משחררת

משחררת

כמו פרפר
שנח על כף ידי
נטען לו בחמימות מקרני השמש
וחולם על בית של שדות ופרחים.
הוא רוצה כמו כולם כבר לעוף.
אני נושפת קלות,
הוא מתעופף בקלילות
מתמהמה קלות
כי רגליו פצועות
אבל בשביל לעוף
צריך רק כנפיים שלמות
והוא מתרחק...
ולא נראה שהוא מביט לאחור
יש לו מסלול משלו
ושום רוח לא תזיז רק תסחוף
ובאותו רגע
שידי כבר ריקות
אני גם מתמלאת בתחושה של שחרור
וגם לי כבר בא לעוף.
יש בחוץ
ים פרחים, אדומים, צהובים
וגם לבנים קטנים.
לא על כולן נוחתים פרפרים
ופרפר יציב אף פעם לא נשאר
משב הרוח המשחרר
שוב גורם לי לחייך
החיים יפים
עם ובלי פרפרים
ואני רק פרח
שמחכה לפרפר
לא לפרפר הבא
לפרפרית שלי האהובה

 
למעלה