משפחה מורכבת...זקוקה לעצות

[מחוסנת1]

משפחה מורכבת...זקוקה לעצות

אנחנו שנינו בפרק ב', אני + ילדה בת 10 ובעלי + שתי בנות בנות 10 + 12
ביחד כבר 6 שנים + ילד משותף בן שנה וחצי
עד עכשיו תמיד הסתדרנו מצוין, הבנות היו חברות ואני מתה על הבנות שלו, מפנקת אותן לא פחות מאת הבת שלי
לפני כשבועיים הבת הקטנה שלו רבה עם הבת הקטנה שלי הבת שלי לא התנהגה יפה והעמדנו אותה על טעותה והיא התנצלה.
אבל מה...מאז שתי הבנות שלו "עושות חרם" על הבת שלי. בשבועיים האחרונים הם אצלנו כל השבועיים ופשוט לא מדברות עם הבת שלי (שגם היא בחופש יחד איתם), קובעות תכניות בלעדיה, משחקות בלעדיה ולא מוכנות לשתף אותה ופשוט מתעלמות ממנה. כואב לי נורא לראות את הבת שלי כי היא סובלת מזה, היא כבר התנצלה והבינה שהיא לא היתה בסדר ובכל זאת הן לא סולחות. בהתחלה התערבתי וניסיתי לדבר איתן ולא הלך הן לא מסכימות לשמוע. ביומיים האחרונים הגעתי למצב שגם אני בעצמי בקושי מדברת איתן כי זה נורא מכעיס אותי איך שהם מתנהגות בבית שלנו, הן מרשות לעצמן לשחק במשחקים של ביתי, נהנות מכל מה שיש לנו בבית (נכון שזה גם הבית שלהן אבל עדיין...) קשה לי מאד להיות במחיצתן ולהתייחס אליהן כשהן מתנהגות ככה.
העמדה שלי בעלי היא פשוט להתעלם מזה, לחכות שיעבור להן. חלפו כבר שבועיים ושום דבר לא השתנה.
מישהו צריך להעמיד אותן במקום. ככה לא מתנהגים במשפחה. בעלי מגיע בשעות המאוחרות הביתה אז גם אין לו זמן וסבלנות להתעסק מזה והבת שלי כל היום בוכה לי כי היא נעלבת מהן.מה עושים?

 

[פעם שניה ומיוחדת]

הצעה

הי,
נשמע קשה וכואב.
אני לא יודעת מה להציע, מאחר ולא מכירה את הגיל הזה בכלל, אבל רציתי להציע לך במקביל להתייעץ בפורום של בני עשרה, שההתנהגות הזו של חרם וכולי מוכרת להורים.
כמובן - גם התייעצות חד פעמית עם בעל מקצוע יכולה להועיל רבות לטיפול שלך ושל בעלך נכון במצב.

בהצלחה.

 

[זהב טה ו ר]

"הן לא מסכימות לשמוע"??????

אז את כנראה לא מדברת מספיק ברור.

אין דבר כזה שילדים (בכל גיל, כל עוד הם גרים בביתי) לא מסכימים לשמוע.
אלא אם... גם אבא שלהן נוהג "לא לשמוע" את מצוקתך, את מצוקת הילדה שאותה הוא מגדל בביתכם, את ההתנהגות של בנותיו...

ובמילים אחרות, את צריכה להתעקש שבעלך יעמוד לצידך, ויחד תטפלו בנושא הזה מול בנותיו וביתך. אתם קובעים את נורמות ההתנהגות בבית. ובגלל גילן, יפה שעה אחת קודם - בגיל ההתבגרות זה נעשה הרבה יותר קשה!

 

[מחוסנת1]

ברור שאנחנו קובעים את הנורמות בבית

ולא הן. מאז הריב הזה שהיה בין הבנות, הבנות שלו טוענות שהן לא רוצות להיות "חברות" שלה יותר ולא מעונינות להיות בחברתה.
אתמול אסרתי עליהן לשחק במשחקים שלה ובכלל להיכנס אליה לחדר גם לא למחשב שלה. בעלי מאד התעצבן אבל זה לא מזיז לי. אני לא מצליחה להעיר אותו. הוא טוען שהילדה שלי חוצפנית וזה מגיע לה. אני לא חושבת שלמישהו בכלל מגיע כזה יחס. בקיצור...נאחס!! בא לי לצרוח...אהההההההההההההההההההה!!!!

 

[kisslali]

זה ממש לא ברור

כי לפי מה שאת מתארת אין בינכם תיאום ז"א אין נורמות ששיכם מסכימים עליהם ושניכם מיישמים (וזה לא אותו דבר). תעשי הפרדה מוחלטת בין המצב מול הבת שלך והבנות שלו, לבין זה שאת ובעלך צריכים להגיע להסכמה שתאפשר חזית אחידה.

אצלינו למשל, לא הייתה חזית אחידה. היו המון כוונות טובות, המון נסיון להגיע לזה אבל בפועל, לא הצלחנו. למזלי אין לנו ילדים משותפים. בשנים שהילדים שלי ושלו גרו/בקרו הפתרון (החד צדדי שלי) היה שכל אחד יחנך את ילדיו בלבד. הילד שלו הגיע לעיתים רחוקות ולאולי בגלל זה הגענו למצב של עימות בין הילדים. לא יודעת מה הייתי עושה במצב כזה.

מהצד זה ברור שבסיטואציה שלכם אתם לא קובעים יחד את הנורמות וכנראה גם לא מסכימים עליהן. תתמקדי בתקשורת עם בעלך.

ללי

 

[איל85]

ביחד ולחוד

שלום רב
את לא לבד במערכה, אומנם זה לא מנחם, אך זו תופעה שאנו, המשפחות המורכבות

נתקלים בה הרבה. מזלכם שרק עכשיו אחרי 6 שנים זה הגיע.

לעצם העניין, חשוב מאוד שאת ובעלך תדברו עם הבנות יחד ותעמידו עמדה אחת,

ומעבר לכך, הוא ידבר עם בנותיו. זה גיל צעיר, ילדים נוהגים כך גם בין אחים, ובהחלט

שיחה ברורה והעמדה במקום עוזרת. זה לא שמיד הן תחזורנה להיות יחד, אבל זה יקדם.

מעבר לכך, מציע לכם להוציא את כולם לטיול, פעילות משותפת, דבר שיכריח אותן לשבור מסגרות

ולהתערבב. ברגע שזה יקרה פעם אחת, נפרץ מחסום החרם. לעתיד, חשוב לערוך מה יותר

פעילויות משותפות, אנו לא סתם נקראים משפחות מורכבות, גם בגלל ההרכב, ובמיוחד כי

אנו מספקים הרבה נושאים והתלבטויות מורכבות, שמשפחה רגילה לא מכירה.

דבר אחרון ברשותך, צריך להבין ולקבל כעובדה, בנותיו של בעלך, נאמנות אחת לשנייה

בצורה מוחלטת. הן עברו לפני 6-7 שנים את משבר הפרידה של ההורים, ובתת-מודע, צרוב

להן, הם נפרדו, אנחנו יחד, אנחנו לא נפרדות. לכן צריך להבין שכל אחת תעשה כל דבר

כדי לסוכך על אחותה, ועם זאת בד"כ ברגע שאחת "תשבר" ביחס אל בתך, גם השנייה

תתנהג בהתאם. בהצלחה - איל

 

[שממית הבתים]

נשמע כמו כאב לב

מניסיוני עם חרם, הדרך היחידה לפתור את התסבוכת היא שיחה שבה משתתפים כל הצדדים.
אתם צריכים לפנות ערב אחד, או זמן כלשהו בשישי או בשבת, שבו אתם יושבים, את, בעלך ושלושת הבנות (עדיף בלי התינוק) ומעלים את הנושא.
כל אחד ואחת יאמר איך הוא רואה את הדברים, הבנות שלו צריכות להבין שהבת שלך מצטערת על מה שעשתה ושהיא כבר שילמה מחיר כבד על כך - החרם שלהן.
בסוף השיחה החרם צריך להתבטל, וזה צריך להיות מוסכם על כולם.
זה שאת נכנסת לדברים כמו "משחקות במשחקים שלה" את רק מפרידה אותן יותר מהבת שלך.

 

[1Shir]

אני חושבת שהחסרת נתון משמעותי בסיפור

מה היא עשתה שהוביל לחרם?
קשה לשפוט בלי המידע הזה שנראה שהתאמצת להסתיר אותו.

 

[ornme]

זו אחת הבעיות במשפחות מורכבות,

כיצד הילדים מסתדרים.
נראה לי שהדרך לפתרון מורכבת.
שלב ראשון את ובעלך חייבים לדבר בקול אחד, ולא בשני קולות, סביר להניח שהבנות שלו מייחסות יותר חשיבות לקול של אבא. כפי שבתך מייחסת חשיבות לקולך. כרגע אבא לא מסכים איתך, ודי מצדיק אותן.
לכן כדאי שתשבו לדון בנושא, לגבש דעה אחת .
קודם כל לדון במעשיה של בתך שגרמו לסכסוך (היה עדיף לו פרטת, היה יותר קל להתייחס). ממה שכתבת אני מניחה שבעלך אינו שלם עם ההתנהגות שלה ותגובתך לעניין, ויש לכך חשיבות גדולה בעיקר מאחר והילדה חיה בבית איתו ביומיום.

לאחר שגיבשתם שניכם ביחד פיתרון כדאי לכנס את כל המשפחה לדיון בנושא ויישור הדורים.
ותזכרי, אי אפשר לכפות פתרון על הבנות שלו – יש להן דעות משלהן וכדאי לשכנע בהגיון.
כל פתרון כפוי הוא חסר ערך והפגיעה בבתך תימשך באופן כזה או אחר.
( "אצלינו בבית לא עושים חרם"? אז הן ימצאו דרך אחרת להבהיר לה שאינה רצויה, לא בדיוק חרם אבל משהו אחר שיגרום לה להעלב)

בנוגע לבת שלך – כדאי שתשוחחי איתה שיחה רצינית, לאו דווקא "לתת על הראש", לא יזיק לה להבין שלהתנהגויות ודיבורים מסוימים ישנן תוצאות ולא תמיד בקשת סליחה מחזירה דברים לקדמותם.
זה שיעור טוב שבמוקדם או במאוחר נתקלים בו בחיים, ועדיף מוקדם.

 

[חמדת35]

נראה שכאן עברו את הגבול

בין מה שלגיטימי ולא לגיטימי במערכות יחסים בין אנשים.

חרם הוא לא לגיטימי. הוא בעייתי והרסני.

קודם כל את צריכה להביא את בעלך להכיר בעובדה הזו.

דבר שני, אני חושבת שהבת שלך נחשפת לראשונה לקושי שבהיותה "סוג של" בת יחידה, ולעובדה שהבנות האלה קרובות יותר אחת לשנייה מאשר אליה. זהו כאב משמעותי ואני חוששת מאד מפני הרגע שבו בתי תבין את ההבדל בין "חצי" אחות לאחות שלמה.

דבר שלישי: אם הן לא מפסיקות מייד - במקומך הייתי משאירה את שתי הבנות בבית ויוצאת עם הבת שלך לפעילויות, או מזמינה אליך חברות. בשום אופן לא הייתי מאפשרת להן להיכנס לחדר שלה, או לגעת בחפצים שלה. גם באופן כללי וגם בנקודת הזמן הזו.

דבר רביעי: הייתי אומרת להן, שהעובדה שהן פוגעות בבת שלי פוגעת בי, שמבחינתי הן בוחרות להעליב גם אותי וגם את הבת שלי, ושיש להתנהגות שלהן משמעויות לגבי כל המשפחה.

לגבי הבת שלך - מיליון חיזוקים, הסברים מפורשים על למה ההתנהגות של הבנות האלה היא הרסנית, חוצת קווים, לא לגיטימית, ושאת לא מקבלת אותה בשום אופן, לא בגלל שהיא הבת שלך והן לא, אלא בגלל שאלה מעשים שלא ייעשו בכל קבוצה אנושית.