משחק האמת והשקר?

[dory141]

משחק האמת והשקר?

האם, במגע שלכם ושלכן עם בני משפחה, בני זוג, חברים לעבודה ובאופן כללי, אתם מעדיפים שיגידו לכם את האמת בפרצוף (ולא משנה באיזה נושא) או שלפעמים אתם רוצים שיניחו לכם, או שייתנו לכם לחיות באשלייה שהמצב לא כזה נורא ויתנו לכם ליטוף (גם אם לא פיסי)? אם אני שייך לקבוצה השנייה (לאחרונה ביותר ויותר מצבים) זה אומר, שמשהו לא בסדר אצלי, או השתבש באיזשהו שלב בחיים? ומה עושים עם אדם (שהוא במקרה קרוב משפחה ), שלא מסוגל ליפות ושרמת הביקורתיות שלו גבוהה משל האדם הממוצע? ושכל ניסיון לבקש ממנו למתן את הביקורת היא "סתימת פיות"?

 

[dory141]

זו שאלה שאני שואל מסיבה מסוימת

אני שייך למין הגברי, שאמור "לקחת הכל באיזי", לא להתרגש מקצת ביקורת ולהיות מסוגל לקבל אותה "כמו גבר". אם הייתי אישה (אלא אם הייתי מאוד בטוח בעצמי), כנראה שלא הייתי מעלה את השאלה. ולא, אין לי כוונות לשנות מין...

 

[אופירA]

זה אומר שאתה מאוד אנושי

ושום דבר לא משובש בכך שאתה אנושי.

צריך להסביר לאדם הביקורתי באריכות רבה, ועם הרבה דוגמאות, למה כל דבר שאומרים צריך להגיד בצורה שלא פוגעת וביקורתית. להסביר לו שלא מדובר בלסתום לו את הפה, אבל כן מדובר בלסנן כל מה שהוא רוצה להגיד, כדי לא לפגוע, בבחינת "מה שאתה לא רוצה שיעשו לך, אל תעשה לזולתך".
להדגים לו כל אמירה שלו - האם הוא היה שמח לשמוע את זה מזולתו שחשוב לו? בכנות אמיתית.
להדגים לו שלא כל דבר צריך להגיד בהכרח. וזה שהוא נדרש לא להגיד, זה לא לסתום לו את הפה מלהתבטא, אלא כן לעצור אותו מלפגוע.
וכן, אם אתה פוגע בדיבור מסוים, אז כן, אסור לך להגיד אותו. חובה עליך לסתום את הפה שלך. אכן כן. בהחלט יש מקום לסתימת פה באינטרקציה בין בני אדם שאוהבים ולא רוצים לפגוע.

 

[dory141]

צר לי, אך הקרב אבוד מראש

אני אדם אופטימי, אבל זה כמו לדבר על הקיר. הוא גדל במשפחה חד-הורית לניצולת שואה (אני מדבר על אבא שלי וסבתא שלי, כן?) , ושם להיות ביקורתי היה כמעט ציווי. זה לא שלא היו צחוקים ודברים כיפיים, כפי שהוא עצמו סיפר לי, אבל כל הסיפור הזה של רגישות לאחרים (באופן אירוני- בעיקר לקרובי משפחה) לא היה חשוב במיוחד. הוא תמיד בטוח שיסלחו לו על כל דבר ולכן מרשה לעצמו. מבחינתי נימוס הוא רידוד של הרגשות האנושיים - ובין בני משפחה, זה סוג של זיוף. שוב, הוא מאוד אוהב אותי אבל הוא פשוט למד להתנהג כך ואינו יכול אחרת. אני מצד אחד לא רוצה לחנך אותו, כי זה לא תפקידי ואני אכשל בכך אם אנסה, אבל כבר נמאס לי להיות שנים בכזו מגננה על כל דבר שהוא אומר לי . זה קצת מכביד.

 

[שחר חרישי]

אם אינך יכול לשנות אותו - נסה לשנות את עצמך.

"להתמגן". קח את הנושאים שבהם הוא מעביר עליך ביקורת, ונסה לבחון בינך לבין עצמך אם יש משהו בדבריו ואם אתה מסכים לביקורת, ואם היית רוצה או לא לשנות משהו בקשר לזה. ואחרי שדנת בינך לבינך והגעת למסקנות - תעמוד מאחריהן, ותרגיש טוב עם עצמך ועם ההחלטות שקיבלת.
סתם לדוגמה, אבא שלי נוהג לציין מדי פעם את דעתו על הגזרה שלי. זו לא דעה מחמיאה, והוא חושב שההערות שלו הן לטובתי, מתוך אכפתיות. בהצלחה הייתי נעלבת ולוקחת ללב, אחר כך עשיתי קצת חושבים עם עצמי והגעתי למסקנה שאכן, אני לא מצטיינת בגזרה של דוגמנית. ושכן יחמיא לי יותר אם יהיו עלי כמה קילו פחות. ושלמרות זאת כרגע אין לי פניות לקחת את זה על עצמי כפרוייקט כי יש לי מספיק על הראש וזו לא העדיפות הכי גבוהה שלי, וזה יצטרך לחכות. זהו. אחרי שהגעתי למסקנה הזאת - אני יכולה להקשיב לאבא שלי בנימוס כשהוא מספר לי מה דעתו על המראה שלי, ולא להרגיש מאויימת כהוא זה, כי אני יודעת מה *דעתי* בנושא, והיא תקפה בעיני יותר מדעתו.
אולי תנסה ללכת בכיוון הזה? זה יכול לעזור!

 

[אופירA]

לך היה ברור מאוד שמדובר על אביך

על דעתי זה כלל לא עלה. חבל שאינך מפרט פרטים כל כך חשובים כבר בנתונים הראשוניים, כי זה משנה לחלוטין את התמונה.

יחסינו עם ההורים משליכים על האני שלנו, שזה אומר פוגעים בדימוי העצמי שלנו. איננו יכולים לוותר על דימוי עצמי חיובי, ולכן עלינו לשקול במקרים כאלה אם נכון לנתק את הקשר עם ההורה הפוגע, כדי לשקם את הדימוי העצמי והקשר שלי עם עצמי.

במקרה שהפגיעה אינה כה קשה שמצריכה ניתוק קשר, אז כן צריך להסביר שוב ושוב, לבקש. וגם לעבוד על עצמך להבין, להתעלם, להתייחס אחרת, לשנות פרשנות בלב שלך. אם אתה מכיר בעומק לבך שאבא לא יכול אחרת, לא מסוגל, זה יכול לשנות את הפרשנות שלך באופן שלא יפגע בך. זה יכול לגרום לך להבין שאתה לא צריך להיות במגננה. פשוט אינך מקבל מה שהוא אומר, והולך הלאה.

אבל אם אינך יכול להיות שלא במגננה, צריך לשקול ברצינות הפחתת הקשר למינימום ואפילו ניתוקו.

 

[dory141]

אלה לא פגיעות שמצדיקות ניתוק, אולי צמצום

או תחימת גבולות יותר ברורים מצדי, אבל תודה בכל מקרה.

 

[לאורה101]

היי לך דורי

תגיד, אולי אנחנו אחים במקרה?
גם לי יש אבא ביקורתי ברמות שגודל ע"י אם יחידנית ניצולת שואה, כנראה שזה באמת בגנים

בכל מקרה לשאלתך הראשונה, אני אישית מעדיפה שיגידו לי דברים ישירות ובפנים.
א ב ל. מה שאבי עושה, ואני מניחה שגם אביך, זה להנמיך אותי לגמרי ולבקר כל דהר, אבל ממש כל דבר שאני עושה. ' למה ככה ולמה לא אחרת, למה לא עשית, למה כן עשית וכו' וכו''
זה ממש מתיש ובדיעבד גרם לכך שלא רציתי שיבואו, הוריי, לביתי כי כל פעם אבי היה מעיר על הסדר והניקיון בבית ומעווה את פרצופו. כשעניתי לי שככה זה טוב לי ונוח לי הוא אמר שהוא לא מכיר אותי ככה

כאילו הוא מכיר אותי יותר טוב משאני מכירה את עצמי.
תראה, לפני זמן מה עמדתי בפני ניתוח כלשהו ובעזרת אחי, שהוא מטפל במקצועו, וגם כמובן מכיר את הנפשות הפועלות, עזר לי לנסח לאבי מכתב שבו ביקשתי ממנו להפסיק עם הביקורתיות הזו מכיוון שאני אמורה לרכז כוחות ואנרגיות בניתוח, ההחלמה וה'אחרי' ושאם הוא ממש מרגיש חייב להעיר שירשום את הדברים בצד וירטה לי אותם אח"כ. הוא קיבל המייל, מעולם לא ענה לי עליו א ב ל ההתנהגות שלו השתנתה קצת, הוא הפסיק עם ההערות ונהיה יותר רגיש ומחבק וקרוב.
כמובן שבמכתב ציינתי שאני יודעת שהוא אוהב אותי ואני אותו ודהכוונות שלו טובות אבל הביצוע מזיק יותר ממועיל.
במסגרת ההכנות שלי לניתוח הנל, אני מיוזמתי, בזמני החופשי, לאט לאט, סידרתי את המטבח, שכל הזמן היה מוקד להערותיו, ואת חדר האמבטיה, ואת הארונות.
עשיתי את זה עבור עצמי ולא עקב הערותיו והראתי לו שהדברים צריכים לבוא ממני ולא כתגובה להערות הנבזיות שלו.
ד.א. אני מבינה את הסטיגמה המאצ'ואית של הגברים שאסור להם להביע רגשות או להיפגע אבל לדעתי כבר אנחנו בשלב אחר בהתפתחות האנושית וזה פחות חשוב וקריטי. אתה בהלחט יכול לבטא את עצמך בכל דרך וגם להראות את הצד הרך והפגיע לעיתים שלך.
מקווה שתוכל לעמוד מול אביך באיזושהי דרך ולהביע בפניו את מורת רוחך.
בנוסף עוד טיפ קטן מהמטפלת שלי, וכמו שציינו לפני, תנסה בעייני רוחך לשנות את התדמית אביך , לדוגמא להגחיך אותו ,מלשון מגוחך, תדמיין אותו כדמות מצחיקה ומגוחכת ושכל מילותיו הם בעלות משמעות מצחיקה ולא רצינית. לחלופין אתה יכול לרחם עליו במחשבותיך במובן של 'נו טוב, מה הוא כבר מבין, ומה הוא כבר יודע מהחיים וכו''
זה עוזר.
בהצלחה

 

[בת האש]

תלמד להציב גבולות

אתה בסדר, אבא שלך לא. תלמד להציב לו גבולות, לקטוע ביקורת באיבה. אם ההתנהגות שלו פוגעת בך, תלמד לצמצם אינטראקציה, וללכת. אני מכירה כמה אנשים שעזבו ארוחה משפחתית אחר שהמשפחה המשיכה בהתנהלות כלשהי שהם ביקשו להפסיק, והם נדרשו לעשות את זה פעם אחת בלבד. אחרי זה המפחה למדה לכבד את הבקשות שלהם.
&nbsp
ומהצד שני - אל תקנה את הסיפור שלו. בהתחלה כשקראתי באתי להגיד שאני מהקבוצה הראשונה, ואני בעד האמת בפנים. רק ש"האמת בפנים" זה ממש לא אותו הדבר כמו ביקרותיות. ביקורתיות היא תמיד חלק מהאמת. זה העובדות, מתובלות בהמון המון המון שיפוטיות. והשיפטיות הזו היא סתם דעה, לא האמת.
&nbsp
כך שלי נשע שאבא שלך מצדיק את ההתנהגות המגעילה שלו והחוסר הכישורים חברתיים בכל מיני תירוצים, כשהאמת היא שהוא לא רוצה להתאמץ ולשנות הרגלים ישנים כדי להגיד את אותו התוכן בדיוק בצורה פחות פוגעת (שלא לדבר על ללמוד מתי עדיף לשתוק - זו מיומנות מורכבת שאני עדיין לא למדתי עד הסוף).
אתה ממש לא חייב להאמין לתירוצים האלו ולהתייחס אליהם כאילו הם המציאות.
&nbsp
בפעם הבאה, נסה לנסח את השאלה כך:
&nbsp
אתם מעדיפים שיגידו לכם את האמת בצורה מגעילה ושיפוטית במיוחד, או שאתם מעדיפים שיגידו לכם את האמת בצורה אמפתית וחומלת?
&nbsp
<וכדאי גם לזכור שאת האמת יודע רק אלוהים, בכל מקרה אנחנו יודעים רק חלק מהאמת, והבחירה על איזה חלק מהאמת לתת את הדגש היא תמיד שלנו.>

 

[אשת הקצין הצרפתי]

לא כל דבר בוטה שאומרים זה 'אמת'

יש אמת שלו, שלך, שלה. לחיות באשליה, זה לא חייב להיות לא-אמת. זו אמת במימד אחר. אמת שמתאימה לך.