משחק רגשות

[nospoon]

משחק רגשות

אהלן. לפני כשנה עמדה בפני החלטה די גדולה לגבי תחומי המקצועי (תיכנות) - ללכת למקום די מפורסם בצבא העוסק במחשבים, או להמשיך עוד שנה באוניברסיטה ולעשות פרויקט גמר דרך הצבא, תוך ידיעה שבמקום בו תעשה את הפרויקט שם תשתלב. עכשיו מבחינתי, תיכנות ומחשב בכלל, זה החיים - זה הPASSION שלי - אני חי נושם את זה, כמו כל ה"חנונים" הכבדים. לא יכול בלי זה. לאחר לבטים רבים,התייעצוית והליכה אחרי האמוציות שלי,החלטתי להמשיך את השנה הנוספת ולעשות פרויקט דרך הצבא (יש לציין שהגעתי עם שאיפות עצומות לפרויקטים ענקיים). סבבה, הימים עברו, והגעתי ליומי הראשון שם בצבא. כשראיתי מה עלי לעשות קצת התבאסתי, וכשדיברתי עם חבר אחר שלי שנמצא ביחידה האחרת שיכולתי להגיע אליה וראיתי ששם טוב יותר, אז הביאוס גדל. יום למחורת המצב הסתדר, ודווקא התחלתי לראות שהמקום ממש טוב.אך לא יודע איפשהו פתאום איבדתי את הרצון לתכנת,ממש לא בא לעשות כלום יותר - קרה לי מצב כזה בעבר, אך את התיכנות תמיד אהבתי בדם, וזה בדר"כ מה שדווקא מוציא אותי מהדכדוך. יום אח"כ הגעתי גם בבאסה, ושוב , איכשהו, לא יודע קראתי כמה ממריצים, תפילות ווואלה זה חזר. אמרו לי שזה בגלל השינוי בסביבה ושהחדות הקוגנטיבית תושפע, ופשוט צריך להמשיך עד שזה יחזור. ובכן זה חזר לתקופה של איזה חודש. אני מבסוט, אוזר כוחות להמשיך לעשות פעולות להתקדמות,ומאון לאון,אני רואה תכנית של אלון גל על כישלון עסקי, ומאז שראיתי את זה ועד היום,התחרפנתי - פתאום חזר הדאון של התיכנות,לא יכול לעשות כלום,ובנוסף גם כל המטרות שלי כמו נמוגו, מרגיש ריקנות. בנוסף נהייתי בן 20 וכן אימי חלתה במחלה כרונית, שהיא כיום בתהליך התאוששות ממנה, מה שעוד יותר הגביר את הדיכאון.כמו כן ביחידה אני רואה שהתוצר שלי לא מי יודע מה עוזר כל כך,לא תורם ברמה שאני הייתי רוצה שזה יתרום. עכשיו אני בן אדם שלא מפחד מדברים שאני רואה בטלווזיה (יודע שצריך להימנע מדברים שלילים כאלה) או שפוחד בדר"כ, בוערת בי :אש של הצלחה" - אני כמו יודע שמה שאני אעשה אני אצליח, וזה באמת קורה אני יודע שהכל במחשבה, ופתאום הכל מתערער - כל תוכנית שאני רואה,כמו מערערת את הביטחון. ואני אדם,שכל דבר מה שהוא עושה בייחוד אם זה בתיכנות - זה מתוך התלהבות אדירה (רושם את השורות האלה עם דמעה בעין ממש). השאלה שלי היא מה הגורמים למצב הזה, ואיך אני יכול לנטרל אותם כדי שלא יחזרו עוד, ולהחזיר לעצמי את התשוקה לתיכנות ולהצלחה? אני לא יכול בלי זה, אני חייב את ההתלהבות הזאת שוב. איך דבר כזה קורה? - זה כמו שכוכב רוק יאבד בפתאומיות עניין במקצועו. אני בן אדם שחייב להיות ראשון פרפקציוניסט,חייב לדעת את מה שאחרים יודעים ויותר. פתאום זה כבה הסיבות היחידות שהעלתי הן: אולי פשוט לדעתי אני רגיל לרמה מסוימת בכיתה שמה אני נחשב די "גאון",אבל לדעעתי זה לא זה, כי קרה כבר שהיו עוד אנשים ברמה שלי ואף יותר ממנה ולא הרגשתי "מאוים". חלק אמרו לי שחיקה - אין מצב מכיון שעוד לא הגעתי למצב שעדבתי כל כך הרבה שאני יכול להגיע למצב הזה. אני מרגיש ששום דבר לא "הלך" ממני, עדיין משהו "בוער", השאלה היא איך ללבות את האש שוב? כמו גם איבדתי את הדחף להשקיע, זה לא אני, אני ממש משתגע מזה, אני מרגיש שאני יורד מהרמה הולך לכיוון ממש שגוי,ואני ממש מתחנן לאישהו משהו שיוכל להחזיר לי את ההרגשה ש שוב, את ההתלהבות שוב. אפילו מוזיקה - צפייה באומנים הגדולים דבר שמביא אותי להרגשה ממש טובה לעשות ולהצליח - דבר שעזר בעבר בעיתות משבר, גם לא עוזר. על פניו אני יודע שהכל פה זה משחק של רגשות, ניסתי אפילו לחפש שיטות בNLP , אך לא מצאתי משהו שאני יכול ליישם. תודה רבה.

 

[יהודה115]

קשר בין עבודה למטרות שחשובות לנו

NOSPOON שלום, אני קצין בצבא בקבע גם בתפקיד בתחום מערכות מידע. קודם כל אני מאוד מזדהה עם התחושות שלך שצריך חיבור למשהו פנימי שדוחף אותנו קדימה, במהלך העבודה שאנחנו עושים, ושקיים קשר חזק בין העבודה למטרות שחשובות לנו. ועם הרצון להרגיש שאנחנו עושים משהו משמעותי ושצריכים את ההשקעה שלנו. אני אישית עכשיו בקבע בדיוק בגלל זה. לגבי מה שכתבת על איבוד הרצון , ואיבוד המוטיבציה והדחף הפנימי להשקיע - אני רוצה להעלות אפשרות (כל עוד אני לא מכיר אותך אישית, זו רק אפשרות ולא יותר מזה), ותגיד אם זה יכול להיות קשור. הצבא זו מסגרת מאוד בעייתית מכמה בחינות (בעיקר בגלל המשמעת שיוצרת נהלים וביקורטיה שאמנם נצרכים מכמה סיבות, אבל זה מקשה, ובמיוחד כשאין עוד הרבה ניסיון והיכרות עם המערכת), וברגע שמגיעים עם הרבה מוטיבציה ותחושת התלהבות בעבודה, ומגיעים למערכת גדולה ומורכבת, ולא בדיוק ברור איך מצליחים לממש את כל הרצון והמוטיבציה שהיו בלימודים של התכנות, זה גורם לספקות ביכולת להגיע למצב של לעבוד בהתלהבות, ולהרגיש חיבור לדברים שאנחנו עושים. ברור לי שזה יותר מורכב, אבל אולי יתכן שמה שכתבתי חלק מזה. לי אישית גם לקח הרבה זמן עד שהצלחתי להשתלב, ולהגיע למצב של חיבור לעבודה, ולדעתי האישית האכפתיות שניתן לקרוא בין השורות והרצון לעשות דברים משמעותיים - מעבר לזה שזו תכונה נורא חשובה בחיים לדעתי, זה יכול בהמשך לגרום לך לשירות יותר משמעותי ועם הרבה סיפוק. אם אתה מעוניין - אני אשמח לדבר איתך (יש לי היכרות גם בתחום, וגם עם אנשים בתחום), כי יתכן שזה קשור גם למה שכתבתי. המספר שלי - 05781-84662. אני אישית משתמש במוטיבציה ככלי הכי חזק שיש לי: במהלך הזמן למדתי לקשר בין הדברים שאני עושה (והדברים שקורים), לדברים שהכי חשובים ומשמעותיים בשבילי, וזה מבחינתי כמו מנוע פנימי שדוחף אותי מאחורה. מעבר לזה ברור לי שזה יותר מורכב - קטונתי לייעץ בזה.

 

[soulipcist]

אובדן ההתלהבות כפרדוכס

שלום (וסליחה על האיחור...), למען האמת אני לא מזדהה עם מצב הענינים שתיארת בהודעה שלך, אבל זה לא אומר שאין לי אפשרות להאיר את הדברים שכתבת מנקודת המבט המרוחקת שיש לי... ראשית, אני לא בטוח שדווקא כלים בייעוץ פילוסופי הם המתאימים ביותר בשביל לעזור לך כאן, אבל קשה לי לתאר לעצמי שהם עלולים להזיק או לפגוע בכלים שיותר מתאימים למקרה הזה. ובכן... מחשבון פשוט של קורות החיים שלך (אם אני טועה באופן גס, אז כל ההמשך לא נכון) אפשר להעריך שלא עסקת זמן רב מתוך שנות חייך בתכנות, אלא בעיקר ובמרוכז בתקופה של השירות הצבאי. אני לא יודע כמה עסקת בתכנות לפני כן, או אם יש אפשרות כזאת מחוץ למסגרת צבאית או אקדמית. זה לא מנהג מקובל לומר לנועץ או בעיקר למטופל בפסיכולוגיה שחלק מההנחות או הרגשות שלא מטעים אותו. אבל במקרה הזה, לפחות ממה שכתבת, הייתי רוצה להטיל ספק באשר למידת ענין האישי שלך בתכנות (לפחות לטווח הארוך). בנוסף לכך שכפי הנראה התנסית בתכנות בתקופה קצרה יחסית מתקופת החיים, עצם העובדה שאתה מדווח על יחס לא יציב למקצוע ועל משברים שהיו בעבר, וכמו כן על פחד מפני אובדן של ההתלהבות וכוח המשיכה של התכנות, מרמזת שמדובר בתחום לא כלכך מוכר ולי אישית הפחד הזה מוכר מההיסטוריה שלי בתחום אחר (אומנות הכתיבה, כשהייתי ילד). התלהבות היא לדעתי חלק בלתי נפרד מעיסוק שמתאים לנו, בלי קשר לאנשים אחרים, למסגרת או לכל דבר שלא נעוץ ישירות בכישורים שלנו ובהעדפות הטבעיות שלנו... לעיתים מאוד רחוקות ובאופן בלתי סביר, כישרון מיוחד נחנק רק בגלל חוסר התלהבות, כשכל שאר התנאים מאפשרים לשגשג מתוך אהבה בלתי מותנית... מה שאני מנסה לטעון כאן זה שרצוי להעמיד מחדש ובאור ביקורתי חלק מההנחות שהצגת בנוגע להתלהבות שלך מהתכנות. למשל, צריך לשאול אותך איזה חלק בדיוק של התכנות היה מלהיב בעיניך? האם יש הבדל כלשהו בין מה שהלהיב אותך בעבר לבין מה שהיום כבר לא מלהיב אותך, או שפתאום מעיק עליך? לעניות דעתי יש כאן הסתברות גבוהה שאתה מתייחס לעבודה או למסגרת הנוכחית שלך ולתכנות שנהנית ממנו בעבר בצורה זהה, למרות שנדמה לי שיש כמה הבדלים קריטיים בין השגרה בעבר לשגרה בהווה שגרמו לך לאבד ענין ב"תכנות של ההוה". אפשרות אחרת היא שהתכנות היה סוג של פעילות שיכלה לגרום לך להתעניין בה לתקופה מסויימת, אבל שהיא לא מספיק מעניינת אותך בשביל שתעסוק בה לשארית ימיך או במשך תקופה שהיא ארוכה יותר משנות השירות הצבאי. המגבלה הזאת קיימת גם במישור החברתי לגבי אנשים ובמקביל גם במישורים רבים אחרים. עוד אפשרות היא שלא התלהבת או אהבת את התכנות עצמו, אלא שהיו דברים נלווים במסגרת שבה היית שגרמו לך להתלהב מהמכלול של התכנות יחד עם שאר הדברים (סביבה טובה, חלומות על העתיד, חברים, הצלחה, שיפור יחסית למסגרת הקודמת של התיכון או מקום קודם שממנו הגעת וכו'). המפתח בשביל למצוא את הזיקה ארוכת הטווח שלך לתכנות, היא פשוט לנסות לבודד את התחום הזה מכל מה שנמצא סביבו במקום שבו אתה נמצא, ופשוט להשאיר אותו לבד ורק איתך... אם אתה באמת אוהב את התכנות עצמו, בלי קשר לכל התנאים החיצוניים, האילוצים של הצבא, ההצלחה שלך לעומת אחרים וכו', רק אתה לבדך תוכל למצוא את התשובה לשאלה שלך. רק אם תפסיק להתייחס לתכנות כאל תחום לימודים, עבודה, או תחרות בין מתכנתים, ותנסה להתייחס לתכנות בתור אומנות שלך, שנניח שאתה לא עוסק בה בשביל להשיג באמצעותה שום דבר נוסף, אלא רק את עצם העיסוק שלך בתכנות, רק אז תוכל לדעת אם אתה באמת אי פעם אהבת את זה, או שזאת היתה רק חיבה חולפת, או להט שכבר אי אפשר לחזור אליו... דרך אגב, יתכן מאוד שאתה אוהב את התכנות עצמו, אבל פשוט התנאים של העבודה הופכים אותו לבלתי מלהיב בעליל. זה נכון לדעתי במקרה של הפילוסופיה באוניברסיטאות וזה יכול להיות דומה גם במקרה שלך. אני מאחל לך הרבה הצלחה ומודעות עצמית, גלעד

 

[hineta]

היי../images/Emo13.gif

יש מנגנון הגנה כזה, כשאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים אז אנחנו מתחילים להפחית בערכו ובעצם להרגיש שזה בכלל לא מה שאנחנו רוצים, ושלמעשה אפילו טוב יותר שלא קיבלנו אותו. אולי תנסה לדמיין את עצמך מקבל את התפקיד בתכנות שכ"כ רצית פעם, אולי ביחידה של חבר שלך, ואתה עובד בו. תמחיש את הדמיון הזה שקיבלת בדיוק את מה שרצית בתכנות (איך מקום העבודה שרצית נראה, מה אתה שומע מסביבך, איך סדר היום שרצית נראה) ותרגיש כאילו יש לך את זה עכשיו, ותבדוק אם הרצון שהיה בך פעם לא מתעורר בך שוב. וכמובן, ההשוואה הזאת למישהו אחר (חבר שלך, התפקיד והיחידה שלו) וההשוואה לאידיאל: "מה היה קורה אם", "אם רק...אז הכל היה יותר טוב" (אולי לא רק בעניין התכנות אלא בכל מה שהזכרת) נראים לי מאוד תורמים לדיכאון שלך. תנסה לעומת זאת להשוות לתסריט יותר גרוע ותרגיש יותר טוב...פשוט ובכל זאת עובד. יש גישה שאומרת שמה שיש עכשיו (ולא האידיאלים) זה מה שאמור להיות. איך תדע שזה (הגעה לתפקיד וליחידה שלך) מה שאמור לקרות? כי זה קרה. אין מציאות חלופית, קיימת רק המציאות הזאת. להשווות לאידיאלים ולהיצמד אליהם זה אומר להתווכח עם המציאות ולהגיד לה מה היא אמורה להיות. זה טירוף (שוב, זאת רק גישה). ההרגשה של אש גם מתקשרת אצלי לרצון, ורצון מתנגש עם חובה/כפיה/הכרח. צבא הוא מקום שנותן הרבה תחושה של הכרח וכפיה, ואתה נמצא ביחידה שלך מתוך תחושת הכרח (היית מעדיף את היחידה של חבר שלך). אתה יכול לדמיין את עצמך בוחר להיות בתפקיד שלך ביחידה שלך שוב והפעם מרצון חופשי? נסה לתת לעצמך סיבות למה לבחור בזה שוב. אולי יעזור להזכיר לעצמך שאתה מתכנת מרצון ובחירה.

 

[nospoon]

חשבתי על מה שנאמר בכללי ו,

חלק ממה שנאמר כאן חשבתי עליו בעצמי, אך לא הצלחתי לעשות עם זה משהו שיעזור לי לצאת מזה. לגבי מה שאמרת, חשבתי על זה גם אז,והאמת היא שכרגע יש לי אפשרות להגיע ליחידה הזו ממש - אך לצערי הרגשות עדיין לא חזרו לעצמן (אולי ממש טיפה). משהו חשוב ששכתחי לציין שבערך כשבועים לאחר מה שתואר בפוסט הקודם,אימי נכנסה לניתוח,שבעקבותי גילו שיש לה מחלה קשה,היו הרבה בכיות בבית (אותי בדר"כ לא משתפים),אבל עכשיו הכל הסתדר. עכשיו למה אני שואל את זה -כי תמיד לא חשוב מה קורה אני יודע - מעיין תחושה פנימית שהכל יהיה טוב,ולרוב התיכנות עוזר לי ל"צאת" מהעולם ולהתרכז במשהו מסוים. המוח שלי כמו תפוס כזה, כל הזמן חושב על המקצוע,נגיד בהינתן בעיה מסוימת, ואני מתחיל כזה לשקשק אף על פי שאני יכול לפתור את הבעיה. אני מלמד גם אנשים - ופתאום מישהו שואל אותי על פרויקט מסוים שעשיתי פעם והראיתי: "אם ידעת שבשביל לקבל 100 יכולת לא לעשות את כל מה שעית, למה השקעת כל כך?" - השורה הזאת כל הזמן חוזרת לי בראש - שנה לפני שאלו אותי אותה שאלה, ועניתי בהתלהבות, שXYZ. ללד הזה עניתי פחות או יותר את אותו XYZ אבל אני מרגיש שאצלי משהו חסר... בין היתר,פתאום איבדתי טעם בחיים כזה - לא יודע למה, הכל על אוטומט - לפי דעתי מה שהקפיץ את הדבר הזה, זה כפי שאמרתי זה הכישלון העיסקי שראיתי בטלווזיה,מכיוון שהרגש לגבי התכנות לא היה כזה,אבל פתאום לא יודע מאז שראיתי את זה הכל התחיל להשתגע גם המטרות הכלליות שלי בחיים - פתאום הכל החל להתערער... מה ניתן לעשות ):

 

[felka]

אתה זוכר

מה גרם לך למהפך? מה בדיוק בתוכנית של אלון גל גרם לך לדאון שאתה מתאר?

 

[hineta]

הממ..

יכול להיות שבשבילך תכנות הוא סוג של הסחת דעת טובה, ועכשיו כשהעניין שלך בתכנות ירד פתאום עולה כל מה שהתכנות אמור להסיח את דעתך ממנו? או שתכנות נותן לך הרגשה של שליטה בתקופות הזאת של חוסר שליטה? נראה לי שאם תוכל לדעת מה תכנות בדיוק אומר ומייצג בשבילך (או אמר וייצג בעבר) תוכל לדעת מה חסר לך..