משלוח מנות

צעד 11

כשאנו מתעוררים, הבה נחשוב על 24 השעות שלפנינו ונשקול את תכניותינו לאותו יום. אנחנו מבקשים את אלוהים שידריך את מחשבותינו ובמיוחד שינקה אותן מרחמים עצמיים, חוסר-יושר וממניעים אנוכיים. בתנאים אלה נוכל להשתמש בכוחותינו השכליים בבטחה, כי אחרי הכל אלוהים נתן לנו מוח כדי שנשתמש בו. כשנחשוב על היום הצפוי לנו, יתכן שנעמוד בפני התלבטות באיזה מסלול לבחור. במקרה כזה אנו מבקשים מאלוהים השראה או מחשבה מקורית. אנו מרפים את שרירינו, נרגעים, לא נאבקים בדילמה. לאחר זמן מה, התשובות מגיעות במפתיע. מה שהיה פעם בגדר תחושה או השראה רגעית הופך בהדרגה לחלק פעיל של השכל. מכיוון שהקשר המודע שלנו עם אלוהים עדיין חדש, יש להניח שההשראה לא תשאר איתנו כל הזמן. עם הזמן נתרגל לסמוך עליה יותר ויותר. אנחנו מסיימים את המדיטציה בתפילה שבמהלך היום יתברר לנו צעדנו הבא ושיינתן לנו הכוח להתמודד עם הבעיות שיצוצו. אנחנו מבקשים במיוחד להשתחרר מהרצון-העצמי ונזהרים לא לבקש את טובתנו העצמית בלבד. אנחנו זהירים שלא להתפלל לעולם עבור המטרות האנוכיות שלנו בלבד. מתוך הספר של AA
 
צעד אחרי צעד

טוב להיווכח שבכל יום יש פעולה אחת קטנה שאותה תוכל לעשות למען עצמך. רבים מאילו שעולים על דרך ההחלמה מצפים שחייהם ישתנו בבת-אחת. בבסיסה זוהי הרגשת גדלות, המשך ישיר לנסיונות השליטה הישנים שכשלו. הרצון לעשות שינוי כולל בעולמנו הוא הרסני, עוד ביטוי לאופן המחשבה הקיצוני שסגלנו לעצמנו. כאשר אנו אומרים "הכל או כלום", אנו נשארים לרוב עם הכלום. במקום להתחיל בעשייה צנועה, אנו מוצאים אלף סיבות למה אין טעם להתחיל: השעה שטרם בשלה, תנאי הסביבה שעדיין לוקים בחסר, הדברים שעלולים להשתבש או לחילופין - להצליח יתר על המידה. אנו משבחים את עצמנו על ראיית התמונה הכוללת, אבל למעשה אנו שרויים בקדחת של דאגות וחרדות אשר אינן מחוברות למציאות. במקום להתקדם בצעדי-תינוק לקראת מימוש חלומותינו, אנו רצים אל קצה הצוק ושם נעצרים ברעדה: "איני יכול לקפוץ, איני יכול..." - אף אחד לא בקש ממך לקפוץ. זוהי הדרמה הפרטית שלך. מקומה הנכון של דרמה זו הוא על הדף, על בד הציור, בחימר, בקורס למשחק או בכל פעולה יצירתית אחרת שתבחר. להלן הבשורות הרעות: תכנית זו דורשת עשייה. דרישה זו מטילה עלינו את האחריות, ואנחנו שונאים את זה. התעסקות בהשערות לגבי סיכויי ההצלחה שלנו היא כמו לגמוע מכוס תרעלה רגשית. מחשבות כאלו שוללות מאיתנו את הכבוד של העשייה ומשאירות אותנו נתונים לחסדיהם של כוחות דמיוניים מחוצה לנו. הן מעלות את השאלה "בשביל מה?" במקום "מה הלאה?". אנחנו משתמשים במחשבות כאלה כדי לדחות את הדבר הבא שעלינו לעשות. זהו הצורך התלותי שלנו לבחור בחרדה על-פני עשייה. שים לב כיצד מחשבה אחת של חרדה מתפקדת כמו גפרור המעלה בעשן את הפרוייקט כולו. עשה פעולה יומית קטנה אחת תוך מתן כבוד למקום הנוכחי בו אתה נמצא: הזוגיות הנוכחית, העבודה הנוכחית, הבית הנוכחי. איננו מבקשים תנופת שינוי אדירה, אלא את מעשה היצירה המזין את כל הנמצא בהווה. אין לנו צורך בשינויים גדולים, מאחר שבטווח הארוך גם לשינויים קטנים יש השפעה מצטברת. חשוב על כך כמו על שילוח של חללית אל המרחבים האינסופיים: כל סטייה זעירה בזווית תגרום לשינוי אדיר במשך הזמן. מתוך "דרך האמן"
 
מה שמכורים פעילים עושים

שמי ג’ון. אני מכור פעיל וזה מה שמכורים פעילים עושים. לא תצליחי לשנות את התנהגותי ואת גם לא יכולה . את לא יכולה לגרום לי להתנהג אליך יותר טוב או להתייחס אליך בכבוד. אני חושב רק על הצרכים שלי וכל מה שאיכפת לי זה איך לספק אותם. את כלי עבורי, לפעמים כדי להשתמש בו. כשאני אומר שאני אוהב אותך אני משקר מכיוון שאהבה זה דבר בלתי אפשרי למישהו שנמצא בהתמכרות פעילה. אם הייתי אוהב את עצמי, לא הייתי משתמש ומכיוון שאני לא אוהב את עצמי, אני לא יכול לאהוב אותך. הרגשות שלי כל כך מודחקים ורדומים מרוב שימוש בסמים שאין לי שום אמפתיה כלפיך או כלפי מישהו אחר. לא איכפת לי שאני מכאיב לך, משקר לך, מרמה אותך או גונב ממך. ההתנהגות שלי לא תשתנה עד אשר אחליט להפסיק להשתמש, וכשההחלטה תהיה מלווה בתוכנית פעולה. עד שאגיע להחלטה הזאת, אמשיך להכאיב לך שוב ושוב ושוב… תפסיקי להיות מופתעת. אני מכור פעיל… וזה מה שמכורים פעילים עושים. המקור: פורום נר-אנון באנגלית.
 

נעממי5

New member
|שוטרמשלוח מנות אחרון ששלחתי עלה לי ארבע שנים

מאז הפסקתי לשלוח מנות...... להיות אסירת תודה ולא אסירה ברישיון היה עדיף לי..... חג שמח ושבת שלום לכולם, מתגעגעת, נעמה
 
למעלה