משפט למצבה. תקינות?

[maximUnited]

לצערי צריך לבחור משפט למצבה של אימי.
ראיתי שימוש רב במשפט:
"תודה על אהבתך ומה שהענקת בחייך"

מעדיף לשנות טיפה וחשבתי על:
"תודה על אהבתך וכל שהענקת בחייך"
עכשיו זה פתאום נשמע לי מוזר. זה תקין?
האם יש צורך להוסיף "על" (... ועל כל שהענקת בחייך)?
האם יש הבדל בין שלושת הניסוחים?

בנוסף חשבתי להוסיף מתחת: "לנצח בליבנו"
דעתכם?

תודה,
- מקסים

 

[משוגע בבגד כפת]

לצערי צריך לבחור משפט למצבה של אימי.
ראיתי שימוש רב במשפט:
"תודה על אהבתך ומה שהענקת בחייך"

מעדיף לשנות טיפה וחשבתי על:
"תודה על אהבתך וכל שהענקת בחייך"
עכשיו זה פתאום נשמע לי מוזר. זה תקין?
האם יש צורך להוסיף "על" (... ועל כל שהענקת בחייך)?
האם יש הבדל בין שלושת הניסוחים?

בנוסף חשבתי להוסיף מתחת: "לנצח בליבנו"
דעתכם?

תודה,
- מקסים

שלא תדעו עוד צער.

 

[trilliane]

לצערי צריך לבחור משפט למצבה של אימי.
ראיתי שימוש רב במשפט:
"תודה על אהבתך ומה שהענקת בחייך"

מעדיף לשנות טיפה וחשבתי על:
"תודה על אהבתך וכל שהענקת בחייך"
עכשיו זה פתאום נשמע לי מוזר. זה תקין?
האם יש צורך להוסיף "על" (... ועל כל שהענקת בחייך)?
האם יש הבדל בין שלושת הניסוחים?

בנוסף חשבתי להוסיף מתחת: "לנצח בליבנו"
דעתכם?

תודה,
- מקסים

שלא תדעו עוד צער.
מבחינת תקינות לשונית יש לחזור על מילת היחס ("על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק...") אבל לא תמיד מרגישים בכך צורך (נגיד "על הימים והלילות").

במשפטים שהבאת צורם לי בלי "על" בחלק השני כיוון שאין הקבלה מבחינת חלק הדיבר ווי"ו החיבור מחברת בין מילים מאותו סוג (למשל שני שמות עצם). אז "תודה על כל אהבתך והענקתך" עובד, "תודה על מה שנתת ומה שלקחת" עובד (אף שגם כאן הייתי מוסיפה "על"), אבל לא "על אהבתך וכל/מה" (לדעתי לפחות). אני חושבת שלחזרה על "על" יש גם חשיבות פרגמטית מבחינת ההדגשה (לא רק א אלא גם ב).

מצלצל לי הכי טוב "תודה על אהבתך ועל כל מה שהענקת בחייך", אבל בסופו של דבר זו הנצחה בשבילכם ולא בגרות בלשון; חשוב שתרגישו בנוח עם הניסוח.

"בליבנו לנצח" תקין לשונית.

 

[נוף-צלול]

לי נראה הנוסח שלך "תודה על אהבתך וכל שהענקת בחייך"
גם אם בבחינה בלשון היו מציעים לך להוסיף "על", באפיטף - כמו בשיר, לי אישית זה נראה מיותר.
מבחינת תוכן, אולי כדאי לחשוב להחליף את "בחייך" (אלא מתי?) ב- לנו, או : לכולם. לשיקולך. אפיטפים אינם מאמרים בלוגיקה, ויכול לדעתי להישאר גם הנוסח שהצעת, כלשונו.
ואולם, אישית אינני שלם עם לנצח בליבנו, ולו מן הטעם שגם אתם אינכם נצחיים, עד 120 כמובן
אולי: את חרותה בלבנו/ את חרותה בלב/ חרותה תהיי בלב אוהבייך