת או כל דבר אחר.. במקום להתייאש, במקום לנסות לעזוב, במקום להתבאס, תנסו לשנות, בין עם בשיחה עם המפקד, בשיחה עם תא מתנדבים, בהגשת טופס 55 או בשינוי תפקיד באותו המקום.
אל תוותרו על משהו שהיה לכם כל כך חשוב, גם אם יהיו מכשולים בדרך, בסוף בע"ה תגיעו לנקודת הניצחון וכשתגיעו, תתגאו בעצמכם שעשיתם את זה, שלא וויתרתם ואולי אפילו שהגעתם למקום הטוב ביותר עבורכם.
טוב חפרתי קצת..
מאחלת המון הצלחה לכולכם,
גל
