משו שכתבתי..

[JAVGEN]

משו שכתבתי..

הוא הביט בה בכניעה.. מבטו מושפל.. עיניו דומעות.. נשימותיו כבדות. הוא ראה בה הכל... את העבר ההווה והעתיד. אך היא מסוג אחר.. משחק פשוט, הכללים ברורים, רק שאין נקוקות או מנצחים. יש רק את הניסיונות הכושלים לנצח, האומנם? האם זה באמת נצחון? חשב. מחזיק בדבר היקר לו מכל, אך זה עדיין לא ניצחון. הגוף שלה.. המגע שלה, הנוכחות שלה... בחזקתו. אך הנפש שלה לא נפרצת.. נפש של ילדה מיוסרת. נפש של מישי שמחייכת אך בפנים בוכה. שנלחמת בעצמה, נלחמת בהכל, במלחמה שלא קיימת. לבד בקרב .. אבל כל פגיעה שהיא סופגת.. וכואבת, כואב גם הוא. נותן לה את הכלים.. את הכוח, לנצח במלחמה שלה.. מלחמה שאין לו שום קשר אליה אך הניצחון שלה הוא ניצחון שלו. ואולי אז.. אולי.. זה יגיע... שלושת המילים שלמענן הקריב את ליבו.. את נשמתו.. את כל כולו.

 

[יפיתוש של הים]

הזדהיתי מאד

בעיקר עם התחושה שיש לך משהו פיזית, אך לא נפשית. זה קורה גם לנו אם נחשוב על זה לרגע: לפעמים אנחנו נמצאים פיזית עם מישהו, אבל לא באמת נמצאים איתו מבחינה נפשית.

 

[Freaking Eyes]

אני אגיב על כל חלק בנפרד.

1. לא משנה כמה זמן לא תכתוב, זה תמיד ישאר אחד הצדדים החזקים שלך. 2. אני חושבת שהעובדה שהיא הדבר היקר לו מכל מחזקת אותה מאוד. העובדה שהוא מקריב למענה את ליבו, את כולו, גורמת לה להרגיש אחד האנשים הכי מיוחדים ביקום. אני גם חושבת שהיא מודעת לכך, שהיחס שהיא נותנת לו לא מספיק בשבילו. שמגיע לו יחס הרבה יותר קרוב ואוהב. אבל מה היא יכולה לעשות? אני חושבת שהיא אינה יודעת מה נותר לה לעשות עם עצמה. האויב שנעמדה מולו היה חזק יותר ממה שציפתה. החריב את הכלים למלחמה...בקושי נותר בה רצון להלחם. היא למדה ליחס לשלושת המילים האלה כ"כ הרבה ערך, וכ"כ הרבה חשיבות שיש בה פחד עצום לומר אותן ויום למחרת לחשוב על אותו "אחד אחר". היא בהחלט אבודה. כבר לא יודעת במה נשאר לה להלחם.

 

[JAVGEN]

את מדהימה סיס

הנקודה העיקרית בכל זה- שלא קיימת שום מלחמה. זה הקרב שלה בעצמה, למרות שיש אוייב,היא נלחמת בעצמה. ברגע שהיא תניח את החרב ותפסיק לחפש את האוייב, הכל ידאך. בתקווה.

 

[Freaking Eyes]

נלחמת בעצמה?

היא לא מחפשת אותו.הוא רודף אותה. גם אם היא לא רואה אותו. הוא רודף אותה במחשבות.

 

[JAVGEN]

ומה זה מחשבות?

זה היצר שלה, זה לא שהוא שולח אותן אליה למוח. זה פשוט משו שצריך להפסק, למרות שזה לא. בכל מקרה התודעה שלה זאת היא, המקור של כל מה שהיא עוברת נמצא עמוק בתודעה שלה.

 

[Freaking Eyes]

אתה חושב שהיא לא ניסתה?

לא פעם ראשונה שהיא עוברת משבר, וכפי שאני מכירה אותה מכל משבר קודם היא קמה על הרגליים, מבט לפנים, מצויידת במרץ ולא נותנת לשום דבר להפיל אותה. והפעם... זה שונה. הפעם כאילו לא משנה כמה תנסה לקום,משהו דוחף אותה שוב על קרקע. נכון. זה צריך להפסק. זה היה צריך להפסק לפני חצי שנה. אבל זה לא.

 

[JAVGEN]

משבר טראומתי

זה מה שזה, זה פשוט עירער לה את כל המערכת. לא חשבתי שהיא תשבר מתישהו ובעיקר ממישו. לפני שהיא הכירה את גורם המשבר היא התיחסה מאוד בקלות לכל הקטעים האלו וגם גורם המשבר בעצמו היה על "אולי" אצלה. אך ברגע שהוא שינה את ההתיחסות שלו, שלא היית רגילה אליה. זה גרם לה למשו, משו חזק. והמשו חזק הזה היה צריך מזמן לעבור, אם כל הסבל שהוא גרם לה. אך כנראה היא בעלת נפש מזוכיסטית אם היא עדיין מוצאת בו דברים להתפס במקום לשנוא אותו שנאה טהורה שתגרום לה להתגבר.

 

[Freaking Eyes]

היא שונאת אותו.

אבל הגבול בין השנאה לאהבה הוא ממש דק. והוא נתן לה לצלול לתחושב חדשה ולא מוכרת. המשהו הזה זה רגש. אהבה. משהו שהיא לא חשה כלפי מישהו בעבר. זה בסדר שהיא תשבר,לא? היא אנושית.