משמעות הרעיוניתשל שנת היובל
כבר חז"ל חשו שהיובל הוא משהו אוטופי המציין משטר כלכלי שהוא לכל היותר יעד שיש לחתור אליו יותר ממה שהוא בר השגה. לייבוביץ' כותב שספק רב אם מצוות היובל בכלל קוימה אפילו פעם אחת. ולכן לפי לייבוביץ' "היובל אינו מביע אלא רעיון המבטא תכלית ומגמה של התורה". הכלי יקר מוצא הקבלה ודמיון בין שנות חיי האדם המסתכמים בד"כ בשבעים שנה (ואם בגבורות בשמונים שנה) לבין מעגל היובל. אם נוריד את העשרים שנה הראשונות שבהם האדם בד"כ לא משתתף באופן אקטיבי בחיים הכלכליים ומידת אחריות על מעשיו פחותה ("אינו בר עונשין עדיין בבית דין של מעלה" כפי שכותב הכלי יקר), אז נותרו לו חמישים שנה שזה מספר שנות חיי האדם שבד"כ חופפים את מעגל היובל. לפי הכלי יקר, יש ללמוד ממצוות היובל מוסר השכל לגבי התנהלותו של האדם במחזור חייו. מצוות היובל מחדירה לתודעת האדם שאין שום משמעות לצבירת נכסים כי לה' הארץ ומלואה. זה לא מה שמביא למימוש ייעודו ועצמיותו בעולם הזה. גר ותושב הוא בארץ והקב"ה נתן לנו את הארץ בתורת אריסות או בתורת שאלה ואיך נמכור דבר שאינו שלנו? האדם מגיע לסוף ימיו ובעל כורחו הוא מפקיר את אדמתו כי אין לו כוחות יותר לעבד אותה והוא מסיים את חייו ללא כלום "כי לא במותו ייקח הכול, לא ירד אחריו כבודו". רק מימוש ערך מידת החסד שעומד מאחורי מצוות היובל יכול לעבור גבולות העולם הזה ולחדור לחיי נצח ובזה מתממשת הפנימיות העצמית של האדם שמתפשטת ומתחברת למקורה העליון. ובזה אנו מתחברים לערכים כפי שכתוב "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה י). אותם מעגלי חיים המאופיינים על ידי המספר שבע ,מן המעגל היומי עד המעגל היובל , נועדו להשביח את מעלתו הרוחנית של האדם ממעגל למעגל בניגוד להליכה הליניארית "של כל הזמן קדימה" שמציע החברה המודרנית המערבית
כבר חז"ל חשו שהיובל הוא משהו אוטופי המציין משטר כלכלי שהוא לכל היותר יעד שיש לחתור אליו יותר ממה שהוא בר השגה. לייבוביץ' כותב שספק רב אם מצוות היובל בכלל קוימה אפילו פעם אחת. ולכן לפי לייבוביץ' "היובל אינו מביע אלא רעיון המבטא תכלית ומגמה של התורה". הכלי יקר מוצא הקבלה ודמיון בין שנות חיי האדם המסתכמים בד"כ בשבעים שנה (ואם בגבורות בשמונים שנה) לבין מעגל היובל. אם נוריד את העשרים שנה הראשונות שבהם האדם בד"כ לא משתתף באופן אקטיבי בחיים הכלכליים ומידת אחריות על מעשיו פחותה ("אינו בר עונשין עדיין בבית דין של מעלה" כפי שכותב הכלי יקר), אז נותרו לו חמישים שנה שזה מספר שנות חיי האדם שבד"כ חופפים את מעגל היובל. לפי הכלי יקר, יש ללמוד ממצוות היובל מוסר השכל לגבי התנהלותו של האדם במחזור חייו. מצוות היובל מחדירה לתודעת האדם שאין שום משמעות לצבירת נכסים כי לה' הארץ ומלואה. זה לא מה שמביא למימוש ייעודו ועצמיותו בעולם הזה. גר ותושב הוא בארץ והקב"ה נתן לנו את הארץ בתורת אריסות או בתורת שאלה ואיך נמכור דבר שאינו שלנו? האדם מגיע לסוף ימיו ובעל כורחו הוא מפקיר את אדמתו כי אין לו כוחות יותר לעבד אותה והוא מסיים את חייו ללא כלום "כי לא במותו ייקח הכול, לא ירד אחריו כבודו". רק מימוש ערך מידת החסד שעומד מאחורי מצוות היובל יכול לעבור גבולות העולם הזה ולחדור לחיי נצח ובזה מתממשת הפנימיות העצמית של האדם שמתפשטת ומתחברת למקורה העליון. ובזה אנו מתחברים לערכים כפי שכתוב "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה י). אותם מעגלי חיים המאופיינים על ידי המספר שבע ,מן המעגל היומי עד המעגל היובל , נועדו להשביח את מעלתו הרוחנית של האדם ממעגל למעגל בניגוד להליכה הליניארית "של כל הזמן קדימה" שמציע החברה המודרנית המערבית