משפחה לא בוחרים........

shelycat

New member
משפחה לא בוחרים........

משפט שנדמה לי שכולנו שמענו הוא: "משפחה לא בוחרים", אז נכון רוב הפעמים זה אמיתי לחלוטין אבל במשפט הזה יש מין דטרמיניזם וסופיות לגבי מצב הדברים שלא ניתן לשינוי והמציאות היא שבחלק נרחב מהפעמים זה לא ממש נכון, אז נכון אתה לא בוחר לאיזה משפחה תוולד או תאומץ, אבל משפחה בהחלט בוחרת את מי לאמץ לתוכה (בין עם ילדים מאומצים ובין אם "אסופים" שסופחו למשפחה), המשפט הזה מאוד מרגיז גם בהקשר שלנו כחתנים וכלות, כי האמת היא שזה לא ברור מאילו שכשהתחתנת המשפחה של בן זוגך הופכת אוטומטית לשלך (ברמת שייכות ריגשית לא חוקית) ואתה לא הופך אוטומטית לבן משפחה שווה-זכויות/חובות ברוב הפעמים והאמת היא שחלקנו לא ממש רוצים את הזכויות/עול הזה (תלוי אצל מי נופלים). הרי סך הכל משפחה בסופו של דבר כן בוחרים לדעתי, בוחרים אם להיות חבר פעיל במשפחת בן הזוג או פשוט להיות מין קישוט קיר או נספח לבן הזוג ביחסים עם משפחתו. מה דעתכן בעינינים הללו? משפחה בוחרים? או שמא שום דבר לא אובליגטורי וסגור בעינינים הללו?
 

אמיקה

New member
משפחה זה עניין של בחירה..

העובדה שנולדתי לשני בני תמותה X ו - Y ואפילו שלהם נולדו, מלבדי, עוד צאצאים, היא רק נקודת המוצא. משפחה נעשים. משפחה - במובן הלא טכני - זה שאלה של נכונות להיות כאלו. רובנו לא שמים לב לזה, בהקשר של משפחות "המקור" שלנו, כי זה - אם התמזל מזלנו - "בא טבעי", טבעי שההורים שלי מסורים לי ו"יורידו את הירח בשבילי", טבעי שאחי קרובים לי - ולו מתוקף החוויות המשותפות שלנו כילדים, הזכרונות, המשחקים, ההבנה וההיכרות רבת השנים.. לרובנו גם אין שום מקור להשוואה. עד שפגשתי את בעלי היה לי ברור שהורים יעשו הכל - הכל כולל הכל - לרווחת ילדיהם, ואף פעם לא יגרמו להם עוול, צער, פגיעה גופנית או נפשית במתכוון. הורים אוהבים את הילדים שלהם זו אקסיומה לא? לא. אז פגשתי את משפחת בעלי. לומר שהם משפחה בשבילי ? לא. מלכתחילה לא - ולו מחמת הגישה הכללית שלי (מאז ומתמיד) ששום דבר במישור יחסי האנוש - הוא לא "אוטומטי". מה שנקרא - בואו ננסה, בואו נתחיל ונראה מה יהיה... רוצה לומר - נכונות הייתה. רציתי דווקא שיהיו לי יחסים חמים איתם (ואגב יש לי - אבל רק עם חמתי). ממש רציתי להתגאות בגיסות היפיפיות שלי ולהיות חברה איתם, ואפילו לצאת לבלות בזוגות איתן ועם בעליהם. רציתי להיות דודה לאחיינים של בעלי. רציתי לגבש יחסי משפחה חמים עם שני המחנות (הניצים), להתארח בשבתות אצל "הזקנים", להזמין אותם אלינו, יום אחד להביא את הילדים לסבא וסבתא, ואפילו לאמץ את בני זוגם של הורי בעלי - כ"דודים" טובים.. רציתי שתהיה לנו משפחה נורמלית. לאט לאט התחוור לי שהם לא ממש עושים מאמץ להיות משפחה, בדיוק כשם שאף פעם לא עשו, וזה שאני הגעתי לא הוריד ולא העלה. עם הזמן הבנתי שאביו של בעלי לא מוצא חן בעיני כאדם. עוד פחות ממנו אשתו. אז אם כבן אדם לא הייתי מתחברת איתו, למה בדיוק אני צריכה לאמץ אותו כ"משפחה" ?! מאז ועד היום, למעשה בחתונה, הבנתי (לצערי) בדיוק מי האנשים, עד כמה הם לא המודל המשפחתי - עזבו משפחתי, כאנשים - שהייתי רוצה שיהיה חלק מחיי. אין לי עניין בקנאה שלהם, אין לי עניין בחשבונאות הקטנונית שלהם, אין לי עניין להיות חברה שלהם - לא כל שכן משפחה להם. אני יודעת מה זה משפחה. יש לי למה להשוות. לצערי הם לעולם לא ינסו אפילו להגיע לחצי ממה שאני מגדירה כ"יחסי משפחה". אז בחרנו שלא להיות משפחה איתם. בעלי כבר לא מהיום "התגרש" מהם, במידה זו או אחרת, ולפרקי זמן קצרים או ארוכים ושב וניסה, ושוב ניסה ו... כלום. גבעת חלפון אינה עונה. היא גם לא רצה לטלפון... משפחה בפירוש בוחרים. בוחרים להיות מסורים, בוחרים להיות ראוייים למסירות. בוחרים לאהוב ולהתקרב ובוחרים להיות אהובים, רצויים, אדיבים, מפרגנים, חברים, סלחנים, חביבים... בוחרים. ואפשר גם שלא. אפשר גם לדעת לוותר שכשזה לא הדדי. אפשר גם להתנתק לגמרי כשזה רע ממש. ןבהמשך לשיחתנו הקודמת - דם לא שונה ממים. זה לא קירבת הדם שעושה אותנו משפחה... ושלא יעבדו עליכם !
 

פלוציקה

New member
אמיקה, את כותבת פשוט מקסים

מאוד התחברתי למה שכתבת ומסכימה עם כל מילה...
 

danonit

New member
אני מצטרפת למחמאות ../images/Emo6.gif

את באמת כותבת מדהים
וקולעת תמיד לנקודות הכי חשובות... ביחד עם הבעל, שהוא האחד והיחיד, שאנחנו בחרנו בקפידה מתוך בערך חצי העולם כולו קיבלנו עסקת חבילה שלא יכולנו לברור מה בדיוק יש בתוכה אבל בטח ברוב המקרים יש בעסקה הזאת פריטים יותר נחמדים כמו חמותך כמו אח שלי לעדי, כמו חמי וגם חמותי רוב הזמן בסיידר אבל כמובן שיש גם נפילות... אז נכון שלא בוחרים אבל אפשר לתמרן באלגנטיות, לאן מגיעים יותר ואת מי רואים יותר ואיפה מגבילים למינון המינימלי. עם מי אנחנו נעשים חברים בלב ובנפש ואיפה שומרים על נימוס וזהו ובמקרה הקיצוני, את מי מוציאים לגמרי מהמשוואה - בקרת נזקים... זה לא מאפשר תמיד לזרום ולפעמים צריך לחשוב ולתכנן איך לא להפגע ואיך לא לפגוע ואלה לא תמיד המחשבות הכי נעימות אבל לפעמים כדאי למען השקט הנפשי.
 

אמיקה

New member
תודה ../images/Emo9.gif

ואני מחזירה מחמאה - צודקת לגמרי דנונית. לא תמיד חייבים לעשות "דרמות", למעשה בד"כ לא, כמו בכל דבר - "never say never ותמיד כדאי להשאיר את הדברים הפיכים. מי יודע - אולי עוד תגיע שעת רצון...
 
למעלה