"משפחה" הביאו ראיון עם אב"ד חיפה
הגאון רבי יעקב ניסן רוזנטל שליט"א. הראיון ארוך מאוד ולא אצטט אותו אלא רק קטע קטן שאת הנושא שלו רציתי להעלות לדיון בפורום: שאלה של הכתב: כבוד הרב, בדור האחרון זכינו לריבוי תורה ולומדיה. אולם עדיין קיימת בעיה קשה של חוסר אחדות בקרב לומדיה. תשובה: לצערי, הציבור הדתי והחרדי מפורד לכיתות כיתות. יותר מידי פילוגים. הצרה היא שגם הקבוצות הללו אינם משתפות פעולה במערכות הציבור החשובות. הציבור החרדי חייב להיות יותר מאוחד. כל אחד בוחר את המרנן ורבנן שלו, ומישהו צריך להתייחס למכלול של כל הציבור. חייבים לדאוג שבקרב בני התורה ישררו יותר אחדות ויותר אהבת ישראל. שאלה: אנחנו מדברים דווקא על זמנים שיש ריבוי גדול של לומדי תורה בעם ישראל? תשובה: אני לא יודע. זו שאלה קשה. אני באחרונה מטיף מוסר לבני הישיבות ואומר שבזמני, כאשר הייתי בן 18, בכל ארץ ישראל לא היו יותר משמונים עד מאה בני ישיבות. כולם אז הכירו את כולם, ובני הישיבות הללו למדו ב"חברון", "עץ חיים" ו"סלבודקה". אבל אני חייב לומר שבין השמונים הללו, היו עשרים בני ישיבות שהיו 'גדוילים' של ממש. ואני שואל היום, שזכינו כי ישנם מאה אלף בני ישיבות, איפה חמש מאוד ה'גדוילים'? אם אז מתוך שמונים היו לנו עשרים, היום היו חייבים להתהלך בינינו לפחות חמש מאות 'גדוילים', ולצערי הם אינם. בשיחות שלי עם ראשי הישיבות אני צועק מקירות ליבי ואומר: 'תחזירו עטרה ליושנה'. שאלה: הרב יכול להצביע על שורש הבעיה? תשובה: אני לא מתערב בשיטות הלימוד. אבל יש מקומות שמצמצמים בלימוד ולומדים פה דף גמרא ושם דף גמרא. אני לא רוצה חלילה להביע עמדה על הנעשה אלא רק לספר על מה שאני זוכר מימי בחרותי. כשהייתי בן 19, כבר למדנו אז מסכת קודשים והייתי נכנס ויוצא אצל הרב מבריסק זצ"ל, והבאתי חידושים ששמעתי ממנו בקדשים. אז בני הישיבות רצו פשוט ללמוד. היה להם את הרצון להיות גדולים בתורה. אני זוכר שלמדתי ביחד עם החזון איש זצ"ל, והרבנית לא רצתה שיפריעו לו בלימוד, אז לכן החזון איש ייחד לי חדר לישון אצל ר' זליג שפירא, שהתגורר לידו, ובכל פעם שהרבנית נרדמה הוא היה קורא לי והיינו לומדים יחד. אז, הבחורים רצו באמת ללמוד. שאלה: והיום? תשובה: היום, איפה יש בחורים כאלה? איפה? אין שאיפה לגדלות. היום הבחורים רוצים להיות בני ישיבות, אבל בדורנו פשוט הייתה שאיפה להיות מגדולי ישראל ממש. לכן שימשנו גדולי ישראל, הסתופפנו בצילם וניצלנו כל רגע דבר עמם בלימוד. הלהט ללמוד היה כה גדול, שכאשר החזון איש היה נוסע באוטובוס הייתי מתלווה אליו, וכל הדרך היינו מדברים בלימוד. לא אשכח שפעם נסעתי איתו בקו 54 וכשעלינו לאוטובוס, כל מקומות הישיבה היו תפוסים ולחזון איש לא היה היכן לשבת. מיד התחלתי לצעוק ואמרתי: "החזון איש עומד פה, למה אתם לא מפנים לו מקום לשבת". לצערי, אף אחד לא התייחס אלי. ואז פנה אלי החזון איש ואמר לי: "בוחר'ל בוחר'ל, האם האנשים פה יודעים בכלל מה זה חזון איש ומי זה חזון איש? תגיד להם שעומד כןא יהודי זקן וחלש ואז תראה שהם יפנו מקום. וכך היה. אין היום גם את ההסתפקות במועט שהייתה פעם. שאלה: למה הרב מתכוון? כאשר התחתנו, שכרנו דירה בשכונת מקור ברוך בירושלים. בדירה היו פחות משני חדרים, חדר בתוך חדר, שבתוכו היה גם מטבח קטן. אז היינו שמחים, שילמנו שכירות, והכל התנהל כשורה. היום, לצערי, זה אחרת. ישנם צעירים שלוחצים את ההורים בצורה קשה על מנת שיקנו מכסף שאין להם דירות מפוארות עבורם. פעם הייתה שאיפה לא לדירה רחבה אלא ללימוד רחב, היום ישנם צעירים שהראש שלהם עסוק בדירות נאות וברכבים גדולים. השאיפה צריכה להיות להגיע לדירה קטנה אבל להיות גדול בתורה. (חלק מתוך ראיון שהתפרסם בעתון "משפחה", ז' באלול תשס"ג)
הגאון רבי יעקב ניסן רוזנטל שליט"א. הראיון ארוך מאוד ולא אצטט אותו אלא רק קטע קטן שאת הנושא שלו רציתי להעלות לדיון בפורום: שאלה של הכתב: כבוד הרב, בדור האחרון זכינו לריבוי תורה ולומדיה. אולם עדיין קיימת בעיה קשה של חוסר אחדות בקרב לומדיה. תשובה: לצערי, הציבור הדתי והחרדי מפורד לכיתות כיתות. יותר מידי פילוגים. הצרה היא שגם הקבוצות הללו אינם משתפות פעולה במערכות הציבור החשובות. הציבור החרדי חייב להיות יותר מאוחד. כל אחד בוחר את המרנן ורבנן שלו, ומישהו צריך להתייחס למכלול של כל הציבור. חייבים לדאוג שבקרב בני התורה ישררו יותר אחדות ויותר אהבת ישראל. שאלה: אנחנו מדברים דווקא על זמנים שיש ריבוי גדול של לומדי תורה בעם ישראל? תשובה: אני לא יודע. זו שאלה קשה. אני באחרונה מטיף מוסר לבני הישיבות ואומר שבזמני, כאשר הייתי בן 18, בכל ארץ ישראל לא היו יותר משמונים עד מאה בני ישיבות. כולם אז הכירו את כולם, ובני הישיבות הללו למדו ב"חברון", "עץ חיים" ו"סלבודקה". אבל אני חייב לומר שבין השמונים הללו, היו עשרים בני ישיבות שהיו 'גדוילים' של ממש. ואני שואל היום, שזכינו כי ישנם מאה אלף בני ישיבות, איפה חמש מאוד ה'גדוילים'? אם אז מתוך שמונים היו לנו עשרים, היום היו חייבים להתהלך בינינו לפחות חמש מאות 'גדוילים', ולצערי הם אינם. בשיחות שלי עם ראשי הישיבות אני צועק מקירות ליבי ואומר: 'תחזירו עטרה ליושנה'. שאלה: הרב יכול להצביע על שורש הבעיה? תשובה: אני לא מתערב בשיטות הלימוד. אבל יש מקומות שמצמצמים בלימוד ולומדים פה דף גמרא ושם דף גמרא. אני לא רוצה חלילה להביע עמדה על הנעשה אלא רק לספר על מה שאני זוכר מימי בחרותי. כשהייתי בן 19, כבר למדנו אז מסכת קודשים והייתי נכנס ויוצא אצל הרב מבריסק זצ"ל, והבאתי חידושים ששמעתי ממנו בקדשים. אז בני הישיבות רצו פשוט ללמוד. היה להם את הרצון להיות גדולים בתורה. אני זוכר שלמדתי ביחד עם החזון איש זצ"ל, והרבנית לא רצתה שיפריעו לו בלימוד, אז לכן החזון איש ייחד לי חדר לישון אצל ר' זליג שפירא, שהתגורר לידו, ובכל פעם שהרבנית נרדמה הוא היה קורא לי והיינו לומדים יחד. אז, הבחורים רצו באמת ללמוד. שאלה: והיום? תשובה: היום, איפה יש בחורים כאלה? איפה? אין שאיפה לגדלות. היום הבחורים רוצים להיות בני ישיבות, אבל בדורנו פשוט הייתה שאיפה להיות מגדולי ישראל ממש. לכן שימשנו גדולי ישראל, הסתופפנו בצילם וניצלנו כל רגע דבר עמם בלימוד. הלהט ללמוד היה כה גדול, שכאשר החזון איש היה נוסע באוטובוס הייתי מתלווה אליו, וכל הדרך היינו מדברים בלימוד. לא אשכח שפעם נסעתי איתו בקו 54 וכשעלינו לאוטובוס, כל מקומות הישיבה היו תפוסים ולחזון איש לא היה היכן לשבת. מיד התחלתי לצעוק ואמרתי: "החזון איש עומד פה, למה אתם לא מפנים לו מקום לשבת". לצערי, אף אחד לא התייחס אלי. ואז פנה אלי החזון איש ואמר לי: "בוחר'ל בוחר'ל, האם האנשים פה יודעים בכלל מה זה חזון איש ומי זה חזון איש? תגיד להם שעומד כןא יהודי זקן וחלש ואז תראה שהם יפנו מקום. וכך היה. אין היום גם את ההסתפקות במועט שהייתה פעם. שאלה: למה הרב מתכוון? כאשר התחתנו, שכרנו דירה בשכונת מקור ברוך בירושלים. בדירה היו פחות משני חדרים, חדר בתוך חדר, שבתוכו היה גם מטבח קטן. אז היינו שמחים, שילמנו שכירות, והכל התנהל כשורה. היום, לצערי, זה אחרת. ישנם צעירים שלוחצים את ההורים בצורה קשה על מנת שיקנו מכסף שאין להם דירות מפוארות עבורם. פעם הייתה שאיפה לא לדירה רחבה אלא ללימוד רחב, היום ישנם צעירים שהראש שלהם עסוק בדירות נאות וברכבים גדולים. השאיפה צריכה להיות להגיע לדירה קטנה אבל להיות גדול בתורה. (חלק מתוך ראיון שהתפרסם בעתון "משפחה", ז' באלול תשס"ג)