לי דווקא היה איתם בדיוק ההיפך...
האלטרול הרדים אותי תוך דקות, ובקושי התעוררתי בבוקר, גם במינונים הנמוכים. הייתי בחוסר תפקוד מטורף בגללו.
נכון, עזר לכאבים, אבל הפסקתי אותו כי כבר לא תפקדתי בכלל. זה גם היה עושה אותי מסטולה בשעה הראשונה. כאילו שתיתי משהו...
אבל זה היה ממש לא להיות מסוגלת לפקוח את העיניים במשך כל היום. הרגשתי על סף הרדמות גם באמצע נהיגה, שזה היה מסוכן מאד.
ועם הסימבלטה הייתי בדיוק ההיפך. היא עוררה אותי בטירוף. היה לי מעין חוסר שקט פנימי שכזה. הייתי מאד עירנית, בקושי ישנתי.
אפילו לא הצלחתי להעלות למינון של 60! כל פעם חזרתי ל30, כי זה פשוט היה בלתי נסבל, ובתכלס זה עזר מספיק טוב, אז לא הייתה סיבה. (גם שקלתי בערך 55 ק"ג, אז זה השפיע טוב)
עם ה30 סחבתי יופי, אבל אם לקחתי אותה על בטן ריקה, הייתי מקיאה אותה אחרי חצי שעה בערך...
הסימבלטה עזרה לי מאד לכאבים, והצלחתי לתפקד איתה הרבה יותר מאשר עם האלטרול. גם את זה הפסקתי בסוף, כי הצלחתי להגמל וכי הייתי חייבת לישון כמו שצריך...
שינויים נפשיים ממש לא הרגשתי עם אף אחד מהם. להיפך. חזרתי לתפקוד שלא היה לי לפני, אז מן הסתם הרגשתי יותר טוב גם נפשית.
כל אדם מגיב שונה לתרופות, ולכן חשוב לשים לב לתופעות.
אבל ממש אין אמת אחת מאחורי כל תרופה.