דיוגנס מסינופה
New member
משחקי הכס של טלטייל - ביקורת
טוב, אז פרק 6 הסתיים, שיחקתי בו, ומצאתי את הזמן לכתוב ביקורת.
בסיכומו של דבר, מדובר במשחק טוב. הוא מביא יפה את האווירה של הסדרה והספרים (הוא מבוסס על גרסת הסדרה, אבל כמו שהסדרה מהנה יותר עבור קורא ספרים מאשר עבור מי שלא מכיר, כך המשחק יהיה מהנה יותר עבור מי שקרא).
המשחק מיועד למי שצפה לפחות בעונה 4 של הסדרה או קרא את סופת החרבות, ועוסק במאבק ההישרדות של בית פורסטר, בית זוטר שנשבע אמונים לבית גלובר (שבתורו נשבע אמונים לבית סטארק), ואפילו מוזכר בחצי משפט בספר החמישי, תוך שהוא מזוהה בטעות כשבט הררי ולא כבית אצולה רגיל. הפורסטרים וגורלם מזכיר מאוד את זה של הסטארקים: יש מקבילות ברורות בין אדארד סטארק לגרגור פורסטר, בין קייטלין סטארק לאליסה פורסטר, בין רוב סטארק לרודריק פורסטר, בין סאנסה סטארק למירה פורסטר וכן הלאה בהמשך המשפחה, ואפילו בין ג'ון סנואו לגארד טאטל. במהלך העלילה חלק מהדמויות מקבלות חיים משלהן, וגורל שונה מזה של משפחת פורסטר, אבל עדיין מאוד ברור שהמשחק מנסה לחבר אותנו לדמויות דומות לסדרה במטרה שנזדהה איתן כמו שאנחנו מזדהים עם הסטארקים. זה כל כך שקוף שזה בפני עצמו יכול דווקא לגרום את ההיפך.
המשחק הוא קווסט מהדור המודרני, זה שפתרון החידות בו הוא שולי והעלילה וההחלטות הן הפן המרכזי. פה נעוצה נקודת החוזק ונקודת החולשה כאחד של הסדרה:
נקודת החוזק, כי המשחק עושה עבודה נהדרת בהכנסת השחקן לאווירה, והשחקן נדרש לבחור בחירות שמרגישות הרות גורל בתוך המשחק. השחקן לחלוטין חש כמו מי שגורלו של בית קטן בווסטרוז נתון בידי כוחות גדולים ממנו, בדרך כלל יהיה מדובר בדמויות מרכזיות יותר או פחות מהסדרה, ובדרך כלל חורצי הגורלות הם אנשים כמו סרסיי לאניסטר או ראמזי סנואו, אנשים גחמניים במקרה הטוב ופסיכוטיים במקרה הרע. אי אפשר לדעת איך לרצות אותם, ואפילו לא אם אפשר לרצות אותם. כדי להוסיף ללחץ, החלטות צריכות להתקבל בלחץ זמן, לכל דיאלוג יש זמן מוגבל לתגובה.
נקודת החולשה, כי האפשרות של יוצרי המשחק לסעף את עץ האפשרויות הנובעות מכל בחירה מוגבלת. אי אפשר ליצור יותר מדי קווי עלילה מקבילים. למרות הלחץ הרב שנוצר תחושתית, קווי עלילה שונים מתאחדים, לפעמים בתירוצים קלושים, וכנראה שרק לשתי בחירות במהלך המשחק ישנה משמעות ביצירת קו עלילה שונה משמעותית בפרק הזה, ואולי עוד שתיים-שלוש בחירות שיכולות להביא לקווי עלילה נפרדים במשחק הבא.
מה שמביא אותנו לחולשה אחרת: אף על פי שהוכרז מראש על משחק בן שישה פרקים, ההצלחה הכלכלית הביאה את טלטייל להכריז שתהיה עונה שניה, והעלילה של המשחק הזה בסוף הפרק השישי נותרת פתוחה, כדי לאפשר את ההמשך בעונה הבאה. זה נותן טעם של סחיטת מזומנים יותר מאשר מחוייבות לנרטיב (קצת כמו הבחירה של HBO להאריך את משחקי הכס ליותר משבע עונות. זה פוגע בעצם עשיית ועלילת הסדרה, במיוחד כשלג'ורג' מרטין עצמו יש נרטיב ברור מאוד שהוא רוצה להעביר).
למרות זאת, מדובר בעלילה מותחת וסוחפת, אפשר לפגוש את הסדרה בעלילה נפרדת אך מזכירה אותה מאוד ברוחה, הגרפיקה טובה ואני אישית לא התנסיתי יותר מדי בבאגים בתחום. אני מוכרח גם לציין שמהבחינה הטכנית, מנגנון ההגנה נגד העתקות עושה עבודה הפוכה משהוא אמור: הוא פוגע בעיקר במשתמשים הלגיטימיים וכמעט שלא פוגע בפיראטים. אני שילמתי על המשחק, ואני מאמין שהמחיר סביר עבור הזמן וההנאה, אבל הטיפול בפניה שלי לכשל טכני בהורדת קבצי המשחק בצורה לגיטימית עדיין מתמשך, ובינתיים פשוט הורדתי את המשחק ושיחקתי בו פיראטית ללא נקיפות מצפון, עד שהדרך הלגיטימית תתאפשר.
עוד בעיה טכנית היא חוסר האפשרות להריץ דיאלוגים או לדלג על קטעי קישור. אישית, אני נהנה מחקירת אפשרויות במשחקים, והצורך לצפות במשך זמן רב בקטעים שאני כבר יודע אותם בעל פה מרוב שצפיתי בהם מעיק. חשוב לציין בהקשר הזה שלבחירות שנראות משמעותיות אולי אין השפעה על קו העלילה המרכזי, אבל לאמירות שנראות שוליות ישנה השפעה על פרטים מסויימים וקטנים, שלא משפיעים על העלילה אבל מוסיפים לאווירה. לצורך העניין ובלי יותר מדי ספוילרים, גיליתי ששורות דיאלוג שנראות לא חשובות בין אחד הגיבורים לאחת הגיבורות בפרק 2 יכול לתת או למנוע מהשחקן תמונה רומנטית של הגיבור והגיבורה במיטה בפרק 5. אבל הייתי צריך לצפות שוב בשעות של דיאלוגים וקטעי מעבר רק כדי לגלות את זה.
לסיכום, הייתי נותן למשחק ציון טוב, אבל לא מצויין. המשחק מתאים למי שמכיר את העלילה ואוהב את העולם, אבל לא מתאים למי שמחפש בעיקר אקשן. לא שהמשחק נטול אקשן - האקשן פשוט יותר ויזואלי והשחקן יותר צופה בו מאשר מנהל אותו.
טוב, אז פרק 6 הסתיים, שיחקתי בו, ומצאתי את הזמן לכתוב ביקורת.
בסיכומו של דבר, מדובר במשחק טוב. הוא מביא יפה את האווירה של הסדרה והספרים (הוא מבוסס על גרסת הסדרה, אבל כמו שהסדרה מהנה יותר עבור קורא ספרים מאשר עבור מי שלא מכיר, כך המשחק יהיה מהנה יותר עבור מי שקרא).
המשחק מיועד למי שצפה לפחות בעונה 4 של הסדרה או קרא את סופת החרבות, ועוסק במאבק ההישרדות של בית פורסטר, בית זוטר שנשבע אמונים לבית גלובר (שבתורו נשבע אמונים לבית סטארק), ואפילו מוזכר בחצי משפט בספר החמישי, תוך שהוא מזוהה בטעות כשבט הררי ולא כבית אצולה רגיל. הפורסטרים וגורלם מזכיר מאוד את זה של הסטארקים: יש מקבילות ברורות בין אדארד סטארק לגרגור פורסטר, בין קייטלין סטארק לאליסה פורסטר, בין רוב סטארק לרודריק פורסטר, בין סאנסה סטארק למירה פורסטר וכן הלאה בהמשך המשפחה, ואפילו בין ג'ון סנואו לגארד טאטל. במהלך העלילה חלק מהדמויות מקבלות חיים משלהן, וגורל שונה מזה של משפחת פורסטר, אבל עדיין מאוד ברור שהמשחק מנסה לחבר אותנו לדמויות דומות לסדרה במטרה שנזדהה איתן כמו שאנחנו מזדהים עם הסטארקים. זה כל כך שקוף שזה בפני עצמו יכול דווקא לגרום את ההיפך.
המשחק הוא קווסט מהדור המודרני, זה שפתרון החידות בו הוא שולי והעלילה וההחלטות הן הפן המרכזי. פה נעוצה נקודת החוזק ונקודת החולשה כאחד של הסדרה:
נקודת החוזק, כי המשחק עושה עבודה נהדרת בהכנסת השחקן לאווירה, והשחקן נדרש לבחור בחירות שמרגישות הרות גורל בתוך המשחק. השחקן לחלוטין חש כמו מי שגורלו של בית קטן בווסטרוז נתון בידי כוחות גדולים ממנו, בדרך כלל יהיה מדובר בדמויות מרכזיות יותר או פחות מהסדרה, ובדרך כלל חורצי הגורלות הם אנשים כמו סרסיי לאניסטר או ראמזי סנואו, אנשים גחמניים במקרה הטוב ופסיכוטיים במקרה הרע. אי אפשר לדעת איך לרצות אותם, ואפילו לא אם אפשר לרצות אותם. כדי להוסיף ללחץ, החלטות צריכות להתקבל בלחץ זמן, לכל דיאלוג יש זמן מוגבל לתגובה.
נקודת החולשה, כי האפשרות של יוצרי המשחק לסעף את עץ האפשרויות הנובעות מכל בחירה מוגבלת. אי אפשר ליצור יותר מדי קווי עלילה מקבילים. למרות הלחץ הרב שנוצר תחושתית, קווי עלילה שונים מתאחדים, לפעמים בתירוצים קלושים, וכנראה שרק לשתי בחירות במהלך המשחק ישנה משמעות ביצירת קו עלילה שונה משמעותית בפרק הזה, ואולי עוד שתיים-שלוש בחירות שיכולות להביא לקווי עלילה נפרדים במשחק הבא.
מה שמביא אותנו לחולשה אחרת: אף על פי שהוכרז מראש על משחק בן שישה פרקים, ההצלחה הכלכלית הביאה את טלטייל להכריז שתהיה עונה שניה, והעלילה של המשחק הזה בסוף הפרק השישי נותרת פתוחה, כדי לאפשר את ההמשך בעונה הבאה. זה נותן טעם של סחיטת מזומנים יותר מאשר מחוייבות לנרטיב (קצת כמו הבחירה של HBO להאריך את משחקי הכס ליותר משבע עונות. זה פוגע בעצם עשיית ועלילת הסדרה, במיוחד כשלג'ורג' מרטין עצמו יש נרטיב ברור מאוד שהוא רוצה להעביר).
למרות זאת, מדובר בעלילה מותחת וסוחפת, אפשר לפגוש את הסדרה בעלילה נפרדת אך מזכירה אותה מאוד ברוחה, הגרפיקה טובה ואני אישית לא התנסיתי יותר מדי בבאגים בתחום. אני מוכרח גם לציין שמהבחינה הטכנית, מנגנון ההגנה נגד העתקות עושה עבודה הפוכה משהוא אמור: הוא פוגע בעיקר במשתמשים הלגיטימיים וכמעט שלא פוגע בפיראטים. אני שילמתי על המשחק, ואני מאמין שהמחיר סביר עבור הזמן וההנאה, אבל הטיפול בפניה שלי לכשל טכני בהורדת קבצי המשחק בצורה לגיטימית עדיין מתמשך, ובינתיים פשוט הורדתי את המשחק ושיחקתי בו פיראטית ללא נקיפות מצפון, עד שהדרך הלגיטימית תתאפשר.
עוד בעיה טכנית היא חוסר האפשרות להריץ דיאלוגים או לדלג על קטעי קישור. אישית, אני נהנה מחקירת אפשרויות במשחקים, והצורך לצפות במשך זמן רב בקטעים שאני כבר יודע אותם בעל פה מרוב שצפיתי בהם מעיק. חשוב לציין בהקשר הזה שלבחירות שנראות משמעותיות אולי אין השפעה על קו העלילה המרכזי, אבל לאמירות שנראות שוליות ישנה השפעה על פרטים מסויימים וקטנים, שלא משפיעים על העלילה אבל מוסיפים לאווירה. לצורך העניין ובלי יותר מדי ספוילרים, גיליתי ששורות דיאלוג שנראות לא חשובות בין אחד הגיבורים לאחת הגיבורות בפרק 2 יכול לתת או למנוע מהשחקן תמונה רומנטית של הגיבור והגיבורה במיטה בפרק 5. אבל הייתי צריך לצפות שוב בשעות של דיאלוגים וקטעי מעבר רק כדי לגלות את זה.
לסיכום, הייתי נותן למשחק ציון טוב, אבל לא מצויין. המשחק מתאים למי שמכיר את העלילה ואוהב את העולם, אבל לא מתאים למי שמחפש בעיקר אקשן. לא שהמשחק נטול אקשן - האקשן פשוט יותר ויזואלי והשחקן יותר צופה בו מאשר מנהל אותו.
