עיגול אובדני
New member
משמעויות
אתמול לא הצלחתי להירדם, אז החלטתי לצאת לטיול. טיילתי ברחוב, חלפתי על פני עצים מדרכות קיפודים וצמחים, עד שהגעתי לאיזו מסעדה נידחת. נעצרתי והסתכלתי על דלת הכניסה שלה. היה תלוי שם שלט שבו כתוב: "אצל יקי, המבורגרים ועוד". אני די בטוח שהמסעדה הזו הייתה הדבר היחידי שפתוח בכל העיר, והאמת שפתאום ממש התחשק לי המבורגר, אז החלטתי להיכנס אליה. נכנסתי פנימה, והתיישבתי בתוך תא קטן כזה בצד. תמיד אני מעדיף לשבת בתוך תא עם כורסאות מאשר בסתם שולחן עם כיסאות. אני מחשיב את עצמי בן אדם מתוחכם, ונראה לי שהכורסאות הולכות טוב עם התחכום שלי. התרווחתי בתחכום על הכורסא המתוחכמת שלי, והסתכלתי סביב. המסעדה הייתה ריקה, חוץ מאיזה זוג זקנים שישב שני תאים מימיני. הם גם ישבו על כורסא, אחד מול השני, כל אחד בכורסה משלו. היה ממש שקט במסעדה, אז יכולתי לשמוע את כל מה שהזקנים אמרו. הוא צעק עליה שנמאס לו כבר שהיא כל הזמן אומרת לו מה לעשות, ושהוא רוצה להתגרש ממנה. היא בכתה, ומלמלה למה.. אבל למה.. שלמה..אני אוהבת אותך.. או איזה משהו כזה. למען האמת, לא כל כך הצלחתי לשמוע טוב, היא דיברה ממש לא ברור, אבל נראה לי שזה מה שהיא אמרה. אבל הוא, הזקן, לא כל כך הקשיב לה. הוא רק צעק שהוא רוצה לעזוב אותה ושהוא רוצה להיות עצמאי ולפתוח עסק משלו. לא היה אכפת לו שהיא בוכה ועוד שנייה מתה לו שם על השולחן במסעדה הלילית הזו, הוא פשוט צעק וצעק על זה שהוא בזבז את השנים הכי טובות שלו עליה ושבלעדיה הוא היה יכול עכשיו להיות משהו ולא סתם זקן שיושב במסעדה. "כן אדוני, מה תרצה להזמין". המלצרית הגיעה. סוף סוף, כבר נהייתי רעב מכל הצעקות האלה. "הממ... נראה לי שאני אקח את ה-200 גרם וול דאן, ופחית קולה בבקשה" אמרתי למלצרית. "אין בעיה, כבר מגיע". היא השיבה, והלכה להגשים את ההזמנה שלי. התחלתי לתופף בעדינות על השולחן. אני עושה את זה לפעמים כשאני מחכה לאוכל שלי. פם, פם פם, פם. פם, פם פם פם, פם. "הלו, בחור, תפסיק עם התיפופים האלה! אתה מפריע לנו לאכול!" צעק הזקן. הפסקתי לתופף. "סליחה," אמרתי והרמתי את ידי, מסמן את הכניעה שלי לזקן. הוא הנהן בהבנה, קיבל את הכניעה שלי, וחזר לצעוק על הזקנה שלו. כמה דקות לאחר מכן המלצרית הגיחה מעבר לפינה עם ה- 200 גרם וול דן והפחית קולה שלי. היא הגיעה לשולחני, הניחה את האוכל עליו, הסתובבה והלכה. הייתי ממש רעב, וכבר לא יכולתי להתאפק, אז ישר תפסתי את ההמבורגר ונתתי בו ביס. נראה לי שזה היה הביס הכי גדול שנתתי בחיים שלי, למרות שאני לא בטוח ב-100 אחוז. אני אומר לכם, הייתי כזה רעב , שנראה לי שתוך מקסימום 15 שניות סיימתי את ההמבורגר, ואני לא מגזים. אחרי שנגמר ההמבורגר נשארו שם רק אני והפחית קולה, שבכלל לא נגעתי בה עדיין. הייתי כל כך רעב, שבכלל שכחתי שהיא קיימת. הסתכלתי על הפחית הבתולית, הפחית שעוד לא נפתחה, שעוד לא נשתתה על ידי. לא החלטתי אם אני שמח או לא. מצד אחד, סיימתי את ההמבורגר בלי לשתות בכלל מהפחית, וזה אומר שאני בן אדם שיכול להתרכז לחלוטין במה שהוא עושה, בן אדם חזק שלא צריך כל מיני עזרים דפוקים כמו שתייה כדי לעזור לו לסיים את ההמבורגר שלו. אבל מצד שני, הזמנתי את הפחית, אני הולך לשלם עליה כסף, הביאו אותה בשבילי כדי שאני אשתה אותה, ולא עשיתי את זה. אם אני לא אשתה אותה, סתם ביזבתי את כל המהות של הפחית הזו. כך ישבתי וחשבתי כמה דקות, לא הצלחתי להחליט. בסוף קמתי, שמתי כסף על השולחן, לקחתי את הפחית, ניגשתי לזוג הזקנים , ושמתי את הפחית על שולחנם. "קחי מותק, תפנקי את עצמך". אמרתי לזקנה, ליטפתי אותה על הלחי, הסתובבתי ויצאתי מהמסעדה. הלכתי ברחוב, לכיוון הבית שלי, ובדרך התחלתי לתופף לעצמי על החזה. פם. פם פם פם. פם.
אתמול לא הצלחתי להירדם, אז החלטתי לצאת לטיול. טיילתי ברחוב, חלפתי על פני עצים מדרכות קיפודים וצמחים, עד שהגעתי לאיזו מסעדה נידחת. נעצרתי והסתכלתי על דלת הכניסה שלה. היה תלוי שם שלט שבו כתוב: "אצל יקי, המבורגרים ועוד". אני די בטוח שהמסעדה הזו הייתה הדבר היחידי שפתוח בכל העיר, והאמת שפתאום ממש התחשק לי המבורגר, אז החלטתי להיכנס אליה. נכנסתי פנימה, והתיישבתי בתוך תא קטן כזה בצד. תמיד אני מעדיף לשבת בתוך תא עם כורסאות מאשר בסתם שולחן עם כיסאות. אני מחשיב את עצמי בן אדם מתוחכם, ונראה לי שהכורסאות הולכות טוב עם התחכום שלי. התרווחתי בתחכום על הכורסא המתוחכמת שלי, והסתכלתי סביב. המסעדה הייתה ריקה, חוץ מאיזה זוג זקנים שישב שני תאים מימיני. הם גם ישבו על כורסא, אחד מול השני, כל אחד בכורסה משלו. היה ממש שקט במסעדה, אז יכולתי לשמוע את כל מה שהזקנים אמרו. הוא צעק עליה שנמאס לו כבר שהיא כל הזמן אומרת לו מה לעשות, ושהוא רוצה להתגרש ממנה. היא בכתה, ומלמלה למה.. אבל למה.. שלמה..אני אוהבת אותך.. או איזה משהו כזה. למען האמת, לא כל כך הצלחתי לשמוע טוב, היא דיברה ממש לא ברור, אבל נראה לי שזה מה שהיא אמרה. אבל הוא, הזקן, לא כל כך הקשיב לה. הוא רק צעק שהוא רוצה לעזוב אותה ושהוא רוצה להיות עצמאי ולפתוח עסק משלו. לא היה אכפת לו שהיא בוכה ועוד שנייה מתה לו שם על השולחן במסעדה הלילית הזו, הוא פשוט צעק וצעק על זה שהוא בזבז את השנים הכי טובות שלו עליה ושבלעדיה הוא היה יכול עכשיו להיות משהו ולא סתם זקן שיושב במסעדה. "כן אדוני, מה תרצה להזמין". המלצרית הגיעה. סוף סוף, כבר נהייתי רעב מכל הצעקות האלה. "הממ... נראה לי שאני אקח את ה-200 גרם וול דאן, ופחית קולה בבקשה" אמרתי למלצרית. "אין בעיה, כבר מגיע". היא השיבה, והלכה להגשים את ההזמנה שלי. התחלתי לתופף בעדינות על השולחן. אני עושה את זה לפעמים כשאני מחכה לאוכל שלי. פם, פם פם, פם. פם, פם פם פם, פם. "הלו, בחור, תפסיק עם התיפופים האלה! אתה מפריע לנו לאכול!" צעק הזקן. הפסקתי לתופף. "סליחה," אמרתי והרמתי את ידי, מסמן את הכניעה שלי לזקן. הוא הנהן בהבנה, קיבל את הכניעה שלי, וחזר לצעוק על הזקנה שלו. כמה דקות לאחר מכן המלצרית הגיחה מעבר לפינה עם ה- 200 גרם וול דן והפחית קולה שלי. היא הגיעה לשולחני, הניחה את האוכל עליו, הסתובבה והלכה. הייתי ממש רעב, וכבר לא יכולתי להתאפק, אז ישר תפסתי את ההמבורגר ונתתי בו ביס. נראה לי שזה היה הביס הכי גדול שנתתי בחיים שלי, למרות שאני לא בטוח ב-100 אחוז. אני אומר לכם, הייתי כזה רעב , שנראה לי שתוך מקסימום 15 שניות סיימתי את ההמבורגר, ואני לא מגזים. אחרי שנגמר ההמבורגר נשארו שם רק אני והפחית קולה, שבכלל לא נגעתי בה עדיין. הייתי כל כך רעב, שבכלל שכחתי שהיא קיימת. הסתכלתי על הפחית הבתולית, הפחית שעוד לא נפתחה, שעוד לא נשתתה על ידי. לא החלטתי אם אני שמח או לא. מצד אחד, סיימתי את ההמבורגר בלי לשתות בכלל מהפחית, וזה אומר שאני בן אדם שיכול להתרכז לחלוטין במה שהוא עושה, בן אדם חזק שלא צריך כל מיני עזרים דפוקים כמו שתייה כדי לעזור לו לסיים את ההמבורגר שלו. אבל מצד שני, הזמנתי את הפחית, אני הולך לשלם עליה כסף, הביאו אותה בשבילי כדי שאני אשתה אותה, ולא עשיתי את זה. אם אני לא אשתה אותה, סתם ביזבתי את כל המהות של הפחית הזו. כך ישבתי וחשבתי כמה דקות, לא הצלחתי להחליט. בסוף קמתי, שמתי כסף על השולחן, לקחתי את הפחית, ניגשתי לזוג הזקנים , ושמתי את הפחית על שולחנם. "קחי מותק, תפנקי את עצמך". אמרתי לזקנה, ליטפתי אותה על הלחי, הסתובבתי ויצאתי מהמסעדה. הלכתי ברחוב, לכיוון הבית שלי, ובדרך התחלתי לתופף לעצמי על החזה. פם. פם פם פם. פם.