משחק הציטוטים...
אני מביא ציטוט מספר - ואתם אומרים לי בדיוק מאיזה ספר זה לקוח!!! ובכן, קבלו... <<<תחילת הציטוט>>> ואז הגעתי לידי החלטה. קמתי ועמדתי ואמרתי בקול, שאין לי כל חשק להתעסק עם הדייר, תהיה צורתו אשר תהיה. החלטתי לוותר על כל העסק ולשוב לביתו של דון חואן, ומשם - הביתה. דון חואן אמר שאין לו כל בעיה עם ההחלטה שהחלטתי, ופנינו לשוב לביתו. מחשבותי החלו מתרוצצות בי כבמחול שדים. האם נכון הוא המעשה שאני עושה? האם אני בורח על שום שאני מפחד? מיד מיהרתי למצוא צידוק הגיוני להחלטתי כהחלטה הנכונה והבלתי נמנעת. אחרי ככלות הכול, ניחמתי את עצמי, הרי איני מעוניין ברכישות, ומתנותיו של דייר כמוהן כרכישת רכוש. ואז הלמו בי הספק והסקרנות. הרי אוכל לשאול את הממרה-את-המוות שאלות רבות כל-כך. לבי החל פועם בכוח רב, עד כי חשתי שהוא חובט בי בתוך בטני. פתאום היו הפעימות לקולו של השליח. הוא הפר את הבטחתו שלא להתערב עוד, ואמר שכוח שאין לו שיעור מחיש את פעימות לבי כדי להשיב אותי אל הכנסייה; הליכה זו אל ביתו של דון חואן היא הליכה אל מותי. עמדתי מלכת ומיהרתי לחזור באוזניו של דון חואן על המלים שאמר השליח. "זה נכון?" - שאלתי. "אני חושש שכן." הודה במבוכה. "מדוע לא אמרת לי בעצמך, דון חואן? אתה מוכן להניח לי למות מפני שאתה חושב שאני פחדן?" - כך שאלתי בחימה שפוכה. "לא היית מת ככה סתם, בן רגע. לגוף האנרגיה שלך יש משאבים אין-סופיים. והמחשבה שאתה פחדן לא עלתה על דעתי מעולם. אני מכבד את החלטותיך, והמניעים שמאחוריהן מעניינים אותי כשלג דאשתקד. "הגעת לקצה הדרך, ממש כמוני. ובכן, היה נגואל אמיתי. אל תתבייש במה שאתה. אני חושב שלו היית פחדן, היית מת מפחד כבר לפני שנים. אבל אם אתה פוחד לפגוש בממרה-את-המוות, לך אל מותך, ואל תפגוש בו. אין זו בושה." <<<סוף ציטוט>>> ובכן...?
אני מביא ציטוט מספר - ואתם אומרים לי בדיוק מאיזה ספר זה לקוח!!! ובכן, קבלו... <<<תחילת הציטוט>>> ואז הגעתי לידי החלטה. קמתי ועמדתי ואמרתי בקול, שאין לי כל חשק להתעסק עם הדייר, תהיה צורתו אשר תהיה. החלטתי לוותר על כל העסק ולשוב לביתו של דון חואן, ומשם - הביתה. דון חואן אמר שאין לו כל בעיה עם ההחלטה שהחלטתי, ופנינו לשוב לביתו. מחשבותי החלו מתרוצצות בי כבמחול שדים. האם נכון הוא המעשה שאני עושה? האם אני בורח על שום שאני מפחד? מיד מיהרתי למצוא צידוק הגיוני להחלטתי כהחלטה הנכונה והבלתי נמנעת. אחרי ככלות הכול, ניחמתי את עצמי, הרי איני מעוניין ברכישות, ומתנותיו של דייר כמוהן כרכישת רכוש. ואז הלמו בי הספק והסקרנות. הרי אוכל לשאול את הממרה-את-המוות שאלות רבות כל-כך. לבי החל פועם בכוח רב, עד כי חשתי שהוא חובט בי בתוך בטני. פתאום היו הפעימות לקולו של השליח. הוא הפר את הבטחתו שלא להתערב עוד, ואמר שכוח שאין לו שיעור מחיש את פעימות לבי כדי להשיב אותי אל הכנסייה; הליכה זו אל ביתו של דון חואן היא הליכה אל מותי. עמדתי מלכת ומיהרתי לחזור באוזניו של דון חואן על המלים שאמר השליח. "זה נכון?" - שאלתי. "אני חושש שכן." הודה במבוכה. "מדוע לא אמרת לי בעצמך, דון חואן? אתה מוכן להניח לי למות מפני שאתה חושב שאני פחדן?" - כך שאלתי בחימה שפוכה. "לא היית מת ככה סתם, בן רגע. לגוף האנרגיה שלך יש משאבים אין-סופיים. והמחשבה שאתה פחדן לא עלתה על דעתי מעולם. אני מכבד את החלטותיך, והמניעים שמאחוריהן מעניינים אותי כשלג דאשתקד. "הגעת לקצה הדרך, ממש כמוני. ובכן, היה נגואל אמיתי. אל תתבייש במה שאתה. אני חושב שלו היית פחדן, היית מת מפחד כבר לפני שנים. אבל אם אתה פוחד לפגוש בממרה-את-המוות, לך אל מותך, ואל תפגוש בו. אין זו בושה." <<<סוף ציטוט>>> ובכן...?
