הסיפור שלי!!
מחקתי את כל סיפור המקורי, שבתחיתלו הייתי אמור לשתול את הסיפור הזה. הסיפור הזה פשוט השתלט עליי ואמר לי למחוק אתמה שכתבתי קודם. כמובן שלא הקשבתי לו והשארתי אותו, אבל אני אולי אקשר אותו רק יותר מאוחר. והסיפור: "מזתומרת היא ברחה? אנחנו חייבים אותה!" שני בני האנוש היו נבוכים במקצת, שכן האורקים באמת היו צריכים אותה. "אבל.." ניסה אחד מהבני האנוש להסביר. "בלי אבל" קבע מנהיג האורקים באכזריות. "אתם צריכים למצוא מישהי חדשה. על זה הרי אנחנו משלמים לכם". "אבל כל הנקבות הטובות כבר נחטפו, והשאר מפחדות מאיתנו וברחו ליער" הבן אנוש השני תירץ את כישלונם. הוא לא רצה לגלות את הסיבה האמיתית שלא איפשרה להם להביא את הנקבות אל האורקים. "אז כנראה אנחנו כבר לא צריכים אותכם יותר" תחנוני הבני אנוש לא הועילו להם. הם מתו מוות מהיר ע"י גרזן אורקי כפול להב, הנשק החביב על בעל המערה. "אנחנו חייבים למצוא נקבה מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי." היה זה יום חם ויבש של הקיץ. כמעט ושום יצור לא יצא ממערתו. מלבד אולי שני בני אנוש. פאזין ושמנלי צעדו לאיטם בהרים. אגלי זעה זרמו ממצחם של השניים, והרטיבו את חולצת הבד הדקיקה שלבשו. שערו של פאזין היה רטוב כמו אגם האמרונדיה. שערו של שמנלי לא היה רטוב כלל, אבל אך ורק מסיבה אחת פשוטה-לא היה לו שער כלל. גילחו לו את כולו כשהיה ילד קטן בבית היתומים, לפני שהתחיל לעבוד אצל הגזע הירוק. פאזין ושמנלי דיברו על הרי האימה שמדרום להם, הרים שאף אחד לא ידע בבטחה מה יש עליהם. כל מי שניסה לבדוק, לא חזר מעולם. " כאוס שוכן בהם", אמר פאזין בבטחה, "אחרי שהאלים החדשים גמרו לבנות את העולם, כאוס ביקש מהם שיצרו לו הרים למייחיתו. בגלל זה גם ההרים האלו כל כך לא מתאימים לשאר הסביבה, הם יוצרו במיוחד בשבילו." דמממה. שמנלי לא הגיב לדברי חברו. בשביל שמנלי ההרים היו דבר רגיש, שני הוריו של שמנלי הלכו לחקור אותם, אימו נהרגה בדרך, ואבדו עיקבותיו של אביו. לאחר מספר דקות שמנלי נשבר. "כאוס לא יעשה דבר כזה" ניסה לקבוע שמנלי, יותר בתקווה מאשר בטוח. מנסה לשכנע את עצמו שכאוס לא הרג את אביו. "לעולם הוא לא היה הורג את מאמיניו". "אביך לא האמין בו" השיב פאזין "הוא האמין בשיבה, לא בכאוס". "מה ההבדל?" שאל בן האנוש, שלא הבין במיוחד בנוגע לכל הקשור באלים. "כשהאלים הגדולים יצרו את העולם הישן, הם בראו בו את בני האנוש. הם רצו למצוא את השלוש עשרה אנשים ה"טובים" ביותר מבינהם. הם החליטו לגרום לבני האנוש לשנוא אחד את השני, ובכך ליצור מלחמה תמידית בין כך בני האנוש. "בני האדם לא היו תמיד במלחמה?" שאל שמנלי. "לא. עד שהאלים הגדולים לא עשו שכולם ישנאו אחד את השני, הם דווקא היו מאוד נחמדים אחד אל השני. כל האנשים מתו במהירות במלחמה. כולם נלחמו בכולם. האנשים, שלא יכלו לשרוד לבד, החליטו להתאגד ביחד בכמו חבורות כאלו. בכל חבורה כזאתי, היה כמעט תמיד מישהו שהיה יותר שתלטן, מישהו שהכושר מנהיגות שלו היה יותר טוב משל האחרים. בדיוק כמוני." "כולנו שונאים אותך" השיב שמנלי. הוא ופאזין אהבו לרדת אחד על השני. וגם כל אחד על עצמו. "זה בסדר, קרח." את המילה האחרונה אמר פאזין בשקט. "שמעתי את זה." "שאתה קרח?" שאל פאזין, יודע את התשובה. "כן" השיב שמנלי, כצפוי. "קרח". פאזין אהב לצחוק על האין שיער של חברו. "טוב, אני אמשיך" אמר פאזין. לרגע שתק, ואז הוסיף "איפה היינו?" "שם" אמר שמנלי והצביע אחורה. "מאוד מצחיק" פאזין אמר, ואחר כך דחף את שמנלי. שמנלי בתגובה, דחף את חברו. הם המשיכו לדחוף אחד את השני, עד שפאזין אמר "מספיק, ועכשיו לסיפור." אז לחבורות האלו, הצטרפו עם הזמן אנשים נוספים. מנהיגי החבורות המוגדלות התחילו לתפוס תחת, ורצחו את מתנגדיהם בתוך הקבוצה. האנשים ה"פושטים" בחבורה נהפכן להיות כמו עבדים, והחזקים יותר ליקקו למנהיג שלהם וקיבלו שטח וכבוד. "מה שאין לך" התחצף שמנלי. "סתום כבר, שמן." פאזין ניסה להפסיק את הריב, והמשיך בסיפור. "האנשים הפשוטים החלו להיות עבדיהם. לשאר האנשים, שלא הצטרפו לחבורות הראשונות, לא היתה בררה אלה להצטרף לקבוצות אחרות בתור עבדים. בנתיים, קבוצות חזקות וגדולות השתלטו על הקבוצות היותר חלשות. הקבוצות הגדולות הפכו לנסיכויות, ואז לממלכות קטנות, עד שלבסוף נותרו רק שלוש עשרה ממלכות ענקיות. אימפריות. לכל אימפריה היה שליט. השילטון באימפריות היה עובר באופן שונה בכל אימפריה. לדוגמא באימפריה של שיבה, מי שהיה רוצח את השליט היה השליט החדש.אחרי ששלוש עשרה האימפריות "רבו מספיק" בשביל האלים הגדולים, הם לקחו את שליט כל אימפריה למישורם. כל אל גדול והאימפריה שלו. כל אל גדול אימץ שניים או שלושה שליטים..." "אההממ..." קטע שמנלי את פאזין. "אההממ מה?" "מה הקשר לשיבה?" שאל שמנלי, חצי מתחצף. "בקיצור, שיבה היתה אחת מהשליטים האלה, וכאוס אימץ אותה, זה הכל" "אז היית אומר בהתחלה" אמר שמנלי. שני הבני אנוש עזבו את ההרים והחלו להתקדם לכיוון עיירת הנופש ויקיניה, במטרה למצוא שם נקבה. הבני אנוש צעדו לאיטם במישור של צפון מערב מלדרון. הם ראו מימיניהם את יער טריווד, יער האלפים. האלפים ביער חיו חיים שונים לחלוטין מהאורקים, הם היו אנשים מתורבתים והגונים. כל אחד היה סומך על האלפים. מילה שלהם היא מילה. לא היה אלף שאי אפשר היה לסמוך עליו שלא יקים את הבטחתו. האלפים שחיו ביערות היו מאמיני פארינה-אחת מהאלות בעולם החדש, שהיו בנות אנוש בעולם הישן. שיבה ופאירנה היו אויבות בדם ובנפש בעולם הישן, דבר שלא השתנה גם כשהפכו להיות אלות. עקב שנאתן הגדולה, כל מאמיני שיבה היו מצווים על ידה להרוג כל מאמין של פארינה. לעומתם, מאמיני פארינה היו פחות קיצוניים ולא אהבו אלימות. הם אהבו לפתור כל בעיה בעזרת השכל, ולא בעזרת כוח. השמש הירוקה שקעה, והירח האדום זרח. בני האנוש ירדו מהשביל והתכוננו ללכת לישון. הם חנו ליד שני עצים בגבול טריווד. "לרצוח את כולם" מלמל שמנלי, שיער האלפים הזכיר לו את אותו יום נוראי שבו איבד את הוריו. "מה אמרת?" שאל פאזין, אינו מודע לתאוותו המתגברת של חברו להרוג. "כלום" השיב שמנלי. בלבו אמר "לרצוח". שמנלי ישב מתחת לעץ ארדלון וחשב, בזמן שפאזין הקים את האוהל. אחרי שסיים פאזין הוא קרא לשמנלי לבוא לישון. שמנלי לא שמע אותו. פאזין חיפש את חברו ליד העצים, ולא מצא.הוא החל לחשוש לגורל חברו. אולי האלפים המרועים חטפו אותו. לא, אלפים אינם נוהגים לחטוף אנשים." אבל אולי" חשב שמנלי "לא. לא הגיוני שהוא עשה זאת. או אולי כן?" שמנלי התחיל להבין מה שמנלי עשה. הוא צעק לחברו, מקווה שעוד לא הרג מישהו בנתיים. פאזין הרגיש בודד. שמנלי תמיד הלך איתו לכל מקום אשר אליו פנו. פאזין היה מאז ומתמיד יותר פיקח מחברו. אחרי בכל, הוא זה שהיה צריך לשרוד ברחובות. שמנלי גר בפנימייה סוג ד' ושם לא למד כלום. הוא יצא משם אידיוט לחלוטין. פאזין, שלמד כיצד לשרוד, לימד את חברו את המאלכה. למעשה, שמנלי היה זקוק לפאזין יותר מאשר פאזין לשמנלי. אבל שמנלי כבר למד כמעט הכל, ולפאזין לא נותר היתרון שהיה על חברו. פאזין נעשה זקוק לחבר שידריך, הוא לא יכל לתאר את חייו ללא חברו. הוא היה מדוכא. הוא ניסה לקרוא לחברו, צעק בקולי קולות, לא אכפת לו שכל האלפים הארורים ישמעו אותו, העיקר ששמנלי יחזור אליו. אחרי מספר דקות של קריאות ללא מענה, נכנס בריצה קלה אל תוך יער האלפים הגדול, מקווה למצוא את חברו, שיצא למסע הרג. המשך בהודעה נוספת...
