משפטי פתיחה

[טאסנים]

משפטי פתיחה

בת'רד הקודם נזכרתי בפתיח של מרת דאלווי ומשם נדדו מחשבותי, למשפטי הפתיחה היפים הכה תמציתיים של ורגינייה וולף, במשפט פותח אחד מתקיים עולם ומלואו. אולי היה כבר, אבל אפשר אולי לחזור על ת'רד של משפטי פתיחה. הבחירה שלי המשפט הפותח את סיפרה של לאה איני- "ענק, מלכה ואמן המשחקים" - "זה לא נכון שלגשם אין צבע, חלפה במוחו של המוכר הצעיר המחשבה כשפתח בבוקר את חנות המפעל לנרות מעוצבים שבלב העיר." בקוראי את המשפט הזה, חשתי שאוהב את הספר- ואכן אהבתי.

 

[אום נטע]

אני דופק את ... (רומן רוסי - מ שלו)

אני דופק את הנכדה של ליברסון! מתוך רומן רוסי של מאיר שלו

 

[Guy K]

הנה שלושה משפטי פתיחה מקסימים:

הבושם/ פטריק זיסקינד: "במאה השמונה-עשרה חי בצרפת אדם שהיה מן הדמויות המחוננות והמתועבות שחיו בימים ההם, שלא ידעו שום מחסור בדמויות מחוננות ומתועבות." תגידו שאפשר להפסיק לקרוא אחרי משפט כזה? ועוד משואה שלנו/ אמיר גוטפרוינד: "סבא היה אומר, 'אנשים צריכים למות ממשהו,' וסירב לתרום למלחמה בסרטן, למלחמה בתאונות הדרכים, למלחמות אחרות. כדי לבטל אפשרות שייחשב לקמצן, נהג להתפרץ במפגני נדבנות, כבירים ומופתיים. כה יפה ידע לערוך את מופעיו, עד שאלמלא אנו, הקרובים אליו, לא היתה נודעת האמת הפשוטה - הוא היה קמצן." וגם מדייויד קופרפילד/ צ'רלס דיקנס:

"Wether I shall turn out to be the hero of my own life, or wether that station will be held by anybody else, these pages must show."​

 

[טאסנים]

אכן, הבושם אחד הספרים שקראתי

בנשימה עצורה, החל מהמשפט הראשון, ששכחתי אודותיו.

 

[גדעונה]

האלמותית

כמובן הפתיחה האלמותית של אנה קרנינה: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה".

 

[Guy K]

נדמה לי שזו הפתיחה המפורסמת ביותר

שנכתבה, אחרי "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ".

 

[יאן השתיין]

פתיחת ספר יוחנן

המופלאה לדעתי: "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם אלוהים, ואלוהים היה הדבר...הכל נהיה על ידו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה. בו היו החיים והחיים היו האור לבני האדם. והאור מאיר בחושך והחושך לא השיגו"

 

[Anne of green gables]

לי היא תמיד נראתה מתחכמת.

כמו מין take off על הפתיחה היפה והתמציתית של "בראשית".

 

[טאסנים]

בורה אני ונאווה, על כן קוראים לי

שלגיה

לא ידעתי שהמשפט היפה הזה מצוטט מ-יוחנן אני רציתי להביאו (בשינוי קל) בעקבות סיפרו של אומברטו אקו- שם הורד "בראשית היה הדבר והדבר היה אצל האלוהים והאלוהים היה הדבר..." תודה יאן, שהבאת לתשומת ליבי.

 

[יאן השתיין]

אין בעד מה עלמתי הענוגה!

תמיד אתמוך בלימודי כתבי הקודש.

 

[Mנטה]

וכמובן הפתיחה של "דיוקנה של גברת"

שאני לא זוכרת לצטט אותה, אבל היא מדברת על החשיבות של שעות תה מלבבות בגנים אנגליים מקסימים.

 

[קובנר]

קראו לי ישמעאל.

(מובי דיק)

 

[suki da yo]

הפתיחות של עגנון מאוד טובות

בסיפור עם תרצה, שאמא שלה גוססת (לא זוכרת את השם כרגע... ואני לא טובה בלצטט משפטים..) יש פתיחה נורא יפה... קצבית כזו. אם אני אגיד שעגנון הוא אחד הסופרים היחידים שהמילים שלהם בעלות מקצב של מוסיקה, מישהו יבין למה אני מתכוונת? גם ג'ורג' מרטין, באנגלית, בשיר של אש וקרח עושה לי את אותה התחודשה, שזו מוסיקה, אבל במילים.....

 

[Y u k k i]

איזה שיר?

From what I've tasted of desire" I'd go with those who favour fire But if I had to perish twice .."I think I've known enough of hate אני לא זוכרת את כולו במדויק כרגע ולא רוצה לטעות, אבל זה השיר..?

 

[Mנטה]

השיר הזה של פרוסט לא ?

 

[Y u k k i]

אני כמעט בטוחה שכן.

הבעיה שאני אף פעם לא זוכרת את שמות המחברים. רוברט פרוסט?

 

[catch 2 2]

אני חושב שלא לזה התכוונה suki

ישנה סדרה או משהו דומה ,בשם "שיר של אש ושל קרח" -המחבר הוא ג'ורג' מרטין. בעוד שאת כתבת ציטוט מהשיר Fire And Ice/Robert Frost

 

[estushale]

השיר הוא

Fire and Ice, שכחתי מי כתב, אבל אם חשוב לך- אברר בכייף...

 

[diet prozak]

את מדברת על "בדמי ימיה"

 

[adam111L]

הפתיחה של "בדמי ימיה"\עגנון

"בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה ושנה היתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה. כל היום ישבה בבית ומן הבית לא יצאה." בערב עגנון שהיה בבית ביאליק לפני שנתיים בערך השמיעו הקלטה של עגנון מקריא את הפסקאות הראשונות מ"בדמי ימיה". זה לא היה קצבי כל כך. טוב, לא יודע מה זה אומר, "קצבי". זו הפתיחה, בכל אופן. והנה התרומה שלי לשירשור. "אביו של גולדמן מת באחד באפריל, ואילו גולדמן התאבד באחד בינואר, ודווקא בשעה שנידמה היה לו שהנה, בכוח ההינתקות וההתכנסות, נפתח לו עידן חדש והוא מצא לעצמו ראשית תיקון באמצעות ה'בולוורקר' ואורח החיים המבוקר, ובעיקר באמצעות האסטרונומיה ותרגום ה'סומניום'." זו הפתיחה של "זכרון דברים" מאת יעקב שבתאי. לפי דעתי אחת הפתיחות המבריקות ביותר. ועוד פתיחה יפה היא הפתיחה לספר "החיים כמשל" מאת פנחס שדה. "יום חולף והלילה (כמו יעקב האוחז בעקב עישו) בא. גם הלילה חולף;בא יום. יום ולילה, לילה ויום." קשה לי להמנע מלקשר את המחזוריות שבאה לידי ביטוי בפתיחה הזאת לספר קהלת. זו פתיחה יפה לדעתי, בכל מקרה.