talush2005
New member
משימה בלתי אפשרית
אני כותבת אחרי כמה חודשים של חיפוש עבודה אינטנסיביים מאד . סיימתי תואר במדעי החברה באוניברסיטה מכובדת בקיץ האחרון וכבר כמעט 3 חודשים מנסה להיכנס לשוק העבודה.
בהתחלה נסיתי רק במשאבי אנוש אחרי זה כבר הייתי מוכנה להתפשר על הכל לאטל אט ירדתי בדרישות ואמרתי רק תתנו לי לעבוד. נכנסתי למרדף בלתי אפשרי אחרי ארגונים ובעיקר חברות השמה .מרדף שאין לו סוף ואין לו גם סיכוי.
כל היום עסקתי בלרדוף אחריי אנשים , לשלוח מיליוני קו"ח בכל אתר וקבוצה בפייסבוק אפשריים , לצלצל 100 פעם ביום כדי שאולי יהיה אפשר להשיג עוד ראיון , עוד הזדמנות.
אני סה"כ בחורה מוכשרת , נכון אין לי נסיון במשאבי אנוש עבדתי עד היום רק במשרות בעיקר זמניות , מה לעשות שישר השתחררתי והלכתי ללמוד אז יחסית לגילי הצעיר (24.5), נסיוני הוא בסדר גמור. מה לעשות שלמדתי 4 פעמים בשבוע במשך 3 שנים ולא נותר לי זמן להתמקצע בשום דבר , אבל כן עבדתי עם אנשים כן עבדתי בהרבה שירות גם אם זה לא ל5 שנים ברציפות.
הלכתי להמון ראיונות והיום אני על סף ייאוש. אני מרגישה שאף אחד לא באמת רוצה עובדים אקדמאיים , שזה שיש להם תואר ראשון מאוניברסיטה לא שווה כלום היום , זה לא אומר כלום כי אם תבוא מישהי שהיתה פקידה 5 שנים ברצף או יש לה נסיון צבאי ויש לה תואר ממכללה לא מוכרת או אין לה תואר אז התואר שלי לא שווה כלום !!!!! פעם תואר מאוניברסיטה בציון גבוה כמו שאני סיימתי היה אומר שאתה איכותי ורציני היום אתה פשוט אפס!
אני כל היום צריכה לרדוף אחרי חברות השמה וארגונים שפעם היו רוצים להעסיק אנשים טובים שמתמידים ורוצים לעבוד, ולהרגיש כמה עושים ממני אפס קטן ומאופס שלא שווה כלום . אני יודעת שהתחרות גדולה וכמוני יש המון אקדמאיים ובאמת כל המזן הסתכלתי כל זה ככה ולא ותרתי אבל היום אני כבר מוותרת. הגעתי למצב קשה ואכזבה גדולה מאד. איפה המדינה , איפה האוניברסיטה , איפה יש תמיכה או מישהו שידאג לנו אקדמאיים שכל פשעם היה שהתחילו ללמוד צעירים כי חשבו שיקבלו הזדמנות לפתח קריירה בגיל צעיר ? למי אכפת שנשב בבית גם שנה בלי עבודה ? למי אכפת בכלל שיש תואר אם אין לך את הקשרים הארורים האלה או נסיון של 5 שנים מאיזה מקום בגיל כה צעיר ?
אני כותבת פה כדי להגיד למעסיקים באשר הם - גמרתם אותי ! רמסתם לי את הבטחון , את המצברוח ובכלל את החשק לחיות במדינת ישראל! אם ככה נראה שוק העבודה , אם אין שום משמעות לאנשים רציניים שתמיד מתמידים וסיימו תואר בציון גבוה ובאים בזמן ורואים את המוטיבציה בעיניים שלהם כדי לעבוד ולבנות קריירה מגיל צעיר, הרי בשביל זה הלכתי לתואר לא ? אז אם אין שום משמעות אני פה לא רוצה להיות. אולי עוד נשארו מדינות הגונות שבהם למישהו כן אכפת מאקדמאיים צעירים ויש להם עדיפות רק בגלל שסיימו תואר .
אמרו לי שהעולם הוא אכזרי , אף אחד לא הכין אותי להשפלה הזו. אף אחד לא הכין אותי שהתואר שלי שווה בערך כמו השכלה של עובדי נקיון.
בושה למדינה שככה נראה שוק העבודה שלה !
אני כותבת אחרי כמה חודשים של חיפוש עבודה אינטנסיביים מאד . סיימתי תואר במדעי החברה באוניברסיטה מכובדת בקיץ האחרון וכבר כמעט 3 חודשים מנסה להיכנס לשוק העבודה.
בהתחלה נסיתי רק במשאבי אנוש אחרי זה כבר הייתי מוכנה להתפשר על הכל לאטל אט ירדתי בדרישות ואמרתי רק תתנו לי לעבוד. נכנסתי למרדף בלתי אפשרי אחרי ארגונים ובעיקר חברות השמה .מרדף שאין לו סוף ואין לו גם סיכוי.
כל היום עסקתי בלרדוף אחריי אנשים , לשלוח מיליוני קו"ח בכל אתר וקבוצה בפייסבוק אפשריים , לצלצל 100 פעם ביום כדי שאולי יהיה אפשר להשיג עוד ראיון , עוד הזדמנות.
אני סה"כ בחורה מוכשרת , נכון אין לי נסיון במשאבי אנוש עבדתי עד היום רק במשרות בעיקר זמניות , מה לעשות שישר השתחררתי והלכתי ללמוד אז יחסית לגילי הצעיר (24.5), נסיוני הוא בסדר גמור. מה לעשות שלמדתי 4 פעמים בשבוע במשך 3 שנים ולא נותר לי זמן להתמקצע בשום דבר , אבל כן עבדתי עם אנשים כן עבדתי בהרבה שירות גם אם זה לא ל5 שנים ברציפות.
הלכתי להמון ראיונות והיום אני על סף ייאוש. אני מרגישה שאף אחד לא באמת רוצה עובדים אקדמאיים , שזה שיש להם תואר ראשון מאוניברסיטה לא שווה כלום היום , זה לא אומר כלום כי אם תבוא מישהי שהיתה פקידה 5 שנים ברצף או יש לה נסיון צבאי ויש לה תואר ממכללה לא מוכרת או אין לה תואר אז התואר שלי לא שווה כלום !!!!! פעם תואר מאוניברסיטה בציון גבוה כמו שאני סיימתי היה אומר שאתה איכותי ורציני היום אתה פשוט אפס!
אני כל היום צריכה לרדוף אחרי חברות השמה וארגונים שפעם היו רוצים להעסיק אנשים טובים שמתמידים ורוצים לעבוד, ולהרגיש כמה עושים ממני אפס קטן ומאופס שלא שווה כלום . אני יודעת שהתחרות גדולה וכמוני יש המון אקדמאיים ובאמת כל המזן הסתכלתי כל זה ככה ולא ותרתי אבל היום אני כבר מוותרת. הגעתי למצב קשה ואכזבה גדולה מאד. איפה המדינה , איפה האוניברסיטה , איפה יש תמיכה או מישהו שידאג לנו אקדמאיים שכל פשעם היה שהתחילו ללמוד צעירים כי חשבו שיקבלו הזדמנות לפתח קריירה בגיל צעיר ? למי אכפת שנשב בבית גם שנה בלי עבודה ? למי אכפת בכלל שיש תואר אם אין לך את הקשרים הארורים האלה או נסיון של 5 שנים מאיזה מקום בגיל כה צעיר ?
אני כותבת פה כדי להגיד למעסיקים באשר הם - גמרתם אותי ! רמסתם לי את הבטחון , את המצברוח ובכלל את החשק לחיות במדינת ישראל! אם ככה נראה שוק העבודה , אם אין שום משמעות לאנשים רציניים שתמיד מתמידים וסיימו תואר בציון גבוה ובאים בזמן ורואים את המוטיבציה בעיניים שלהם כדי לעבוד ולבנות קריירה מגיל צעיר, הרי בשביל זה הלכתי לתואר לא ? אז אם אין שום משמעות אני פה לא רוצה להיות. אולי עוד נשארו מדינות הגונות שבהם למישהו כן אכפת מאקדמאיים צעירים ויש להם עדיפות רק בגלל שסיימו תואר .
אמרו לי שהעולם הוא אכזרי , אף אחד לא הכין אותי להשפלה הזו. אף אחד לא הכין אותי שהתואר שלי שווה בערך כמו השכלה של עובדי נקיון.
בושה למדינה שככה נראה שוק העבודה שלה !
תואר זה דבר חשוב ורלוונטי אך עם תרבות אקדמאית שנוצרה בארץ שבא אחוז גבוהה מהאוכלוסיה יוצא ללימוד תואר ראשון זה הפך ברוב התפקידים כתנאי סף לקבלה ולא ליתרון .בנוגע לתחום משאבי אנוש אכן יש ביקוש אדיר ומעט משרות באופן יחסי .לגבי הדרך ,אני חושבת שחייבים ונידרש במידי לשנות את השיטה הקיימת ,ואת הדרך ואשמח שנעלה כולנו יונים ורעיונות בנושא אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך ואת העבודה הכי מתאימה לכישוריך בהקדם .