../images/Emo220.gif
אני יודעת שכבר אמרתי את זה, אבל שירים ליואל הרס לי ת'חיים
. ואנמק שוב: לא הקשבתי לו כזה הרבה. באמת, הוא ממש לא נטחן אצלי (אני לא רוצה שזה יהיה כמו סכין שהשתמשו בה יותר מדי ואז היא קהתה ולא חותכת יותר
שרונה תהיה לי הסכין |גרוסמן|) גם אין לי כוח להקשיב לו שוב ושוב מהתחלה עד הסוף, הוא אמנם קצר, אבל זה מתיש בכלכך הרבה מובנים אחרים
. אבל כך או כך, כל הזמן מתנגנים לי שירים משם בראש, כל פעם משהו אחר, ואני לא יכולה לדעת מאיפה זה יבוא לי או מתי
זה כמו פלאשבקים של PTSD, אבל רק הקול, בלי התמונה
. זה כמו שמישהו כבר כתב פה (
) זה אלבום שלא מרפה גם כשהוא לא מתנגן, כשעושים דברים אחרים. וכשאני כן מקשיבה לו, כל פעם אני מגלה בו דברים חדשים, שלא שמתי לב אליהם. זה אלבום שצריך לתת לו כמה שמיעות, לא רק בגלל שהוא קשה לעיכול, אלא בגלל שפשוט אי אפשר לתפוס הכל בבת אחת. יש כלכך הרבה דברים שצריך להתמקד בהם- המילים, המוזיקה, הקונספט. והשירים האחרונים באמת הכי עצובים. פתאום ב"איש לא גבוה" אני רואה את הבית אבות של סבא שלי, עם "את התה מגישים בחמש ושלושים, יש הפעלות באגפים הקשים" (מגישים שם את התה ב-4:00, ואף פעם לא הבנתי בשביל מה לעזאזל מביאים להם מישהו שינגן בפסנתר או יראה להם חיות. מה הטעם..? אותי הוא כבר לא תמיד זיהה, אז את התוכי..?), ובעיקר "פעם היית מישהו אהוב, מישהו חיכה לך בבית". וכל הבית שאחריו. אם האלבום הזה היה יוצא חודש וחצי לפני שיצא, הייתי שמה את השיר הזה בהלוויה שלו. אולי אז הייתי בוכה. ובעיקר בשירים האחרונים, שם יש פחות מוזיקה קצבית ושמחה יותר, יש קטעים שרק הקול שלה מחזיק אותם, כמו "הסולם" או "חיילים אלמונים", והמוזיקה היא מן ליווי עדין כזה, וזה נשמע כ"כ שביר, אבל הקול שלה לא נשבר שם, למרות שזה אולי היה מתבקש, עם התכנים האלה. [ואני אוהבת שרוב השירים בו קצרים. יש לי קוצים בתחת, כלומר, נטייה להשתעמם מהר, לא לשרוד 4-5 דקות של שיר, אלוהים יודע כמה זמן לקח לי לשמוע את "המעיין הזוהר" על כל כמעט-7-דקותיו (פעם בכלל לא הצלחתי, כשהקוצים שלי היו קוצים
). ורוב השירים באלבום הזה הם קצרים, וזה מתאים, גם בגלל שצריך לשמוע אותם ברצף, וגם בגלל שזה דווקא עושה אותם חזקים יותר (לא צריך יותר מ-30 שניות ב"סולם ||" בשביל שזה יעשה את העבודה). הקטע היותר ארוך, "אם תלך לשם", גם לא "נמרח" או משהו כזה, אין שם אף שיר שנמרח, ואני גם מאלה שחושבים שהקטע האינסטרומנטלי בסוף מוסיף לו. את מה שאי אפשר תמיד להגיד במילים, המוזיקה עושה, זאת נקודת המפנה, ואחריה מתחיל החצי השני, אחרי שמשהו נורא קרה לו ליואל].
חולמים להיות היוצרים של הפאקמן של שנות האלפיים? הערב בשעה 20:00 פורום פיתוח משחקי מחשב יארח את איתן מאג'ר, מעצב משחקי מחשב ומורה לעיצוב משחקים בתכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב בשנקר. איתן מאג'ר ישיב על שאלותיכם על תכנית הלימודים בשנקר המציעה מגוון התמחויות בתחום עיצוב משחקי מחשב. בואו לשרשר את שאלותיכם: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1106&MessageId=130232309
רוצים לזכות בכרטיס זוגי להופעה של ערן צור בלבונטין 7 ? ענו על חידון קצר בפורום ערן צור ואולי תוכלו להיות שם! http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1252&MessageId=130238268
