ניריתה מהרצליה
New member
משתגעת
אני מרגישה ואני יודעת שאני מבזבזת את הילדות שלי.. ובעצם כבר ביזבזתי. אני הספר בקצרה, כי הגעתי לאתר שלך והתחלתי לקרוא את מלוא מאמרי הפורום בנושאיי הפסיכולוגיה.. אני בת 18 וחצי, בצבא כרגע - רחוק מהבית לצערי.. בקרוב יהיה קרוב, כי ביקשתי הפיינה לפסיכולוג.. יש לי הרבה הרבה בעיות. שאני כבר לא יודעת איפה לכבור את עצמי. נתחיל בזה שאני לקוית למידה (שזאת הבעיה הכי קלה כרגע), או שנתחיל מזה שאני חיילת כרגע, שלא יודעת אנגלית ושלא עשתה בגרויות, כי למה? כי היו לי הפרעות אכילה, ועכשיו כבר אין לי, אבל אני כן מתעסקת המון בנושאי ספירת הקלוריות ובכמויות זה מטריד אותי יום-ויום ועוד יותר מטריד אותי בגלל שאני בבסיס רחוק מהבית, וכל הזמן אני יורדת לסופר לקנות.. ואני מחשבת כל הזמן, יש מי שמטפל בי בזה בפרטי רק לפני שבוע התחלתי אז אני כבר פחות דואגת עוד שבועיים יהיה לי תפריט כמו שצריך. או שנתחיל בזה? שאני בחיל המודיעין בתפקיד ממש טיפשי לחיל. שזה לא משנה איזה תפקיד אבל אף אחד שם לא יודע שיש לי הפרעות אכילה או שהיו לי, ואני בקרוב הולכת לפסיכולוג של הצבא, כדי לספר לו, למה אני צריכה שיעיבר אותי קרוב לבית.. ואני מקווה שהוא לא יוצא אותי מהחייל.. הוא יוריד לי נפשי, אין מצב נכון?. או שרגע!! אני יודעת נתחיל בזה, שהיום יום חמישי השעה 23:00 כולם הלכו לרקוד במסיבה סיום קורס של אחותי התאומה, ואני נשארתי בבית כי טיפה כואב לי הרגל, וכי מחר אני צריכה לקום בבוקר מוקדם בשביל הספינינג? וביינתים עובר לי בראש: "העם יעבירו אותי בסיס או לא" העם הפסיכולוג יוצא אותי מהחייל - למרות שאני לא רוצה, אני כן רוצה להיות פקידה באותו חייל ולעשות כמה שאני יכולה על מנת לתרום לצבא. "העם אני יצליח לישון בלילה? משום מה תמיד בלילה הלב שלי פועם בבומים לא יודעת למה, ולוקח לי זמן להירדם. עוד חודש אני תורנית במבטח בבסיס, מה אני יעשה כדי לצאת מזה?): עוד מחשבות שעובורת לי בראש *אני לא יכולה להתקשר עכשיו למור, עכשיו אני צריכה להתאמו על שפגטים, כי עם אני יבוא לקיקבוקסינג ויראו שאני כבר פחות עושה שפגטים טוב, לא יאוהבו אותי ולא יחמיאו לי! אבל מצד שני.. אני כל הזמן קוראת ספרי פסיכולוגיה, ועושה לי טבלאות וספרים של ד"ר ברנס ואני מבינה שאני לא בסדר, ואני אומרת שמהיום לא משנה באיזה שעה מעכשיו אני התחיל לממש, ולא זה לא מצליח משום מה. אני נהיית אובססיבית מהר מאוד לדברים. אני נורא איטית ואדישה בעבודה, אני הכי רוצה בעולם, לשרת בשירות צבאי קרוב לבית. באותו חייל, עם זה אפשרי, להיות פקידה לא לעשות תורניות, אבל לעבור כמו שצריך ושאני יחזור הביתה אני אוכל ללמוד אנגלית, כי עם לא לטפל בזה עכשיו אז מתי? אחרי הצבא.. זה כבר יהיה מאוחר מידי, איך אני פותחת את העיינים עכשיו? ונהנת מהחיים? יש ימים שאני נהנת וכל שהאר הימים לא משהו.. אני יודעת שהצבא זה בית ספר לחיים, אבל אני לא מפיקה כלום ואני בקושי ישנה בין שבת לראשון(היום בו חוזרים לבסיס) מה אני עושה ומה אני צריכה להגיד לאותו פסיכולוג שאני הולכת עילו של הצבא, כדי שיעיבר אותי קרוב לבית? ויבין למה אני צריכה. בעצם מה אני עושה עם עצמי עכשיו? ממש בלי מסיבה.. והם כבר הלכו אבל אני צריכה ללכת לישון כי מחר צריכים לקום ב 8 לאכול כי ב 9 וחצי צריכים לצאת לספינינג, ואחרי זה צריכים ללכת לעשות תכשיט בחרוז כזה.. אין לי כוחות יותר! פשוט אין לי! אני רוצה עזרה , ורוצה לשמוע מה אתה חושב תודה.
אני מרגישה ואני יודעת שאני מבזבזת את הילדות שלי.. ובעצם כבר ביזבזתי. אני הספר בקצרה, כי הגעתי לאתר שלך והתחלתי לקרוא את מלוא מאמרי הפורום בנושאיי הפסיכולוגיה.. אני בת 18 וחצי, בצבא כרגע - רחוק מהבית לצערי.. בקרוב יהיה קרוב, כי ביקשתי הפיינה לפסיכולוג.. יש לי הרבה הרבה בעיות. שאני כבר לא יודעת איפה לכבור את עצמי. נתחיל בזה שאני לקוית למידה (שזאת הבעיה הכי קלה כרגע), או שנתחיל מזה שאני חיילת כרגע, שלא יודעת אנגלית ושלא עשתה בגרויות, כי למה? כי היו לי הפרעות אכילה, ועכשיו כבר אין לי, אבל אני כן מתעסקת המון בנושאי ספירת הקלוריות ובכמויות זה מטריד אותי יום-ויום ועוד יותר מטריד אותי בגלל שאני בבסיס רחוק מהבית, וכל הזמן אני יורדת לסופר לקנות.. ואני מחשבת כל הזמן, יש מי שמטפל בי בזה בפרטי רק לפני שבוע התחלתי אז אני כבר פחות דואגת עוד שבועיים יהיה לי תפריט כמו שצריך. או שנתחיל בזה? שאני בחיל המודיעין בתפקיד ממש טיפשי לחיל. שזה לא משנה איזה תפקיד אבל אף אחד שם לא יודע שיש לי הפרעות אכילה או שהיו לי, ואני בקרוב הולכת לפסיכולוג של הצבא, כדי לספר לו, למה אני צריכה שיעיבר אותי קרוב לבית.. ואני מקווה שהוא לא יוצא אותי מהחייל.. הוא יוריד לי נפשי, אין מצב נכון?. או שרגע!! אני יודעת נתחיל בזה, שהיום יום חמישי השעה 23:00 כולם הלכו לרקוד במסיבה סיום קורס של אחותי התאומה, ואני נשארתי בבית כי טיפה כואב לי הרגל, וכי מחר אני צריכה לקום בבוקר מוקדם בשביל הספינינג? וביינתים עובר לי בראש: "העם יעבירו אותי בסיס או לא" העם הפסיכולוג יוצא אותי מהחייל - למרות שאני לא רוצה, אני כן רוצה להיות פקידה באותו חייל ולעשות כמה שאני יכולה על מנת לתרום לצבא. "העם אני יצליח לישון בלילה? משום מה תמיד בלילה הלב שלי פועם בבומים לא יודעת למה, ולוקח לי זמן להירדם. עוד חודש אני תורנית במבטח בבסיס, מה אני יעשה כדי לצאת מזה?): עוד מחשבות שעובורת לי בראש *אני לא יכולה להתקשר עכשיו למור, עכשיו אני צריכה להתאמו על שפגטים, כי עם אני יבוא לקיקבוקסינג ויראו שאני כבר פחות עושה שפגטים טוב, לא יאוהבו אותי ולא יחמיאו לי! אבל מצד שני.. אני כל הזמן קוראת ספרי פסיכולוגיה, ועושה לי טבלאות וספרים של ד"ר ברנס ואני מבינה שאני לא בסדר, ואני אומרת שמהיום לא משנה באיזה שעה מעכשיו אני התחיל לממש, ולא זה לא מצליח משום מה. אני נהיית אובססיבית מהר מאוד לדברים. אני נורא איטית ואדישה בעבודה, אני הכי רוצה בעולם, לשרת בשירות צבאי קרוב לבית. באותו חייל, עם זה אפשרי, להיות פקידה לא לעשות תורניות, אבל לעבור כמו שצריך ושאני יחזור הביתה אני אוכל ללמוד אנגלית, כי עם לא לטפל בזה עכשיו אז מתי? אחרי הצבא.. זה כבר יהיה מאוחר מידי, איך אני פותחת את העיינים עכשיו? ונהנת מהחיים? יש ימים שאני נהנת וכל שהאר הימים לא משהו.. אני יודעת שהצבא זה בית ספר לחיים, אבל אני לא מפיקה כלום ואני בקושי ישנה בין שבת לראשון(היום בו חוזרים לבסיס) מה אני עושה ומה אני צריכה להגיד לאותו פסיכולוג שאני הולכת עילו של הצבא, כדי שיעיבר אותי קרוב לבית? ויבין למה אני צריכה. בעצם מה אני עושה עם עצמי עכשיו? ממש בלי מסיבה.. והם כבר הלכו אבל אני צריכה ללכת לישון כי מחר צריכים לקום ב 8 לאכול כי ב 9 וחצי צריכים לצאת לספינינג, ואחרי זה צריכים ללכת לעשות תכשיט בחרוז כזה.. אין לי כוחות יותר! פשוט אין לי! אני רוצה עזרה , ורוצה לשמוע מה אתה חושב תודה.
