לא ביום ולא בלילה
https://www.youtube.com/watch?v=2mIsCKIlML0
השיר מתאר סיטואציה בה נערה צעירה עומדת בפני המעבר מבית אביה לנישואי לחתן.
השיר מתאר תנאי החיים ומצב של נערה שלא מצאו בשבילה שידוך מוצלח והיא נידונה לחכות . עד שיגיע איזה חתן שאביה יבחר בשבילה.
היא חוששת מהאלמנים המבוגרים, המטופלים בילדים כי אז חייה יהיו חיי עבדות וצער.
אל מי תפנה בצר לה?
אל השיטה העתיקה – הנערה פונה אל העץ מדברת עם העץ .
השיטה מאזינה לנערה אך אינה עונה לה. לפעמים אפילו "לא עונה" היא סוג של תשובה.
עץ השיטה הוא כמו אשה זקנה שכבר יודעת הכל – כמו ידעונית של הכפר.
השיטה עומדת במקום שהוא לא מקום והנערה פונה אליה בזמן שהוא לא זמן. אולי הכוונה היא לכל הזמן? זה הדבר שהכי מעסיק נערה צעירה שאין לה סיכוי למצוא שידוך כלבבה. כבר ישדכו אותה למישהו ולא לפי בחירתה.
השיטה וגם הנערה דומות – שתיהן נמצאות בתחום התנהגות על פי הנורמות המקובלות.
ביאליק היה קשוב לסבלן של הנערות במצוקה.
האפשרויות של בנות היו מצומצמות. מי ישמע לסבלן? מי יקשיב להן?
מקור השיר הוא "שיר עם". יסוד העצב מקובל בשירי-עם. הסבל הוא מנת חלקו של רוב העם.
ביאליק הכיר את החיים הללו . היו להם חיים איומים. בתים עלובים, אוכל דל, ביאליק כתב על כך הרבה, למשל בשיר "שירתי" הוא מתאר כיצד אמו מכינה כאוכל לשבת: זנב דג מלוח, לחם יבש (התבוננו בבית השני באמצע). העוני היה איום ונורא.
והיום אסור לנו לשכוח. גם היום כ 100 שנה אחרי, יש בישראל ילדים שהולכים לישון במיטתם רעבים.
בדרך כלל נוסטלגיה מעלה בנו חיוך, שירי-עם משאירים רושם חינני. כך עובדת הנוסטלגיה.
השיר מתאר סיטואציה בה נערה צעירה עומדת בפני המעבר מבית אביה לנישואי לחתן.
השיר מתאר תנאי החיים ומצב של נערה שלא מצאו בשבילה שידוך מוצלח והיא נידונה לחכות . עד שיגיע איזה חתן שאביה יבחר בשבילה.
היא חוששת מהאלמנים המבוגרים, המטופלים בילדים כי אז חייה יהיו חיי עבדות וצער.
אל מי תפנה בצר לה?
אל השיטה העתיקה – הנערה פונה אל העץ מדברת עם העץ .
השיטה מאזינה לנערה אך אינה עונה לה. לפעמים אפילו "לא עונה" היא סוג של תשובה.
עץ השיטה הוא כמו אשה זקנה שכבר יודעת הכל – כמו ידעונית של הכפר.
השיטה עומדת במקום שהוא לא מקום והנערה פונה אליה בזמן שהוא לא זמן. אולי הכוונה היא לכל הזמן? זה הדבר שהכי מעסיק נערה צעירה שאין לה סיכוי למצוא שידוך כלבבה. כבר ישדכו אותה למישהו ולא לפי בחירתה.
השיטה וגם הנערה דומות – שתיהן נמצאות בתחום התנהגות על פי הנורמות המקובלות.
ביאליק היה קשוב לסבלן של הנערות במצוקה.
האפשרויות של בנות היו מצומצמות. מי ישמע לסבלן? מי יקשיב להן?
מקור השיר הוא "שיר עם". יסוד העצב מקובל בשירי-עם. הסבל הוא מנת חלקו של רוב העם.
ביאליק הכיר את החיים הללו . היו להם חיים איומים. בתים עלובים, אוכל דל, ביאליק כתב על כך הרבה, למשל בשיר "שירתי" הוא מתאר כיצד אמו מכינה כאוכל לשבת: זנב דג מלוח, לחם יבש (התבוננו בבית השני באמצע). העוני היה איום ונורא.
והיום אסור לנו לשכוח. גם היום כ 100 שנה אחרי, יש בישראל ילדים שהולכים לישון במיטתם רעבים.
בדרך כלל נוסטלגיה מעלה בנו חיוך, שירי-עם משאירים רושם חינני. כך עובדת הנוסטלגיה.
