משפט?

[streetball]

משפט?

"הצום מעמודי האסלאם", אין המשך, האם זה משפט שמשמעו- הצום הוא מעמודי האסלאם. או שזה לא משפט, יש כאן רק נושא, תיאור מקום ולאווי סומך? איך ניתן להבחים, והאם: "מעמודי" באמת לוואי מקום? אל אף שזה לא מקום ממשי.

 

[or99]

נראה לי שאם אין המשך...

לא תוכל לדעת לעולם. אולי אפשר להניח לפי חוסר סימני הפיסוק שאין כאן המשך? אגב, אם היה המשך, לדוגמה: "הצום, מעמודי האיסלאם, הוא מצווה שמקיים כל מוסלמי". האם "מעמודי האיסלאם" הוא תמורה?! שהרי לא ניתן להוריד את המילה "הצום" מהמשפט! ומצד שני לא מצאתי ניתוח מתאים יותר.

 

[אִיתַי]

ניתוח המשפט

דניאל - המשפט שכתבת מוכר לי קצת, משום מה, מלימודי הערבית הרחוקים שלי (אך יתכן שאני טועה). בהנחה שזהו המשפט הנתון, ואין לו המשך, הרי הניתוח הנכון הוא: "הצום" - נושא, "מעמודי" - נשוא, "האיסלאם" - לוואי (משפט שמני). חשוב שתשים לב לנקודה מהותית: בכל אופן, גם אם יש למשפט המשך וגם אם אין לו, המילים "מעמודי האיסלאם" לא יכולות לקבל מעמד של תיאור מקום, שכן הן מתקשרות לשם ("הצום")! אור - לעניין הניתוח שהצעת, מדובר בהצעה מעט בעייתית, משום שהניסוח: "הצום, מעמודי האיסלאם, הוא מצווה שמקיים כל מוסלמי" הוא ניסוח חסר, ולכן נראה לי, שעלתה בעיית הניתוח התחבירי. לדעתי, היה צריך להיות: "הצום, מצווה חשובה מעמודי האיסלאם, ..." (וגם אז ישנה בעיית ניסוח עם המשך המשפט). לסיכום, נראה לי שמשפט ההמשך אינו תקין, ולכן קשה מאוד לנתחו.

 

[streetball]

ונגיד היה

המשך, שלא משנה מהו, הרי ש "מעמודי" יהיה לוואי. לוואי זיקה הוא לוואי אחרי כינוי זיקה. האם לדעתך יהיה נכון להגיד ש"מעמודי" הוא לוואי זיקה? כי הרי זה כמו לומר: הצום אשר הוא מעמודי האסלאם". או פשוט לומר שזה לצ"י- לוואי שבא לאחר מילת יחס. אני ודע שאני לא צריך לדעת את סוגי הלוואי אך הצגתי את ההגדרות למען מי שלא למד ולא יודע. הגידו-מעוניינים שאני אציג רשימת סוגי הלוואים כאן? זה נראה לי מעניין שכל אחד יקרא את זה ברפרוף זה מאוד יכול לעזור לסימון או אי סימון של מילה כלוואי, מעוניינים?

 

[streetball]

ראה הודעה אחת למעלה

ובאשר למשפט שכתבת אור-נראה לי נכון.

 

[or99]

משפט אחר:

"הרמב"ם, מהגדולים שבחכמי ישראל, חיבר ספרים רבים ביניהם..." נראה לי שזה משפט תקין.

 

[streetball]

ניתוח תחבירי

הרמב"ם-נושא מהגדולים-לוואי צירוף יחס, שבחכמי-לוואי זיקה, ישראל-לוואי סומך. חיבר-נשוא, ספרים-מושא ישיר, רבים-לוואי כמות, ביניהם-לוואי צירוף יחס. משפט תקין לחלוטין לדעתי.

 

[פ י ה בל ב ן]

תיקון

מהגדולים שבחכמי ישראל=תמורה

 

[or99]

גם אני חשבתי.

אבל בתמורה תמיד ניתן להשמיט את הנושא ולקבל משפט תקין, לא? כאן אם נשמיט את הרמב"ם לא נקבל משפט תקין.