הי, נגיד הייתם רוצים להתאבד [אל דאגה אני לא אובדנית],
השיקול של המשפחה מסביב, מה זה יעשה להם, להורים לאחים למשפחה המורחבת, ל"כתם" אולי, לכאב שישאר, זה היה נכלל ברשימה שלכם? מונע מכם להתאבד?
מאד מעניין אותי..
לא מטריד אותי הכאב שלהם, כי מי אמר שהכאב שלי פחות נחשב מהכאב שלהם?
מצד אחר, אני כן דואגת לבעלי (ורק לו) מבחינה פרקטית: איך הוא יסתדר עם אוכל כשאני לא אהיה בשטח? אבל זו דאגה קטנה, כי כשיגיע הרגע למות זה לא ימנע ממני מלמות.
כי ברגע שאדם אוהב את בן משפחתו כנפשו, כמו שבן אדם באופן טבעי אוהב את ילדיו או בן זוגו האהוב או הוריו וכד', אין מצב שהוא מסוגל לחשוב על להתאבד באמת.
הבעיה שכשהוא מסוגל לחשוב על להתאבד, הוא במצב נפשי כזה שהוא לא מסוגל להרגיש אהבה לזולת ולעצמו באופן טבעי ונכון. כאן הבעיה!
אני רוצה להציג נקודת מבט נוספת:
נכון שברגע שהכאב שלי בלתי נסבל קשה לי לחשוב על סבלם של אחרים.
מצד שני, אם למישהו אני כל כך משמעותית שמותי יגרום לו סבל - אולי אני מספיק חשובה לו בישביל שיעזור לי לסבול פחות ולהמשיך לחיות?
חלי
לפחות מסביבי יש כל כך הרבה אנשים שמוכנים לעשות הכול כדי שאפסיק לסבול, וגם עושים זאת בפועל. בכל זאת אני מרגישה שהסבל שלי כל כך גדול עד שאני רוצה למות למרות העזרה שאני מקבלת. אני חריגה בהרגשה הזו?
לא מדובר על כמה אנשים רוצים לעזור לך, אלא מה האובדן שלהם יגרום לך.
אני אתן דוגמה פשוטה. הרבה אנשים היו מוכנים לעשות המון למען הילדים שלהם, גם אם זה אומר לסבול או לוותר על החיים. לכן אדם שיש לו ילדים, ויודע שהאובדן שלו יפגע בהם- ייתכן שזה יגרום לו לחיות רק בשבילם, כי מבחינתו הכאב שלהם (כתוצאה מהאובדן) יותר משמעותי מהסבל שלו (בהמשך חייו).
לפחות מסביבי יש כל כך הרבה אנשים שמוכנים לעשות הכול כדי שאפסיק לסבול, וגם עושים זאת בפועל. בכל זאת אני מרגישה שהסבל שלי כל כך גדול עד שאני רוצה למות למרות העזרה שאני מקבלת. אני חריגה בהרגשה הזו?