משו שקשה היה לכתוב..

JAVGEN

New member
משו שקשה היה לכתוב..

היא הביטה במראה… הדמות שהשתקפה שם הייתה לא אותה דמות שהיא נהגה לראות לאורך השנים. קמט אחר קמט.. קמט אחר קמט.. עיניה ריקות ומלאות כאב.. כל המערכות כושלות. עומדת לבדה.. מול התליין. לא מוכנה להרפות מהחבל. נתפסת בכל כוחה.. ורק ממלמלת שהכל יהיה בסדר.. רק תקווה.. זה מה שמחזיק אותה בחיים. כל דקה שחולפת היא כמו גרדום שיורד.. לאט לאט. טיפול אחר טיפול, טיפול אחר טיפול. לא נותר בה יותר כוח.. אבל היא לא תוותר, יותר מדי לעזוב. יותר מדי אנשים להרוג. ושוב היא לבד.. מדפדפת מתוכנית אחת לאחרת, מיום ליום. ומחכה לדף… דף החיים. דף שיראה שהחיים ממשיכים.. שזה אפשרי לנצח. או יותר נכון לא להפסיד… את החיים. גופה הדקיק לא מחזיק את בגדיה הדהויים, שמה איפור, מסדרת שיער, כמו כל אישה אחרת . הכל רק מסכה, מסכה לכאב, מסכה לסבל. והנה עוד יום עבר… ועוד יום.. תיק תק.. תיק תק.. הכל יהיה בסדר.. החיים ממשיכים.
 

Michallllllllll

New member
מ ה מ ם! כתבת כ"כ יפה והכנסת אותי מ

מש לעולם שלך.. לחלק קצת התחברתי.. זה נפלא שאת לא מאבדת תקווה ושהוצאת את זה אפילו שהיה קשה! היצירה הזאת עם כל העצב שבה זועקת המון כוחות.. ואת כותבת ממש נוגע.. מעבירה בצורה יפיפיה את הרגשות למילים. אהבתי!
 

JAVGEN

New member
אממ, זאת לא את, זה אתה.

אני בן, ורשמתי לא עצמי.
 
למעלה