משתף ושואל

[gils33]

משתף ושואל

מאז שהבת נכנסה למעון שיש בו הרבה ילדים (מעל 25) ולא פעוטון כמו שהייתה קודם היא צורחת בטירוף בכניסה ולא רוצה לעזוב, אחרי 2 דקות שאני יוצא מהדלת היא מפסיקה לבכות ומשחקת כרגיל עם הילדים. מעולם לא נתקלנו בהתנהגות כזו שלה באף מקום, היא חוזרת הבייתה עצבנית וכועסת על כולם. האמהות והגננות בגן אמרו שזה טבעי עד שהיא תתרגל לגן ולאנשים מה אתם אומרים? לי זה קרע את הלב לראות אותה אוחזת לי בחולצה וצורחת, הגננת אמרה לי ככל שתישאר זה יהיה קשה יותר? עברתם חוויה מהן זו?

 

[schlomitsmile]

מוכר... הבכור שלי עשה לי סצנות גם בכתה א'... זה שהיא בוכה כשאתה הולך, זה אכן נראה לי סביר בנסיבות. אני מסכימה עם מי שאמרה לך שפרידות ארוכות רק מקשות, במיוחד שכדבריך אחרי לכתך היא משחקת בשימחה. מה שבכ"ז קצת מטריד, זה שהיא חוזרת עצבנית. זה עלול להעיד שבאמת לא טוב לה, שהיא אולי מרגישה שזורקים אותה למיים עמוקים מדיי. אני במקומך הייתי מחכה קצת, מה שנקרא- אחרי החגים, אחרי שהשגרה מקבלת הזדמנות להתבסס, ואם עדיין אין שיפור משמעותי ביותר, בודקת מה קורה ומה ניתן לעשות.

 

[gils33]

תודה../images/Emo13.gif

 

[motior]

גם אצלי זה קרה עם שני הילדים

תוך שבוע -שבועיים זה עבר ולא פעם היה נראה לי שהילדים (בעיקר הקטן) מרגישים שהם "צריכים" לבכות כדי להוכיח שהם אוהבים אותנו והפרידה קשה להם

 

[AlonPe]

המממ.... זו נקודה רגישה....

עם שני הגדולים, ממש עד סוף גנחובה (כמובן עם עליות וירידות) היה ממש קשה. יש לי... מעין "שריטה" שכזו - לא הייתי מסוגל לעזוב אותם בוכים, למרות שידעתי שככה זה קורה - שכמה דקות אחרי שאני הולך הם נרגעים ומשתתפים ומשחקים כאילו כלום. אני אומר "שריטה" - כי אני מודע לזה שחלק מהבעיה הוא אני והיחס שלי! השתדלתי לאורך כל השנים להישאר איתם עד שהם מוכנים להיפרד ברצון! לרוב זה היה עובד, זה רק היה לוקח זמן, לפעמים אפילו חצי שעה או יותר! לפעמים אם הייתי ממהר מאיזו סיבה בבוקר (ולא חסרות סיבות) או אם גם אחרי איזשהו פרק זמן ארוך - כלום לא היה עוזר, הייתי קם והולך על אף הבכי והצרחות, וכמובן שליבי היה נקרע! ותמיד כשהייתי מתקשר לגן אח"כ הייתי מקבל ת'דיווח שהכל בסדר, שאחרי שהלכתי הוא בכה קצת ואז נרגע ועכשיו הוא משחק בכיף! היו לי חששות גדולים לקראת כיתה א', אצל שניהם חלה "התדרדרות" לקראת סוף השנה בגן, אבל בסופו של דבר לא היו שום בעיות במעבר לבי"ס - אצל שניהם זה הלך חלק! הקטנה - זה עולם אחר! D-: אין לי מושג איך ולמה זה קרה! מה עשינו שונה איתה, או שאולי זו היא - או כמובן גם וגם. חוץ ממקרים נדירים - אין איתה שום "בעיות" בבוקר! כשהיא עברה מסבתא לפעוטון - לנו היו חששות גדולים, אבל חוץ מאיזה שלושה ימים קשים בהתחלה - היא היתה הולכת בשימחה וברצון לגן, נפרדת בקלות (לפעמים אפילו מגרשת אותנו!) השנה במעבר מגן פרטי לטרום חובה מועצתי - שוב היו לנו חששות, אבל מהיום הראשון היא נשארה ליום מלא! והיא הולכת בשימחה, ונפרדת בשימחה. מסקנה? אין לי! אני עדיין מאמין שאם אפשר - ולא תמיד, ולא כל אחד יכול - כדאי לתת להם את הזמן בבוקר, ושאם נותנים ת'זמן הזה ומדברים איתם ומסבירים להם - הם בסוף נפרדים ברצון (בשתיים בצהריים! D-:

) אבל זה בסדר לעזוב בבכי, וכן - הם באמת נרגעים וממשיכים הלאה כמה דקות אחרי שאנחנו עוזבים! (והרי כל סבתא פולניה יודעת - אם לא בוכים, לא גדלים!!!)